פסק-דין בתיק עע"ם 7245/11

 המשנה לנשיא מ' נאור:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' סוקול) בו נדחתה עתירתו של המערער נגד החלטת ועדת המשנה להתנגדויות בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה (להלן: הוועדה) לדחות התנגדות שהגיש. העתירה תקפה גם את החלטת יו"ר הוועדה לדחות את בקשת המערער לאפשר לו להגיש ערר למועצה הארצית. כפי שיובהר מיד לדעתי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את ההתנגדות של המערער לבחינה מחדש בוועדה. הוועדה תקיים דיון מחדש בהתנגדות בלב פתוח ובנפש חפצה ותינתן על ידה החלטה מנומקת חדשה. ככל שהוועדה תחליט לקבל את ההתנגדות היא תפעל לביצוע המתחייב מכך. אפרט את השתלשלות ההליכים ואת הטעמים העומדים בבסיס עמדתי.

הרקע וההליכים

 1.        המערער הינו בעל זכויות בקרקע בישוב מושריפה. הקרקע נמצאת באזור המכונה כיום שכונת מנשיה. על חלקתו בשכונת מנשיה בנה המערער בית בשנים 1999-1998. זאת עשה המערער ללא כל היתר וכאשר ייעוד הקרקע בשכונה כולה באותה עת כלל לא היה למגורים כי אם לחקלאות. בגין כך התנהלו נגד המערער הליכים פליליים שבסופם ניתן בשנת 2002 צו שלא בוצע להריסת המבנה. המערער לא היה היחיד שבנה בשכונת מנשיה ללא היתר. היו עוד רבים שנהגו כמוהו.

2.        ביני לביני יזמה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון (המשיבה 3) יחד עם המועצה המקומית מעלה עירון (המשיבה 4), שבתחום שיפוטן נמצא הישוב מושריפה, תכנית מתאר שתכליתה הסדרת השימוש בשכונת מנשיה וזאת על ידי שינוי יעוד האזור מחקלאות לייעוד של מגורים, מבני ציבור, דרכים ושטחים ציבוריים. בסופו של דבר ביום 30.11.2004 פורסמה הודעה על הפקדת התכנית (להלן: התכנית המקורית). אף שהתכנית המקורית ביקשה כאמור להסדיר את השימוש בשכונת מנשיה הרי שלא הייתה בה התייחסות לכל המבנים שהיו קיימים בשכונה עניין שעוד יובהר בהמשך. במהלך בחינת התכנית גם הסתבר כי כבישים, שטחים ציבוריים ושטחים פתוחים מתוכננים על מבנים קיימים.

3.        לאחר שהוגשו התנגדויות לתכנית המקורית החליטה הוועדה בשנת 2006 כי יש לערוך שינויים בתכנית מאחר ש"הבניה שנעשתה בשטח התכנית שלא כדין ... בכוחה לגרום לאי מימוש התכנית במתכונתה הנוכחית". הוועדה הורתה על הכנת תכנית מתוקנת על רקע מפת מדידה עדכנית (להלן: התכנית המתוקנת).

4.        בתכנית המתוקנת "הוכשרו" כמעט כל המבנים שהיו קיימים עובר למועד ההפקדה המקורי (בשנת 2004). לשם הכשרת מבנים קיימים בתכנית המתוקנת גם הוזזו ובוטלו צמתים שהופיעו בתכנית המקורית, הוזזו ובוטלו דרכים, הוזזו ובוטלו שטחים שיועדו לצרכים ציבוריים ועוד ועוד. כתבתי "כמעט כל המבנים" מאחר שישנו מבנה אחד שהיה קיים לפני שנת 2004 אשר לא זכה ל"הכשרה". זהו ביתו של המערער שהיה קיים כאמור לפני שנת 2004 אך מצא עצמו בתכנית בשטח שיועד למבני ציבור וסומן להריסה (העובדה כי ביתו של המערער הוא המבנה היחיד שהיה קיים לפני שנת 2004 שלא "הוכשר" אינה שנויה עוד במחלוקת כפי שהסתבר במהלך ההליכים בערעור. גם עניין זה יובהר בהמשך הדברים).

5.        המערער הגיש התנגדות לתכנית המתוקנת. המערער טען כי אין זה צודק "להעמיס" דווקא על ביתו את הייעוד הציבורי. לטענת המערער אין גם סיבה להפלותו לרעה ולהשאירו כמבנה היחיד שהיה קיים עובר למועד ההפקדה המקורי בשנת 2004 שלא "הוכשר". לטענת המערער אי "הכשרת" ביתו מקורה למעשה בטעות של גופי התכנון. מסתבר כי במפה שצורפה לתכנית בשנת 2004 נפלה טעות וביתו, שכבר היה קיים, לא הופיע. לטענת המערער כל המבנים שהיו קיימים לפני שנת 2004 הוכשרו והבית שלו לא הוכשר רק בשל כך שבטעות הוא לא הופיע במפה. המערער הוסיף וטען כי אם ביתו היה מופיע במפה בשנת 2004 - כפי שהיה ראוי מאחר שהמבנה כבר היה קיים - התכנית המתוקנת הייתה מכשירה גם אותו כפי שנעשה עם יתר המבנים שהיו קיימים בשנת 2004 וביתו לא היה מוצא עצמו ביעוד ציבורי ומסומן להריסה.

6.        הוועדה החליטה לדחות את התנגדות המערער. הוועדה, כך נראה, הכירה בכך שנפלה טעות במפה משנת 2004 אך היא קבעה כי "ההנחה של [המערער] לפיה אילו המבנה היה מופיע ברקע התכנית טרם ההפקדה הוא היה מוסדר 'מאחר וזאת מטרת התכנית' אינה נכונה, ואף איננה מקובלת על הועדה. הקמת שכונה חדשה מחייבת הקצאת שטחים לצרכי ציבור לשירות תושבי אותה שכונה. לא ניתן היה לאפשר את הסדרת מרבית הבניה הקיימת בשטח השכונה (כפי שנעשה בתכנית) ללא הפרשת שטחים ציבוריים כאמור. עוד יצויין כי, קיימים מספר מקרים נוספים של סימון להריסה של מבני[ם] הבנויים בשטחים מוצעים לצרכי ציבור". הוועדה גם הוסיפה בהחלטתה כי היא "קוראת לוועדה המקומית לבחון הגשת תוכנית איחוד וחלוקה בסמכות ועדה מקומית לצורך מתן פתרונות נקודתיים לסוגיות שעלו בחלק מההתנגדויות".

7.        עם קבלת ההחלטה הדוחה את התנגדותו פנה המערער ליו"ר הוועדה המחוזית בבקשת רשות לערור למועצה הארצית על ההחלטה. בקשה זו נדחתה.

8.        על ההחלטה הדוחה את התנגדותו ועל ההחלטה לדחות את בקשתו לרשות ערר הגיש המערער עתירה מינהלית. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה כאמור את העתירה. בית המשפט קבע כי אין בסיס לטענה שתכלית התכנית הייתה להכשיר את כל הבניה הבלתי חוקית. גם תכנית המכשירה בנייה בלתי חוקית חייבת לכלול במסגרתה הקצאת שטחים לצורכי הציבור. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין מחלוקת שנפל פגם בתכנית משנת 2004 מאחר שביתו של המערער לא הופיע בה אך פגם זה תוקן בהמשך וכאשר קיבלה הוועדה את ההחלטה לדחות את התנגדותו של המערער היא ידעה כי משמעות הדבר היא הריסת הבית. בית המשפט לא שוכנע כי אילו הייתה הוועדה יודעת על קיום ביתו של המערער עוד בשנת 2004 הייתה התכנית משתנה, שהרי גם כשהדברים הובאו בפניה החליטה הוועדה שאין בהם כדי להצדיק שינוי בתכנית. בית המשפט הזכיר כי הוועדה גם קבעה כי ניתן יהיה לערוך שינויים נקודתיים על בסיס תוכניות מפורטות שיוגשו וכי מדובר בפתרון מידתי. בנוסף דחה בית המשפט גם את טענות המערער באשר להחלטה שלא לאפשר לו לערור למועצה הארצית. בסיום פסק דינו הוסיף בית המשפט כי "לא הקדשתי תשומת לב לטענות המקדמיות" מאחר שהעתירה נדחתה לגופו של עניין. יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף "למען הסר ספק" כי הדין עם המשיבים גם בטענות הסף שהעלו לפיהם המערער לא בא בידיים נקיות לבית המשפט מאחר שבנה שלא כדין ולא הרס בנייה זו כפי שהיה עליו לעשות; השתהה בהגשת התנגדותו; והשתהה בהגשת עתירתו.

           על פסק דין זה הגיש המערער את הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

 9.        המערער חזר בערעורו על כך שבתכנית משנת 2004 נפל ליקוי חמור ובסיסי בכך שביתו, שהיה קיים, לא הופיע במפות. מטרת התכנית, כך טוען המערער, הייתה להכשיר את כל שנבנה עד לשנת 2004 ורק בנייה שלא כדין שנעשתה לאחר ההפקדה ולמעשה בניגוד לתכנית המקורית - תסומן להריסה. לטענת המערער כיוון שביתו לא נבנה בניגוד לתכנית המקורית אלא היה קיים עובר להפקדתה היה על הרשויות להכשירו בדיוק כפי שנעשה לגבי יתר הבנייה שקדמה להפקדת התכנית. המערער הוסיף וטען כי דחיית התנגדותו מהווה למעשה אפליה פסולה בין שווים - כל מי שבנה לפני הפקדת התכנית. כמו כן טוען המערער כי דחיית התנגדותו מבוססת על ההנחה השגויה כי ביתו נבנה לאחר שנת 2004 ובהקשר זה הפנה המערער לדברי מהנדס הוועדה המקומית שבמהלך הדיון בהתנגדות מסר כי רק "מה שנבנה לאחר ההפקדה זה מה שסומן כרגע בתוכנית בסימון להריסה". ואולם, כיום כבר ברור כי נתון זה הוא שגוי וכי ביתו של המערער סומן להריסה למרות שהוא נבנה לפני ההפקדה. על כן, כך טוען המערער, יש לבטל את החלטת הוועדה שהתבססה על הנחה שגויה והיה מקום כי הוועדה תכשיר גם את ביתו כמו יתר המבנים שנבנו לפני הפקדת התכנית המקורית. המערער גם ביקש לחזור על טענותיו באשר לדחיית בקשתו לרשות ערר. לבסוף טען המערער כי אין לקבל את טענות הסף שהועלו כנגדו ובפרט לא את הטענה כי איחר בהגשת התנגדותו שהרי רק בתכנית המתוקנת סומן ביתו להריסה.

10.      המשיבים 2-1 (יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה המחוזית; להלן: המשיבים) מבקשים כי נדחה את הערעור. לטענת המשיבים ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המערער הן ראויות וסבירות. ההחלטה לדחות את התנגדות המערער היא החלטה תכנונית מובהקת שנועדה להבטיח הקצאה של שטחים למבני ציבור ואין מקום להתערב בה. לטענת המשיבים הוועדה המחוזית הייתה מודעת לכך שהמבנה של המערער נבנה לפני שנת 2004 ואולם היא לא ראתה עובדה זו כמצדיקה את קבלת ההתנגדות. המשיבים הוסיפו כי אין לקבל את עמדת המערער לפיה מטרת התכנית הייתה להביא ללגליזציה גורפת שהרי התכנית קובעת מפורשות כי היא נועדה להסדיר בנייה בלתי חוקית רק "ככל הניתן" ובכפוף לאפשרויות התכנוניות. מטבע הדברים נדרש להקצות שטחים לצרכי ציבור בשטח התכנית ולכן, אין לקבל את הנחת המערער כי אם ביתו היה מופיע בתכנית בשנת 2004 עניינו היה מוסדר. על פי התכנית לא מועד ההקמה של המבנה רלבנטי אלא מיקומו - ובענייננו ביתו של המערער ממוקם בשטחי ציבור ולכן דינו להריסה. לטענת המשיבים יש גם לדחות את הערעור בכל הנוגע לבקשת רשות הערר שהגיש המערער. המשיבים עמדו בפירוט גם על טענות הסף שהצדיקו, לשיטתם, את דחיית העתירה על הסף והמצדיקות, לתפיסתם, גם את דחיית הערעור על הסף. לבסוף ביקשו המשיבים כי נתחשב גם בכך שבינתיים התכנית אושרה למתן תוקף. המשיבה 3 (הוועדה המקומית) לא הגישה סיכומים מטעמה, והמשיבה 4 (המועצה המקומית) הצטרפה לעמדת המשיבים כי דין הערעור להדחות.

הדיון בערעור והבירורים שנעשו במסגרתו

11.      ביום 24.9.2012 שמענו באולם את טענות הצדדים בערעור ובתום הדיון החלטנו כדלקמן:

"1.   תמו טענות הצדדים, אך בנוסף לכך נבקש מהמשיבים להודיע בתוך 45 ימים האם בתוכנית היו מבנים בלתי חוקיים אחרים שלא הוכשרו, או שהתוכנית הכשירה את כל המבנים למעט זה של המערער. אם ישנם מבנים נוספים שלא הוכשרו יובא פירוט.

2.    לאחר קבלת ההשלמות נחליט בדבר המשך הטיפול בהליך."