הנשיא סטיב אדלר
ערעורים אלה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו,
עניינם תוקפו של הסכם קיבוצי משנת 1991 (להלן:
הסכם קיבוצי 1991), הנוגע להעסקת מר מיכאל נקש (להלן:
מר נקש או
העובד) במעמד עובד ללא קביעות בבנק לאומי (להלן:
הבנק), אשר רוב רובם של עובדיו הם במעמד של עובדים קבועים, מכוח הוראות חוקת העבודה לעובדי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן:
חוקת העבודה).
הסכם קיבוצי 1991 נחתם ביום 2.1.1991 בין הבנק לבין הסתדרות העובדים החדשה וועד עובדי הבנק (להלן:
נציגות העובדים) ; כאשר מר נקש חתם אף הוא על ההסכם, לשם אישור קבלת התנאים שנקבעו בו. נרחיב להלן על נפקותו של הסכם זה.
הנהלת הבנק והסתדרות העובדים החדשה (להלן:
ההסתדרות) סבורים, כי יש לכבד את ההסכם הקיבוצי, ואילו מר נקש טוען, שהוא עובד קבוע וחלות עליו הוראות חוקת העבודה של עובדי הבנק. מכאן, שפיטוריו מהבנק נעשו שלא כדין והוא זכאי רטרואקטיבית לכל הזכויות הנובעות ממעמדו של עובד קבוע.
פרשה זאת מעוררות פעם נוספת סוגיות הכרוכות במקרים בהם מחליט מעסיק שלא להעניק קביעות לעובד או לקבוצת עובדים, אשר החלו עבודתם כעובדים בניסיון או כעובדים במעמד ארעי למשך תקופה קצובה אשר נקבעה בהוראות הסכם קיבוצי, ואשר על פי אותו הסכם אמורים היו בתום תקופת הניסיון לקבל מעמד של עובדים קבועים. במקרים אלה מחליט המעסיק לעיתים לפטר העובדים האמורים עם סיום תקופת הניסיון ועל מנת למנוע פיטוריהם, מסכימים המעסיק ונציגות העובדים על המשך עבודתם של העובדים במעמד של "
עובד שאינו קבוע", אשר המעסיק יכול לפי בחירתו להביא את עבודתם לידי סיום בכל עת.
1.
תמצית העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי וכפי העולה מהמסמכים שהוגשו במהלך הדיון
א. יחסי העבודה בבנק הם יחסים קיבוציים מאורגנים, המושתתים על שורה של הסכמים קיבוציים, שנחתמו במשך השנים בין הבנק לבין נציגות העובדים, וביניהם חוקת העבודה.
כידוע, אין חוק המחייב מעסיק להעניק קביעות לעובד,
ועל כן מקבלים עובדי הבנק "קביעות" מכוח הוראות חוקת העבודה. ככלל, בעת קבלתו לעבודה נקבע מעמדו של עובד על פי חוקת העבודה כעובד "זמני" או כעובד ב"ניסיון", היינו - למשך תקופת ניסיון קצובה אשר מאפשרת להנהלת הבנק להכיר את העובד, לעמוד על אופיו ואופן ביצוע עבודתו ולהחליט עד לסיום תקופת הניסיון האם להמשיך או להפסיק את העסקתו במסגרת הבנק. בחוקת העבודה מוגבלת תקופת הניסיון של עובד זמני ל- 6 חודשים, כאשר בסיומם רשאית ההנהלה המרכזית, בהתייעצות עם ועד העובדים הארצי, להאריך את המינוי הזמני למשך 6 חודשים נוספים בלבד. במקרים בהם מחליטה הנהלת הבנק בתום תקופת הניסיון שלא להעניק קביעות לעובד ולהפסיק את העסקתו, פועלת ההסתדרות לעיתים להמשך העסקתו של העובד או העובדים בבנק במסגרת העסקה במעמד ללא קביעות.
נתונים שהוגשו על ידי הבנק מראים כי בין השנים 1990-2002 קיבלו קביעות בבנק כ- 1,500 עובדים, כאשר בתקופה זו התקבלו לעבודה בבנק 68 שליחים אשר איש מהם לא קיבל קביעות ולא הועסק במסלול המוליך לקביעות. תנאי עבודתם של עובדים אלו, הוסדרו במסגרת הסכמים קיבוציים אשר נחתמו בין הבנק ובין נציגות העובדים.
ב. מר נקש, יליד שנת 1945 ובעל תשע וחצי שנות לימוד, הועסק על ידי הבנק בתקופות שונות בין השנים 1983 - 1987 כעובד זמני, בסיומה של תקופה זו פוטר העובד ושולמו לו מלוא הפיצויים בגין תקופה זו.
ג. ביום 3.2.1988 התקבל מר נקש לעבוד בבנק בתפקיד שליח ("
עובד שרות") במחלקת הטלקס בסניף המרכזי של הבנק בתל-אביב, מכוח כתב מינוי לעבודה זמנית בת 6 חודשים, בהתאם להוראות חוקת העבודה. בסיום תקופת ששת החודשים הודיע הבנק למר נקש, כי הוחלט להאריך את תקופת עבודתו עד ליום 2.1.1989 וכן כי: "...
אנו שומרים לעצמנו הזכות להפסיק עבודתך בכל עת
...".
ד. ביום 16.11.1988 נחתם הסכם קיבוצי בין הנהלת הבנק לבין נציגות העובדים, לפיו "...
למרות האמור בחוקת העבודה
..." 36 עובדים שהיו בתקופת הניסיון משך 12 חודשים, ימשיכו לעבוד במעמד של "
עובדים זמניים
", וללא קבלת קביעות. עוד נקבע בהסכם קיבוצי זה, כי "...
הבנק רשאי להביא את עבודתו של כל עובד, שהסכם זה חל עליו, לקיצה בהודעה של 30 יום מראש, ובכל מקרה תסתיים העסקתם לא יאוחר מהתאריכים המצוינים בנספח. עובדים ברשימה המצ"ב אשר ימשיכו בעבודתם בבנק מעבר לתאריך הנזכר ברשימה זו על יד שמם, דינם יהיה כדין עובד קבוע בבנק
...". על יד שמו של מר נקש מופיע התאריך 2.1.1990.
ה. ביום 28.11.1989 נחתם הסכם קיבוצי דומה נוסף, לפיו 61 עובדים אשר שמותיהם מופיעים ברשימה המצורפת להסכם ימשיכו לעבוד בבנק במעמד של "
עובדים זמנים", תוך שהבנק רשאי לפטרם בכל עת, ועד למועד שרשום על יד שמו של כל עובד. הפעם נרשם על יד שמו של מר נקש התאריך 2.1.1991.
ו. בתום התקופה השנייה להארכת העסקתו של מר נקש כ"
עובד זמני" ומאחר שהנהלת הבנק לא הייתה מוכנה להעניק לו קביעות, הסכימה הנהלת הבנק על פי בקשתה של ההסתדרות, להמשיך את העסקתו כעובד שאין לו קביעות.
על כן, נחתם ביום 2.1.1991
הסכם קיבוצי 1991, אשר החיל על מר נקש את תנאי העבודה אשר נקבעו בהסכם קיבוצי אחר, שנחתם ביום 18.2.1980 (להלן: "
הסכם 1980" או "
הסכם הקשישים"). הסכם זה נקרא "
הסכם הקשישים
", משום שקבע לעובדים אשר התקבלו לעבוד בבנק לאחר גיל 55 תנאי עבודה נחותים מאלה הקבועים בחוקת העבודה. בנוסף, נקבע ב
הסכם קיבוצי 1991, כי הנהלת הבנק רשאית לפטר את מר נקש בכל עת.
הסכם קיבוצי 1991 נחתם על ידי נציגי הנהלת הבנק ועל ידי נציגות העובדים וכן על ידי מר נקש עצמו. יצוין, כי על אף שמדובר בהסכם קיבוצי לעובד אחד, הוא נחתם על מכתב-טופס, דבר המצביע לכאורה על כך שבאותה תקופה נחתמו הסכמים נוספים דומים עם עובדים אחרים.
ז. מר נקש עבד על פי הסכם קיבוצי 1991 במעמד של עובד שאינו קבוע עד לפיטוריו ולסיום יחסי עובד - מעביד ביום 31.8.2001. מכאן, כי תקופת עבודתו השנייה והרלוונטית לעניינינו של מר נקש, הייתה מיום 3.2.1988 ועד ליום 31.8.2001, היינו - כ- 13.5 שנים. יצויין, כי לטענת הבנק הסיבה לפיטוריו של מר נקש הייתה בעיות משמעת.
2
.
ההליך בבית הדין האזורי
מר נקש הגיש תביעה בבית הדין האזורי נגד הבנק וההסתדרות, בה ביקש להצהיר, כי היה עובד קבוע של הבנק וכי היה זכאי למלוא הזכויות המוקנות לעובדי הבנק על פי החוקה. הן הנהלת הבנק והן ההסתדרות התנגדו לעמדה זו וטענו, כי יש לכבד את הסכם קיבוצי 1991 ואת ההסכמים הקיבוציים האחרים שנעשו בין הצדדים, להם נתן מר נקש הסכמה מפורשת.
בית הדין האזורי קבע, כי מר נקש לא היה עובד קבוע של הבנק אלא עובד זמני אשר מעמדו ותנאי העסקתו הוסדרו בהסכמי עבודה קיבוציים אשר איזנו ב"מידה מסוימת" את עמדת המיקוח שלו בהשוואה לזו של הבנק. עם זאת קבע בית הדין האזורי, כי עצם העסקתו של מר נקש שנים רבות כעובד זמני יש בה משום התנהגות בחוסר תום לב וכי פיטוריו שלא כללו שיתוף של נציגות העובדים, לא עמדו בחובת תום הלב המוגברת המוטלת על הבנק. לדעת בית הדין האזורי יש פסול בכך, שהנהלת הבנק לא העניקה למר נקש קביעות "...
בכדי ליהנות מיתרונות כלכליים או כדי לאפשר גמישות ניהולית
", וכי העסקת עובד במעמד זמני משך תקופה ארוכה באה לעקוף את ההגנות שניתנות לעובד קבוע על פי חוקת העבודה.