השופט נ' סולברג:
1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת זהבה בוסתן) בעת"ם 7337-08-10 מיום 3.10.2010, בגדרו נדחתה עתירתה של המערערת להורות למשרד הפנים להמשיך ולהסדיר את מעמדה בישראל.
עיקרי העובדות וההליכים
2. המערערת, אזרחית רומניה, ילידת שנת 1954, נכנסה לישראל בשנת 2001, על-פי רישיון ישיבה (מסוג ב/1) בתחום הסיעוד. ביום 24.1.2008 התחתנה המערערת בנישואין אזרחיים בקפריסין עם מר ישראל צימבלר ז"ל (להלן: המנוח), יליד שנת 1924.
3. המערערת והמנוח הגישו בקשה להסדרת מעמדה של המערערת בישראל, מכוח נוהל 5.2.0008 - "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: נוהל ההליך המדורג). לאחר בחינת הבקשה ומשהוברר כי המערערת ממלאת אחר התנאים והדרישות שקבע משרד הפנים, החלה המערערת בהליך המדורג. ביום 1.7.2009 נפטר המנוח לבית עולמו, וביום 28.6.2010, קיבלה המערערת הודעה ממשרד הפנים כי עקב פטירתו, בהתאם לנוהל 5.2.0017 - "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (להלן: נוהל הפסקת ההליך המדורג), ומאחר ולא עברה יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג בטרם פטירת המנוח, הופסק ההליך המדורג בעניינה ועליה לעזוב את הארץ. נגד החלטה זו הגישה המערערת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
4. בעתירתה טענה המערערת כי הכירה את המנוח בסמוך להגעתה ארצה, בחודש יוני 2001, ומאז ועד לפטירתו לא נפרדו דרכיהם. עוד טענה כי גם לפני נישואיהם בשנת 2008, כאמור, ניהלו השניים משק בית משותף, החל מיום 20.7.2006. המערערת עברה אז להתגורר בביתו של המנוח ברחובות, והם חיו כ"ידועים בציבור". לטענת המערערת בעתירתה לבית המשפט לעניינים מינהליים, החלטת משרד הפנים על הפסקת ההליך המדורג היא החלטה פסולה, משום שניתנה מבלי שנעשה לה שימוע, בניגוד להוראות סעיף 7 לחוק האזרחות ובניגוד לכללים שהותוו בפסיקה.
5. מנגד טען משרד הפנים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת העדר ניקיון כפיים, מאחר והמערערת העלתה בתצהיר לפני בית המשפט לעניינים מינהליים טענות שאינן אמת:
(א) בניגוד לטענתה, כן נעשה לה שימוע, בלשכת מינהל האוכלוסין ברחובות, ביום 23.6.2010, עובר למתן ההחלטה מיום 28.6.2010;
(ב) בדיקת משרד הפנים העלתה כי בין יום 25.10.2003 לבין יום 2.2.2005 המערערת כלל לא שהתה בתחומי ישראל, כך שטענתה כי מעת שפגשה את המנוח לא נפרדו דרכיהם אינה אמת;
(ג) במכתב ששלחו המערערת והמנוח ביום 31.1.2008 למשרד הפנים, בחתימת שניהם, צויין כי המערערת הגיעה לישראל במאי 2005 לביקור אצל חברתה ברחובות ופגשה אז לראשונה את המנוח, ברחוב, באקראי. זאת, בניגוד לטענתה בעתירתה כי הכירה את המנוח עוד בשנת 2001;
(ד) המערערת עושה דין לעצמה, בעצם שהייתה בישראל שלא כדין.
בנוסף לאלה, לוקה עתירתה של המערערת בשיהוי ניכר. לטענת משרד הפנים, דינה של העתירה להידחות גם לגופה, מאחר ועל-פי נוהל הפסקת ההליך המדורג, משרד הפנים נהג נכון בהפסקת ההליך המדורג בעניינה של המערערת, משום שעד לפטירת המנוח, לא חלפה מחצית התקופה לקבלת מעמד.
6. בית המשפט לעניינים מינהליים פסק כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל חוסר ניקיון כפיים של המערערת, שהציגה לפני בית המשפט עובדות שהתבררו כבלתי נכונות, כפי שטען משרד הפנים בתשובתו. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט לעניינים מינהליים כי גם לגופו של עניין דינה של העתירה להידחות, שכן על-פי הנוהל להפסקת ההליך המדורג, עם מותו של בן הזוג, מופסק ההליך המדורג. עניינה של המערערת גם לא בא בגדר החריגים, המצדיקים את העברתו לבחינה של הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים.
עיקרי הטענות בערעור
7. ב"כ המערערת חוזר בטענותיו בערעור על טענותיו שטען בבית המשפט לעניינים מינהליים. לטענתו, "המשיב החליט על דעת עצמו וללא עריכת שימוע... לדחות את בקשת המערערת בטענת סרק... החלטת המשיב הינה לוקה בחסר, אינה חוקית והינה בניגוד להוראות הנוהל ופסיקת בית המשפט העליון... המנוח והמערערת חיו במשותף כ-8 שנים, דבר המעיד על כנות הקשר ומרכז חיים בישראל... אין למנוח ילדים ואין מי שידאג לקיים אזכרות, תפילין וכיוצ"ב למעט המבקשת... המשיב אף לא טרח לשקול אם ישנן טעמים הומניטאריים אשר מחייבים בדיקה נוספת לעניינה של המערערת והמנוח... המשיב התייחס למבקשת כאל חפץ וקברו של המנוח עדיין טרי ומתכוון לגרשה בטרם שמיעת דבריה... על המערערת לדאוג לירושת המנוח ולהנציח את זכרו... יש לזקוף לזכותה של המערערת כי מאז כניסתה לתחום מ"י לא שהתה ולו יום אחד באופן בלתי חוקי... המשיב זורה חול בעיניו של ביהמ"ש" (סעיפים 22-11 לסיכומי המערערת). עוד טוען ב"כ המערערת כי אמנם על-פי נוהל הפסקת ההליך המדורג, עם מותו של בן הזוג הישראלי, יופסק ההליך המדורג. יחד עם זאת, הנוהל מונה מצבים חריגים שבהם יש להעביר את העניין לבחינת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים. אחד מאלה הוא פקיעת קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי, כשיש לבני הזוג ילדים משותפים. בדיון לפנינו הוסיף ב"כ המערערת וטען, מה שלא טען בערעור שבכתב ובסיכומים, כי חלפה למעלה ממחצית תקופת ההליך המדורג קודם פטירת בן הזוג, שזהו אחד מן התנאים להעברה לדיון בוועדה הבין-משרדית. לפי הטענה יש לחשב את התקופה החל משנת 2006, שבה עברה המערערת לגור עם המנוח והם חיו כ"ידועים בציבור", בהתאם לנוהל 5.2.0009 - "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל ידועים בציבור).
8. מנגד טוענת ב"כ משרד הפנים כי דין הערעור להידחות על הסף, מאחר והמערערת חזרה על טענות עובדתיות שטענה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים ואשר הוכחו כבלתי-נכונות. טענת המערערת כי הכירה את המנוח בשנת 2001 וכי הם חיו במשותף במשך 8 שנים, נסתרה בשימועים שנעשו למערערת ולמנוח. גם במכתב שהיא עצמה שלחה למשרד הפנים נכתב כי השניים הכירו באמצע שנת 2005, וכי המערערת לא שהתה בישראל כשנה וחצי, מיום 25.10.2003 ועד ליום 2.2.2005. ב"כ משרד הפנים טוענת כי יש לדחות את הערעור גם לגופו, שכן המערערת אינה ממלאת אחר התנאים הקבועים בנוהל הפסקת ההליך המדורג לשם העברת עניינה לדיון בוועדה הבין-משרדית. המערערת והמנוח נישאו בקפריסין ביום 24.1.2008, כאשר המערערת החלה את תקופת ההליך המדורג ביום 12.6.2008, והמנוח נפטר ביום 1.7.2009. בפטירתו נשמט הבסיס להמשך ההליך המדורג לקראת התאזרחות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, ועניינה של המערערת עובר להיבחן במסלול שלפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ורק בהתקיים טעמים הומניטריים. משחלף פרק-זמן של שנה וחודש בלבד, מעת נישואי המערערת והמנוח, עד לפטירתו, הרבה פחות ממחצית מתקופת ההליך המדורג, לא מתקיים תנאי-סף להעברת העניין אל הוועדה הבין-משרדית. עוד טוענת ב"כ משרד הפנים כי אם חישוב תקופת ההליך המדורג יעשה החל משנת 2006, כטענתו החדשה של ב"כ המערערת, כי אז עניין לנו בהליך לפי נוהל ידועים בציבור, שהוא הליך שונה מההליך שלפי נוהל ההליך המדורג, אלא שבמצב דברים זה, המערערת כלל לא החלה בהליך המדורג. בשעתו, כשהגישה המערערת עם המנוח בקשה לתחילת ההליך המדורג מכוח נישואיהם ולאחר שימוע, אושרה כניסתה להליך המדורג בזמן קצר ביותר, ללא תקופת בחינה של חצי שנה כנדרש בנוהל, ככל הנראה מחמת התחשבות בתקופת בחינת בקשתם של המנוח ושל המערערת לפי נוהל ידועים בציבור. ב"כ משרד הפנים פרטה את הרציונלים השונים לשני הנהלים, והעיקר, כאמור, כי המערערת לא החלה כלל בתקופת ההליך המדורג לפי נוהל ידועים בציבור. דין הערעור להידחות אפוא על הסף, לטענת ב"כ משרד הפנים, כמו גם לגופו של עניין.
דיון והכרעה
9. אכן, דין הערעור להידחות על הסף. כפי שפסק בית המשפט לעניינים מינהליים, המערערת הציגה נתונים שהתבררו כבלתי-נכונים. המערערת עשתה כן בבית המשפט לעניינים מינהליים, והתמידה לעשות כן גם בערעור לפנינו, חרף פסיקת בית המשפט לעניינים מינהליים: המערערת טוענת כי לא נעשה לה שימוע. דא עקא, נעשה גם נעשה שימוע, נערך פרוטוקול, והמערערת חתמה בתחתית כל עמוד מפרוטוקול השימוע. אי-אמירת אמת היא חמורה. כפל כפליים חמורה היא ההתמדה בכך; המערערת טענה כי למנוח אין ילדים וכי עליה לדאוג להנצחת זכרו וכן גם לנכסים שהותיר. המערערת לא גילתה כי בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מתנהל מאבק על ירושת המנוח בינה לבין אחיינK. שם גם טען האחיין על כניסתה של המערערת לחיי המנוח בדרך לא דרך, תוך דחיקתו מקרוביו; המערערת טוענת כי הכירה את המנוח בחודש יוני בשנת 2001 וכי מאז לא נפרדו דרכיהם עד ליום פטירתו. שוב ושוב טענה כי הם חיו במשותף במשך 8 שנים. דא עקא, שהסתבר כי במשך כשנה וחצי (מיום 25.10.03 עד ליום 2.2.05) המערערת לא שהתה כלל בישראל. זאת ועוד, במכתבה הנ"ל מיום 31.1.08 ציינה כי הגיעה ארצה בשנת 2005 לביקור אצל חברתה, ורק אז פגשה במנוח, ברחוב, באקראי; בנוסף, במהלך שנות שהייתה של המערערת בישראל, תקופות לא קצרות שהתה שלא כדין, עשתה דין לעצמה, על אף שידעה שעליה לעזוב את ישראל; על מנת לנסות לבסס את טענתה כי מרכז חייה הוא בישראל, לא גילתה המערערת את מצבה המשפחתי במלואו, כי יש לה ארבעה ילדים, שלושה ברומניה ואחת בגרמניה.
10. הנה כי כן, המערערת שקדה להסתיר ולהעלים, לגלות טפח ולכסות טפחיים; לא לומר אמת. כך עשתה בעתירתה, ושבה לעשות כן בערעורה. המערערת הטיחה דברים קשים, לחינם, במשרד הפנים, כשלפי האמת, התנהלותה-שלה היא הפגומה. המערערת אינה ראויה לכך שבית המשפט יושיט לה סעד.