כללי
לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בנתניה בת.פ. 31508-01-12 מיום 11.7.2012, לפיו נידון המערער, שהורשע לפי הודאתו, בביצוע מעשה מגונה בקטינה,
ל- 10 חודשי מאסר בפועל, 11 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין, ולתשלום פיצוי לקטינה בסכום של 10,000 ש"ח.
הערעור שלפנינו הוא כלפי רכיב המאסר בפועל בלבד.
2. ביום 16.1.2012 הוגש נגד המערער כתב אישום בגין ביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטינה, וביום 9.5.2012 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו כתב האישום תוקן, המערער הודה והורשע בעובדותיו, נשלח לקבלת חוות דעת מהמרכז להערכת מסוכנות, והצדדים טענו לעונש באופן "פתוח".
3. עפ"י העובדות בהן הודה והורשע המערער, בתאריך 9.12.2011, ערכה ב.מ (להלן: "
הקטינה") - ילידת 28.4.1999, שגרה בבניין בו גר המערער, קניות בנתניה ופגשה במערער. המערער חיבק אותה ושאל אותה לאן היא הולכת, והקטינה השיבה כי היא בדרכה לביתה.
להצעת המערער כי יסיע אותה, השיבה הקטינה כי היא יכולה ללכת ברגל, ואז אמר לה המערער: "
תישארי פה, אני אקח אותך".
הקטינה צייתה למערער, המתינה לו עד שיסיים לערוך קניות וכשחזר, ניגשה עימו לרכבו וביקשה לשבת מאחור, אך המערער אמר לה לשבת לצידו.
המערער החל בנסיעה, במהלכה התעניין בקניות שערכה הקטינה ושאל אותה מה תעשה אם ייתן לה 50 ש"ח. הקטינה השיבה שהיא אינה צריכה את הכסף, ואז אמר לה המערער:
"אני אביא 50 ש"ח מתי שיהיה לי, תשמרי לך את זה ותקני לך בגדים וכל מיני, חזיות תקני איתם".
המערער שאל את הקטינה אם היא לובשת חזייה. הקטינה פחדה מהמערער ולא השיבה לו. המערער המשיך ושאל איזו מידת חזייה היא לובשת. הקטינה לא השיבה גם לשאלה זו, ואז שאל אותה המערער אם היא רוצה שהוא יבדוק, הכניס את ידו תחת בגדיה ואחז בשדה. לאחר שמשך את ידו, אמר המערער כי הוא רוצה "לבדוק שוב", הכניס את ידו פעם נוספת תחת בגדיה של הקטינה, אחז בשנית בשדה ואמר לה:
"עכשיו אני יודע מה המידה שלך".
בהמשך, משהגיעו לבניין מגוריהם, שאל המערער את הקטינה מה מספר הטלפון שלה ומתי היא נמצאת בבית, כיוון שהוא רוצה להביא לה את הכסף ואת החזייה, ואמר לה "
אל תדאגי, אני לא אעשה לך כלום".
לאחר מכן נכנס המערער עם הקטינה למעלית הבניין, ואף שהוא גר בקומה השנייה, הוא המשיך לעלות לקומה השלישית, בה מתגוררת הקטינה, ורק אז ירד לקומה השנייה.
4. ביום 30.5.2012 ניתנה חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות לפיה המערער מציג גישה קורבנית, בולטת אצלו נטייה למזער את מעשיו, על גבול ההכחשה. הוא לא מקבל עליו אחריות ומשליך יוזמה על הקורבן. סביבתו הקרובה מאמינה בחפותו, ועל כן, כפי הנראה לא תהיה ערה לגורמי הסיכון של הנ"ל ותתקשה להציב לו גבולות. עם זאת, הרושם הוא שההליך הפלילי והרשעתו בעבירת מין מהווים פקטור מרתיע ומציב גבולות עבורו. עפ"י שקלול הפקטורים הסטטיים, הדינמיים והקליניים מדובר באדם בעל רמת מסוכנות מינית בינונית עד נמוכה (עמ' 9 לחוות הדעת).
5. ביום 27.6.2012 השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעונש:
(א) ב"כ המאשימה עמד על היות האירוע מתגלגל, וכן על כך שהמערער ניצל את הקטינה ואת אמונה בו, וזאת נוכח חולשתה והרקע הסוציו- אקונומי של משפחתה.
(ב) ב"כ המאשימה הפנה לכך שמחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות עולה שהמערער לא לקח אחריות על מעשיו בצורה כנה ושלמה, וכן עמד על עיוותי חשיבה שונים מהם סובל המערער שמופיעים בחוות הדעת.
לדבריו, משפחת הקטינה נאלצה לעזוב את בניין המגורים המשותף.
(ג) ב"כ המאשימה הגיש את הרישום הפלילי של המערער, ממנו עולה כי המערער הורשע בשנת 1993 בעבירות של שימוש במסמך מזויף, זיוף בכוננה לקבל דבר וקבלת דבר במרמה, ובשנת 1994 הורשע במסירת אינפורמציה לא נכונה לשלטונות המס ובאי תשלום מס בזמן.
לאור האמור, ובשים לב להודיית המערער, ביקש ב"כ המאשימה להשית על המערער מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.