השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. בפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; ב"ש 131/09), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת - רומירון בע"מ - להארכת מועד לצורך הגשת בקשה להישפט.
התשתית העובדתית
2. ביום 4.10.06 נערכה ביקורת בסניף מסעדת "למון גראס" בקניון עזריאלי בתל אביב, המצוי בבעלות המערערת. במקום נמצאו ארבעה עובדים זרים, אשר הועסקו לפי הנטען שלא כחוק.
3. ביום 29.10.07 הוטלו על המערערת שלושה קנסות מנהליים, בסך כולל של 60,000 ש"ח (להלן:
הודעת הקנס), בגין העסקת ארבעת העובדים הזרים בניגוד להוראותיו של חוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן -
חוק עובדים זרים).
העבירות שיוחסו למערערת הן הפרת סעיף 1 ג' לחוק עובדים זרים (בהתייחס לחוזה עבודה בכתב); הפרת סעיף 1 ה' לחוק עובדים זרים (בהתייחס למגורים שאינם הולמים או תוך ניכוי העולה על הקבוע בדין כהחזר הוצאות מגורים); והפרת סעיף 2(ב)(9) לחוק עובדים זרים (בהתייחס לניכויים משכר העובדים שלא לפי הוראותיו של חוק הגנת השכר).
4. הודעת הקנס נשלחה, ביום 2.11.07, בדואר רשום לכתובת "
רומי רון בע"מ, למון גראס עזריאלי, קניון עזריאלי, ת"א", והוחזרה בציון "לא נדרש". המשיבה פירטה בהקשר זה כי "
הודעת הקנס נשלחה לפי כתובת המסעדה בה נערכה הביקורת, מאחר ובהתאם לפלט רשם החברות הרלוונטי לתקופה בה נשלחה הודעת הקנס, לא עדכנה המערערת כל כתובת רשומה אחרת".
5. ביום 25.8.08, לאחר שהחלו הליכי גבייתו של הקנס, פנתה המערערת למרכז לגביית קנסות בבקשה לביטול הקנס. לאחר שנענתה כי המרכז לגביית קנסות אינו הגוף המוסמך לדון בבקשה, פנתה ביום 6.11.08 לתובעת המוסמכת. ביום 26.11.08 נענתה על ידי התובעת המוסמכת כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בחוק, וכי אינה רשאית לדון בה שכן "
לא שוכנעה שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בנקנסת...".
התובעת המוסמכת פירטה, לגופה של הודעת הקנס, כי חוזי העבודה אותם הציגה המערערת אינם כוללים רשימת ניכויים משכר עבודה ואת חובת המעסיק בדבר הסדר ביטוח רפואי; כי משכרו של כל עובד זר נוכה סך של 500 ש"ח לחודש בגין מגורים בעוד שהניכוי המירבי המותר עמד על 448.51 ש"ח, וכי נוכו משכרם של העובדים הוצאות "אוכל, חשמל ומיסי עירייה" ללא התחייבות בכתב של העובדים כנדרש.
6. ביום 20.4.09 הגישה המערערת את בקשתה, להארכת מועד לצורך הגשת בקשה להישפט, לבית הדין האזורי. במסגרת בקשתה טענה המערערת כי לא קיבלה מעולם את הודעת הקנס ולא ידעה עליה, וכי במועד הרלוונטי לא היו משרדיה בקניון עזריאלי אלא הועברו לכתובת אחרת במושב נתיב העשרה. המערערת פירטה בקשר לכך במהלך הדיון כי עקב טעות של רואה החשבון מטעמה, דווח על שינוי הכתובת לרשם החברות רק ביום 19.5.08 - מבלי שמנהלי המערערת היו מודעים לכך ומבחינתם סברו בתום לב כי הכתובת שונתה עוד קודם לכן.
החלטת בית הדין האזורי
7. בית הדין האזורי פירט בהחלטתו את הנתונים הבאים לגבי כתובתה של המערערת:
א. במועד הרלוונטי להטלת הקנס, צוין בתדפיסי רשם החברות כי כתובתה של המערערת אינה ידועה.
ב. על אף זאת, אישור רשם החברות אשר הוגש לתיק בית הדין לימד כי כתובת משרדה הרשום של המערערת, החל ממועד היווסדה, הייתה "
דרך מנחם בגין 132, קניון עזריאלי תל אביב", וכי רק ביום 19.5.08 שונתה הכתובת למושב נתיב העשרה.
ג. בנוסף, כאשר נחקרה מנהלת המערערת, גב' דנה מלכה, על ידי מפקחי התמ"ת, צוין - בעמוד הראשון של החקירה, תחת "פרטי המעסיק" - כי "כתובת המפעל" הינה "קניון עזריאלי ת"א".
8. בית הדין קבע, על בסיס האמור לעיל, כי כתובת משרדה הרשום של המערערת במועד הרלוונטי הייתה בקניון עזריאלי בתל אביב, וכי הטענה בדבר העברת המשרד הרשום לנתיב העשרה לא הוכחה. לאור זאת, "
מקורו של האיחור בהגשת הבקשה נעוץ היה בהתנהגות המבקשת עצמה, אשר לא דאגה לעדכון כתובת משרדה הרשום...".
9. בית הדין הוסיף כי משלוח הודעת הקנס בדואר רשום למשרדה הרשום של המערערת מהווה "המצאה כדין", כאשר המערערת לא עמדה בנטל - הקבוע בסעיף 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1986 (להלן:
תקנות העבירות המנהליות) - להוכיח שלא קיבלה את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בה. המערערת אף לא נימקה מדוע המתינה חודשים ארוכים לאחר קבלת תשובת התובעת המוסמכת, ועד הגשת בקשתה לבית הדין.
לאור האמור לעיל, וכאשר לפי הפסיקה לא די באי ידיעת הנקנס על הודעת הקנס כדי להצדיק מתן הארכת מועד לצורך הגשת בקשה להישפט - החליט בית הדין לדחות את הבקשה. בית הדין הוסיף כי בהתאם להנחיות הפסיקה, אינו נכנס בשלב זה לדיון בטענות המערערת לגופן של הודעות הקנס. עם זאת ציין כי לא נפל פגם טכני בהודעת הקנס, שכן צוינו שם המפקח, תפקידו וחתימתו ולא הוכח כי לא היה מוסמך להטיל את הקנס באותו זמן.