השופטת נילי ארד
- 1. בתום הדיון בערעור ביום 8.7.08 יצא מלפנינו פסק דין בו קבענו כך: "אנו מבטלים את פסק דינו של בית הדין האזורי ומשאירים על כנה את החלטתו של נציב שירות המדינה בנוגע להשעייתו של מר חיים בונן. נימוקים יישלחו בהקדם". טעמינו לפסק הדין נפרט להלן, על בסיס מכלול הנסיבות והראיות שהובאו לפנינו ועל בסיס הדין החל.
החקירה המשטרתית
2. מר חיים בונן (להלן גם:
המשיב) הינו עובד המוסד לביטוח לאומי ובמועדים הרלבנטיים לערעור זה שימש כפקיד תביעות בסניף הביטוח הלאומי ברמת גן. במסגרת תפקידו היה המשיב מוסמך לאשר קצבאות זקנה ושאירים בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.
- 3. לפי שהובהר במהלך הדיון לפנינו ראשיתה של החקירה המשטרתית נגד המשיב, בתלונה אנונימית שהתבררה בדיעבד כתלונתו של אבי בנה של מבוטחת, על תשלום קיצבאות ששולמו לה שלא כדין, כתוצאה מטיפולו של המשיב בענייניה במסגרת תפקידו.
מן החומר שבתיק לרבות מזכר המשטרה שכותרתו "דיווח על אשמה נגד עובד מדינה", עולה כי בעקבות בירורים וחשדות אשר עלו בביקורת פנים של המוסד, נפתחה חקירה ביחידה הארצית לפשיעה כלכלית ביום 19.3.06, בחשד שיוחס למשיב בעבירת שוחד לפי סעיף 290 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:
החקירה המשטרתית).
החלטת ההשעיה הראשונה
4. בעקבות פתיחת החקירה ולאחר שימוע, הורה המנהל הכללי של המוסד לביטוח לאומי, ד"ר יגאל בן שלום על השעייתו הדחופה של המשיב למשך 14 יום, החל מתאריך 27.3.06. בתאריך 10.4.06 חודשה השעייתו הדחופה של המשיב ל - 16 יום נוספים. במהלך החקירה המשטרתית ונוכח התמשכותה, הוסכם על דעת הנציבות, הממונים על המשיב והמשיב עצמו, כי השעייתו לא תוארך. זאת, בכפוף להעברתו לתפקיד אחר מזה שמילא קודם לכן, באופן "שלא יכלול אפשרות להעניק קצבאות מטעם המל"ל, וזאת עד להתפתחויות החקירה". עם זאת, וכפי שהוטעם במכתבו מיום 8.5.06 של עו"ד אסף רוזנברג ממונה (בכיר) משמעת בנציבות המדינה "במידה ויוחלט להגיש כתב אישום נגד העובד, תבחן מחדש השעייתו בכפוף למהות העבירות אשר יכללו בכתב האישום". בהתאם, ובהסכמה הועבר המשיב לתפקיד אחר בסניף רמת גן שעיסוקו, בין היתר, בענייני ועדות רפואיות.
ההליך המשמעתי
5.
בתאריך 16.1.08 נסגר תיק החקירה המשטרתית נגד המשיב בהעדר ראיות מספיקות להעמדתו לדין פלילי. כחודש ימים לאחר מכן,
בתאריך 20.2.08 הגישה גב' דומיניסיני, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, קובלנה נגד המשיב בה צוין כך: "בדיקת חומר החקירה העלתה ראיות לכך שהעובד קיבל מתנות ממבוטחת של המל"ל, וכן נמצאו ראיות לכך שהעובד אישר למבוטחת דמי מחייה, שלא היתה זכאית להם, ואף לא פעל להפסקת קצבת שאירים, כאשר פקעה זכאותה של המבוטחת לקבלת קצבה זו, והכל במצב של ניגוד עניינים".
בעקבות הקובלנה הוגשה ביום 28.2.08 תובענה נגד המשיב בבית הדין למשמעת בשני אישומים המבוססים על מסכת קשריו האישיים עם מבוטחת במהלך תפקידו במוסד ובקשר לתפקידו. זאת, בהיותה זכאית לקצבת שאירים ולדמי מחיה עבור שני ילדיה, בניו של בעלה המנוח.
באישום הראשון הואשם המשיב בקבלת טובות הנאה שלא כדין מהמבוטחת "במספר רב של הזדמנויות בין השנים 1986 - 2004" לרבות מתנות "מבלי לדווח על כך לממונים עליו" ומבלי ליידע מי מהעובדים או הממונים; תוך שהעניק לה "יחס מועדף" בקבלת שירותים והעמיד עצמו במצב בו "מתעורר חשש לניגוד עניינים".
ב
אישום השני הואשם המשיב בכך שאישר בקשות שהגישה המבוטחת לדמי מחייה עבור בנה "בהתעלם מהעובדה כי לא מדובר בבנו של בעלה המנוח" למרות שידע כי אותו בן "אינו יתום מאב" ובניגוד "להנחיה מפורשת שנמצאה בתיקה האישי של המבוטחת, שהופנתה באופן ישיר לנאשם". "כתוצאה ממעשים אלה, שולמו למבוטחת דמי מחייה שלא כדין לתקופה של ארבע שנים מיום 1.9.96 ועד 1.9.2000 בסך של כ- 17,500 ש"ח".
עוד נקבע באישום השני, כי המשיב ידע שהמבוטחת היא "ידועה בציבור" וזאת "הן לאור החומר בתיקה האישי של המבוטחת והן מפיה של המבוטחת עצמה". למרות כן המשיכה המבוטחת לקבל קצבת שאירים בין השנים 1994 - 2003 והמשיב "לא פעל להפסקת קצבת השאירים למבוטחת גם כאשר הגיעה אליו ביום 4.5.00 לצורך הגשת דמי מחייה". כתוצאה מכך "שולמה למבוטחת קצבת שאירים ודמי השלמת הכנסה שלא כדין בתקופה שבין 1.9.94 עד 31.3.03 בסך של כ- 311,000 ש"ח".
בגין התנהגותו זו, הואשם המשיב בעבירות משמעת שונות ובהן קבלת מתנות בניגוד לדין, ניגוד עניינים, פגיעה במשמעת שירות המדינה והתנהגות אשר אינה הולמת את תפקידו כעובד מדינה והעלולה לפגוע בשמו הטוב ובתדמיתו של שירות המדינה.
החלטת ההשעיה השניה
- 6. נציב שירות המדינה (הוא המערער; להלן גם:
הנציב) הודיע למשיב ביום
2.3.08 בסמוך לאחר הגשת הקובלנה, על כוונה להשעותו משירות המדינה והזמינו להשמיע טענותיו. במכתב מפורט שטח המשיב בפני הנציב טיעוניו הן לעניין האישומים המיוחסים לו והן לגבי מצבו האישי והכלכלי. לאחר בחינת טענותיו של המשיב, הודיע הנציב למשיב, במכתב נושא תאריך 11.5.08 על החלטתו להשעותו מעבודתו בשירות המדינה החל ביום 13.5.08 ועד לתום ההליכים המשמעתיים נגדו, או עד להחלטה אחרת, כאשר ה"השעיה תיבחן, מעת לעת, בהתאם להתפתחויות ההליך המשמעתי". החלטת ההשעיה, המפורטת היטב, ניתנה "בין היתר לאור חומרת המעשים המיוחסים" למשיב אשר בוצעו תוך מילוי תפקידו "וכן על מנת לשמור על מעמדו ותדמיתו של השירות הציבורי" ולאחר שנלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המשיב (להלן:
החלטת ההשעיה).
פסק דינו של בית הדין האזורי
- 7. בפסק דין מיום 11.6.08 קיבל בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר -כץ ונציגי ציבור מר משה דקל ומר ניסים לאוזון; עב' 6115/08) את תביעתו של המשיב והורה על בטלות החלטת ההשעיה ועל השבתו לעבודה בה עבד עובר להחלטת הנציב מיום 11.5.08. בית הדין האזורי גרס כי החלטת ההשעיה אינה מתיישבת עם ההיגיון ואינה עולה בקנה אחד עם הקריטריונים המחייבים רשות מנהלית, תוך שקבע כך: "המסכת העובדתית אשר נמצאת בבסיס ההליך המשמעתי הינה זהה למסכת העובדתית אשר נחקרה על ידי המשטרה"; בסגירת תיק החקירה "יש כדי להקל מעט בחומרת החשדות" נגד המשיב; אין בהחלטת ההשעיה "כדי להסביר מדוע ניתן היה, על אף חומרת המעשים המיוחסים לתובע, להעסיקו, ואילו כיום לא ניתן"; "בקובלנה משמעתית כשלעצמה אין די כדי להצדיק את השעייתו של עובד" ולא ברור מדוע לא נעשתה ההשעיה שנתיים קודם לכן, בד בבד עם פתיחת החקירה במישור הפלילי.