סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוקין
המערערת מלינה על כך שתנאי עבודתה שונו חד צדדית באופן החורג ממתחם הסבירות. קיימתי מספר ישיבות לניסיון להגיע לידי הסדר מוסכם על הצדדים באופן שפגיעתה של המערערת לא יהא גדול מדי ומאידך שהמשיבה תוכל לבוא בחלקו על סיפוקה באשר לצרכיה היא בניהול מקום העבודה. ברם הדבר לא צלח.
אביא את העובדות הצריכות לעניין
המערערת, יחד עם מספר עובדות נוספות, עתרה למתן צו זמני שימנע מהמשיבה לשנות את מתכונת שעות העבודה שלה. סגנית השופט הראשי, איטה קציר, ונציגי הציבור דב כספי וקלמן בורנשטיין, דחו את בקשתן. על כך הערעור. בערעורה טוענת המערערת כי ההחלטה הדוחה מתן צו מניעה זמני היא למעשה פסק דין לכל דבר ועניין. אפרט את הרקע.
המערערת עובדת בעיריית אום אל פחם במעון יום "אלאמל" המשולב עם בית ספר של החינוך המיוחד שלומדים בו ילדים עם פיגור שכלי. המעון מופעל במשותף על ידי משרד החינוך והתרבות, משרד העבודה והרווחה ועיריית אום אל פחם. משרד החינוך אחראי להפעלת המעון עד לשעה 14:30 ומשרד העבודה והרווחה מפעילו לאחר שעה זו ועד לשעה 19:00. משרדי הממשלה מתקצבים את המעון לפי מספר החניכים. ביום 12.10.1997 פנה מנהל בית הספר אלאמל אל עיריית אום אל פחם והודיע לה, כי משרד החינוך החל בהפעלת יום לימודים ארוך, וכי הסייעות מסיימות את עבודתן בשעה 15:00. על כן ביקש כי משרד העבודה והרווחה ידאג להמשך שהיית התלמידים במעון עד לשעה 19:00. המערערת עובדת במעון משעה 7:30 עד השעה 15:30 במשך חמישה ימים בשבוע. היא החלה לעבוד במעון ביום 1 באפריל, 1985. תפקידה הוא רכזת.
בית הדין האזורי סבר כי משרד העבודה והרווחה, תוך התחשבות בעובדות אשר שונו שעות עבודתן, קיצר את יום הלימודים הארוך וקבעו עד לשעה 18:00. המערערת ועוד מספר עובדות סרבו לשינוי שעות עבודתן ועל כן נמנעה הפעלת יום הלימודים הארוך. ביום 14.4.1999 נודע למערערת ולחברותיה כי שעות עבודתן תשוננה כך שהן תעבודנה משעה 10:00 עד לשעה 18:00.
השופט הראשי רמי כהן נעתר לבקשתן למתן צו מניעה זמני. המצב נשאר מאז ללא שינוי לגבי המערערת.
קביעתו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי קבע כי
היות ומדובר בעובדות קבועות של המשיבה, אזי אם המבקשות אינן מסוגלות לעבוד את כל שעות העבודה כפי שעבדו בעבר ו/או אם הן אינן מסוגלות לשנות את שעות עבודתן ולעבוד עד שעות מאוחרות יותר, אזי יש לאפשר להן לצמצם ולהקטין את היקף משרתן ולאפשר למשיבה להעסיק עובדות אחרות בחלקי המשרה שהן מפנות.
בית הדין האזורי ביטל על כן את החלטת השופט הראשי רמי כהן שנתן בידי המערערת וחברותיה צו מניעה זמני.
נימוקי הערעור
לטענת המערערת קיימת החלטה להפעלת יום לימודים ארוך במעונות היום מזה שנים אך הדבר לא בוצע, ללא קשר להתחשבות במערערת וחברותיה. לטענתה של המערערת היה על המשיבה להעסיק עובדת נוספת לשעתיים וחצי הנוספות, בשעות 15:30 עד 18:00.
השינוי הנדרש מהמערערת הוא שעתה תחל לעבוד, במקום משעה 7:30 עד השעה 15:30, משעה 10:00 עד השעה 18:00. המערערת מתארת את סדר היום שלה בעבודה - לטענתה היא מקבלת בשעה 7:30 בבוקר את החניכים ומפזרת אותם לכיתות השונות. ישנם כאלה שיש לשאתם לכיתה בגלל מגבלותיהם, ויש כאלה שיש להשגיח עליהם שלא יברחו. עם הגעתם היא בודקת האם יש להחליף להם חיתולים, וכן היא דואגת למתן תרופות למי שזקוק לכך. לטענתה היא מבצעת פעולות נוספות בבוקר, כגון, בדיקת נוכחות הגננות והסייעות, הגשת דו"ח נוכחות, דיווח על היעדרויות של הגננות והסייעות ונימוקם, מכינה דו"ח להורים והסדרים כיוצא באלו.
טענתה העיקרית של המערערת בבית הדין האזורי היתה, כי בשינוי שעות העבודה יש שינוי דרסטי חד צדדי הפוגע בחיי משפחתה באשר היא אם לילדים קטנים, וזאת גם בהתחשב בכך שהיא מתגוררת בכפר קרע ולא באום אל פחם.
האם סבירה פעולת המשיבה באופן בו שינתה את שעות העבודה של המערערת
לדיון מוקדם בפני זימנתי את היועצים המשפטיים של משרד העובדה והרווחה, משרד החינוך והתרבות ופרקטיות המדינה. הללו ציינו כי הם אך מממנים ואין הם אחראים לשעות העבודה וסידוריהן.
שינוי חד צדדי של שעות העבודה
הלכה פסוקה היא שלמעביד זכות ניהולית. זכות זו מקנה לו את הסמכות לעשות שינויים במקום העבודה, לדאוג להתייעלות לצורך הפקת המירב ממקום העבודה. עם זאת על זכות זו להתאזן לעומת הזכות לעבוד. הזכות לעבוד פירושה, לא רק שכר ראוי אלא גם הזכות ליהנות מהעבודה, הזכות שחוזה העבודה לא ישונה בצורה לא סבירה תוך פגיעה חד צדדית בעובד. עמדתי על כך במאמרי "אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האיזון הראוי" (ספר מנחם גולדברג, ירושלים, התשס"ב - 2002 עמוד 224):