השופט י' עמית:
מהי "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" כאמור בתוספת השלישית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק או חוק בתי משפט לענינים מינהליים)? על שאלה זו של סמכות עניינית נסב פסק דיננו.
העובדות הצריכות לעניין
1. ביום 15.11.2006 פרסמה המועצה המקומית תל-מונד (להלן: המועצה) מכרז לקבלת הצעות לרכישת שני חצאי מגרשים בשטח של 872 מ"ר לבניית מבנה מגורים דו-משפחתי (להלן: המגרש). למכרז צורפו "טופס הצעה לרכישת מגרש" על גביו התבקשו המציעים להציע את הצעתם, ונוסח מחייב של חוזה מכר (להלן: ההסכם אוהסכם המכר). בהסכם נכתב כי המועצה מצהירה כי היא הבעלים של המגרש והיא מתחייבת למסור לרוכשים את המגרש כשהוא נקי מכל זכות צד שלישי לאחר רישום פרצלציה, ואילו הרוכשים מצהירים כי בדקו את המגרש והתוכניות אשר חלות עליו והם מוותרים על כל טענת אי התאמה בעתיד.
2. המערערים 2-1 (להלן: הרוכשים) הגישו הצעה לרכישת חצי המגרש הדרומי תמורת סך של 1,025,001 ש"ח. היועץ המשפטי של המועצה (להלן: עו"ד חן) הודיע לרוכשים כי זכו במכרז ועליהם להגיע למשרדי המועצה על מנת לחתום על הסכם המכר. ביום 21.12.2006 נכרת הסכם המכר בין הרוכשים למועצה, והרוכשים שילמו מחצית מתמורת המגרש במעמד החתימה. בטרם הגיע המועד לתשלום המחצית השנייה של התמורה, נודע לרוכשים כי המועצה איננה הבעלים היחיד של המגרש והוא מצוי גם בבעלותה של חברת הדרים תל מונד בע"מ (להלן: חברת הדרים). ביום 5.2.2007 פנו הרוכשים במכתב לראש המועצה ודרשו הסברים לגבי הבעלות במגרש. לטענתם, עו"ד חן מסר להם כי בתוך מספר ימים המועצה תסדיר את הנושא עם חברת הדרים ותמציא להם אישור כי המועצה היא הבעלים היחיד של המגרש.
הרוכשים פנו בשנית לראש המועצה במכתב מיום 20.2.2007 בו הלינו על כך שנושא הבעלות טרם הוסדר, תוך שהם מבהירים כי הם עומדים על קיומו של החוזה, וכי יתרת התמורה מוכנה להעברה בכפוף להסדרת בעלות המועצה במגרש. עוד באותו יום השיב עו"ד חן לרוכשים, כי המועצה הגיעה להסדר עם חברת הדרים במסגרתו בוצעו חילופי שטחים, כי התחייבויות המועצה תבוצענה במלואן וכי לא ייגרם לרוכשים כל נזק עקב הטעות שנפלה בתום לב ואשר תתוקן.
ביום 21.2.2007 שילמו הרוכשים את יתרת תמורת המגרש ובד בבד שלחו מכתב למועצה בו נאמר כי אין בתשלום התמורה כדי לפגוע או לגרוע מכל זכות או טענה באשר לנזקים שנגרמו או ייגרמו להם בעקבות טעותה של המועצה.
3. לטענת הרוכשים, חרף הבטחות המועצה, חל עיכוב של למעלה משנתיים עד להעברת הבעלות במגרש על שם המועצה (אישור שר הפנים לעסקה ניתן ביום 19.4.2009), ועד עצם היום הזה המועצה לא רשמה את הזכויות במגרש על שם הרוכשים. לטענתם, בעקבות אי רישום המגרש על שם המועצה, נבצר מהם ליטול מהבנק הלוואת משכנתא, ובשל כך נאלץ המערער 3, אביו של המערער 1, למכור מניות שהחזיק בחברת ישראמקו בהפסד ניכר כדי לממן את המחצית השניה של תמורת המגרש. ביני לביני נוצרו חובות וקנסות לרשויות המס בגינם הוטלו עיקולים על נכסיהם של המערערים.
התובענה המינהלית
4. ביום 2.1.2011 הגישו המערערים תביעה לבית המשפט לעניינים מינהליים כנגד המועצה וכנגד עו"ד חן ובה תבעו אכיפה של החוזה ופיצויים בסך של 2,892,108 ש"ח לפי הפירוט הבא: פיצוי מוסכם על פי החוזה - 972,969 ש"ח; פיצוי עבור אובדן דמי שימוש ראויים - 279,702 ש"ח; תשלומים לרשויות המס - 29,155 ש"ח; פיצוי עבור ההפסדים של המערער 3 בשל מכירת המניות בהפסד - 1,116,605 ש"ח; החזר שכ"ט ששולם לעו"ד חן - 23,677 ש"ח; פיצוי עבור אי היכולת למכור את המגרש - 55,000 ש"ח; הוצאות משפטיות - 15,000 ש"ח; פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב עקב הטלת עיקולים - 200,000 ש"ח; ופיצוי עבור עוגמת נפש - 200,000 ש"ח.
לטענת המערערים, הם הסתמכו על המצג הכוזב שהציגה המועצה כאילו היא הבעלים של המגרש, ובשל כך הסכימו להשתתף במכרז, לחתום על חוזה עם המועצה ולהעביר לידיה את מלוא התמורה, שאלמלא כן, לא היו משתתפים במכרז ומשקיעים בו "את מיטב כספם והונם", כלשונם. נטען כי המועצה ועו"ד חן היו מודעים למצגי השוא, וכי המועצה הפרה הפרה יסודית את החוזה והפרה את התחייבותה להעביר את הזכויות והחזקה במגרש לידי הרוכשים. התובעים טענו, בין היתר, למצג כוזב, הטעיה, תרמית, רשלנות, הפרת חובת תום הלב, הפרת חובת חקוקה, וכי המועצה פעלה בניגוד לחובות ההגינות, היושר והסבירות המוטלות על רשות ציבורית.
5. המועצה ועו"ד חן טענו להיעדר יריבות עם המערער 3 ולהיעדר סמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בתביעה. באשר לסעד האכיפה טענו המשיבים כי כבר ביצעו את מחויבויותיהם על פי החוזה והם אינם חייבים להעביר את הזכויות במגרש על שם הרוכשים-המערערים. עוד נטען, כי למערערים אשם תורם נכבד לנזקים שנגרמו להם, ככל שנגרמו.
6. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את תביעת המערערים על הסף בשל העדר סמכות עניינית, מאחר שהתביעה איננה בגדר תובענה לפיצויים שעילתה במכרז לפי התוספת השלישית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. סעד האכיפה בוודאי שאינו בגדר תובענה לפיצויים, ואף סעד הפיצויים אין עילתו במכרז אלא בהסכם המכר, והמכרז "משמש לכל היותר כעילה ראשונית ורחוקה, שאין בה להביא את התביעה לכלל תובענה הנובעת ממכרז". בשורה התחתונה נקבע, כי על התביעה להתברר כתביעה רגילה בבית משפט אזרחי, באשר אינה תובענה מינהלית בכל היבט שהוא.
טענות הצדדים בערעור
7. המערערים מלינים על קביעתו של בית משפט קמא להיעדר סמכות עניינית. לטענתם, הסכם המכר אינו עומד על רגליו שלו, הוא תולדה של מכרז שנערך על ידי המועצה, וההפרדה בין המכרז לבין הסכם המכר היא הפרדה מלאכותית. לדידם, לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות להורות הן על אכיפת החוזה והן על פיצויים.
המשיבים תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית משפט קמא, ולטענתם, אין מדובר בתביעת פיצויים שעילתה במכרז. עוד הצביעו המשיבים על כך שהמערער 3 כלל לא היה צד למכרז, וכי עו"ד חן (המשיב 2), שכנגדו הוגשה תביעה אישית, אינו גוף או רשות ציבורית.
הסמכות העניינית בתובענה מינהלית לפיצויים
8. השאלה הצריכה לדיון היא אם תביעתם של המערערים יכולה להיחשב כ"תביעה לפיצויים שעילתה במכרז", לצורך סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים.
9. סעיף 5 לחוק קובע ארבעה סוגי הליכים שיידונו בבית המשפט לעניינים מינהליים: עתירה מינהלית, ערעור מינהלי, תובענה המינהלית וכן כל ענין לגביו נקבע בחוק אחר כי יידון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. הערעור שלפנינו מתמקד ב"תובענה המינהלית" לפי סעיף 5(3) לחוק והתוספת השלישית לחוק. נשים נגד עינינו הוראות סעיפים אלו: