המערער הורשע בבית-משפט קמא בסידרת עבירות על-פי פקודת מס הכנסה, וזאת בשני אישומים הכלולים בכתב האישום שהוגש נגדו. העבירות שמדובר בהן, "בגדול" ובלי להיכנס לפירוט, כוללות שתי קבוצות עיקריות של עבירות, האחת - זיוף חשבוניות מס של ספקי שירותים שונים; והאחרת - הנפקת חשבוניות פיקטיביות. את כל העבירות הללו ביצע המערער לאורך תקופה לא מבוטלת, בין השנים 2004 ועד 2007. סך הכל מסתכמים הסכומים בשני האישומים גם יחד, בכ- 800,000 ש"ח. לא היתה מחלוקת על-כך כי המערער לא הסיר את המחדל עד היום. כפי שאנו מבינים אין גם סיכוי, בשל מצבו הכלכלי, שהדבר ייעשה בעתיד.
בגזר-דין מנומק ומפורט הטיל בית-משפט קמא (כב' השופטת ד' שריזלי) את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 24 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 45,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו. את הקנס פיצל בית-משפט קמא ל- 9 תשלומים בני 5,000 ש"ח כל אחד.
על הענישה הערעור בפנינו.
עיקר טיעונו של הסניגור התמקד בנושא תקופת המאסר שהושתה על המערער, הגם שטען גם כנגד חומרת הקנס, במיוחד בהתייחס ליכולתו הכלכלית של המערער.
לענין תקופת המאסר - לטענת הסניגור, החמיר בית-משפט קמא, הן בהתייחס לנורמת הענישה הרווחת והמקובלת בעבירות מסוג זה, והן ובמיוחד בהתייחס לגובה הסכומים שמדובר בהם ומיהותו של המערער שבפנינו.
באשר לנורמת הענישה - הסניגור היפנה אותנו להודעת הערעור הכתובה כמו גם בטיעון בפנינו, לשורת פסקי-דין שהתמונה המצטיירת מהן הינה, כי רף הענישה המקובלת בתחום זה היא שנת מאסר בפועל. כאמור, בתיק הנוכחי השית בית-משפט קמא על המערער שנתיים מאסר, ובכך החמרת יתר.
באשר למיהותו של המערער - הדגש הוסב על נסיבותיו האישיות. המערער היה רופא בארץ הולדתו, עלה ארצה, לא הצליח להשתלב במערך הרפואי במדינת ישראל כיוון שלא עבר את הבחינות, הוא ניסה לפתוח עסק (העסק הנוכחי שמו "ביקור רופא". לרוע המזל העניינים הסתבכו, העסק כשל והמערער ביצע את העבירות הנוכחיות. אין, כמובן, גם לשיטת הסניגור, הצדקה לביצוע העבירות, עדיין הנסיבות שהוליכו לביצוען יש להם משקל מסויים.
עוד מפנה הסניגור, לפער בענישה בין המערער שבפנינו ובין מי שהיה הנאשם מס' 2 בתיק זה. היה מקום לפער, אלא שבית-משפט קמא הקל עם נאשם 2 בצורה מובהקת, ושמא יתר על המידה, והקלה זו הוזנה, כך לטענת הסניגור, בהחמרת יתר כלפי המערער.
המדינה מפנה את תשומת ליבנו לטיבן של העבירות שמדובר בהן. לטענתה, ניתן גם למצוא פסקי-דין שרף הענישה שלהן זהה או מתקרב לרף הענישה בתיק הנוכחי. המדינה מסכימה אמנם שהסכומים שמדובר בהם בתיק זה אינם סכומי עתק, עדיין החומרה שבביצוע העבירות והתקופה שלאורכה בוצעו, מצביעות על-כך שלא נפלה שגגה מעם בית-משפט קמא. מכל מקום, גם אם יש החמרה בהתייחס לנורמה הרווחת, השיקולים ענייניים, שעל-כן אין לתקן ענישה מקלה על-ידי התערבות בענישה מחמירה יותר.
שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא כי יש מקום להתערבות מסויימת.
אלה נימוקנו:
מדובר בעבירות קשות ביותר, שלא ניתן להעלות על הדעת ענישה שלא תכלול רכיב מאסר משמעותי בגינן. המערער זייף חשבוניות, ואם לא די בכך, השתמש בחשבוניות פיקטיביות. כל מה שניתן להיאמר על רקע החשבוניות הפיקטיביות כבר נאמר, קשה לנו לחדש בנושא זה. אנו יכולים רק להפנות לפסיקה ארוכת הימים ולהגדרתן כאבי אבות הטומאה. כך נאמר במקרים אחרים, והדבר נכון גם במקרה הנוכחי.
לפיכך, צדק בית-משפט קמא כאשר סבר שצריכה להיות תקופת מאסר משמעותית שתיתן לכך ביטוי. יחד עם זאת, יש ממש בטיעוני הסניגור, ולפיהם הענישה בתיק זה יש בה משום חריגה מסויימת לפחות מרף הענישה המקובל. בהינתן העובדה שלמערער שבפנינו אין הרשעות קודמות, שמא ניתן היה שלא לבחור בו לצורך העלאת הרף.
אנו נותנים משקל לנסיבותיו האישיות, כפי שפורטו על-ידי הסניגור. עוד אנו נותנים משקל לכך שכתב האישום הוגש באפריל 2010 על עבירות שביצוען הסתיים ב- 2007. אין מדובר בתיק מורכב או מסובך. איננו רואים סיבה בתיק כזה לשיהוי בלמעלה משלוש שנים בהגשת כתב האישום. המערער הודה לאורך כל הדרך, ועל-כן, גם בהיבט זה לא היה קושי בדרכה של התביעה להגשת כתב האישום.
בהינתן המכלול, אנו מעמידים את תקופת המאסר שעל המערער לרצות על 15 חודשים במקום 24.
באשר לקנס - הקנס הוא מידתי וראוי ואיננו רואים להתערב בו. יחד עם זאת, אנו מעמידים את התקופה אותה יצטרך המערער לרצות, אם לא ישלם את הקנס על 3 חודשים במקום 5 חודשים, כפי שקבע בית-משפט קמא. נראה לנו, כי בכך יהיה איזון ראוי גם להיבט זה.
בכפוף לשינויים אלה, יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם.
<#3#>
ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תשע"א, 21/09/2011 במעמד הצדדים.