השופטת ורדה וירט-ליבנה
פתח דבר
:
1. המערערת שבפנינו, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן גם
ההסתדרות) הגישה לבית הדין האזורי בירושלים בקשת צד לסכסוך קיבוצי, בה עתרה לקבל שורה של סעדים ארעיים וקבועים, ועוררה את השאלה העקרונית על מי מוטלת האחריות להסדיר את נושא ניגוד העניינים שבהעסקת קרוב משפחה בתפקידים אשר נוצרה בהם כפיפות בין קרובי המשפחה.
הרקע להעלאת השאלה העקרונית מצידה של ההסתדרות הוא מכרז שפורסם במשיבה 1 (להלן גם
עיריית ירושלים או
העירייה) למינוי מפקד שירותי כבאות והצלה בירושלים. טפסר משה סויסה (להלן גם
מר סויסה) הוא שזכה במכרז על תנאי והתנאי הוא שגיסו, רשף משנה משה לילי (להלן גם
מר לילי) אשר עבד באותו אגף ואמור להיות כפוף לו יועבר לתפקיד אחר. בבקשתה של ההסתדרות לבית הדין האזורי, היא ביקשה שלא יבוצע שינוי בהעסקתם של השניים, והעלתה סוגיות עקרוניות בעניין היכולת לבטל זכיה במכרז לאחר שנתיים מקבלת התפקיד, היכולת לפגוע בשכרו של עובד חד-צדדית בלי היוועצות עם ארגון העובדים או העובד עצמו, הסמכות של ועדת מכרזים במסגרת מכרז של אדם מסוים לפגוע בחופש העיסוק של עובד אחר, האפשרות לסטות מנוהל בקשר להפניה לשר או לועדת השירות, ואי-היוועצות עם נציגות העובדים בעניין ההליך שנוהל בקשר למכרז.
נציין כי הן מר סויסה והן מר לילי לא היו צד להליכים כך שהדיון היה
בהיבט הקיבוצי בלבד לאור העילות המבוקשות בו.
2. בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אפרים פוסט ומר שמואל קליינר; סק 20/07) קבע בפסק דינו, בין היתר, כי בקשת ההסתדרות להשאיר את מר סויסה בתפקידו כמפקד שירותי הכבאות וההצלה בירושלים נדחית, והמכרז בו נבחר לתפקיד זה - מבוטל. כן דחה את בקשת ההסתדרות להשאיר את מר לילי בתפקידו.
הערעור שבפנינו, עניינו עתירתה של ההסתדרות לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי, להורות על כינוס ועדת השירות של משרד הפנים, ולהורות לצדדים לפתור את המחלוקות ביניהם במסגרת הליך קיבוצי משותף. לחילופין ביקשה ההסתדרות ליתן בידה פרק זמן נאות למתן פתרונות להעסקתם של מר סויסה ומר לילי.
ויודגש, כי אין מדובר בערעור של מר סויסה או מר לילי כנגד פסק הדין, אלא בערעור שהגישה הסתדרות.
3.
מאז הגשת הערעור חלו שינויים בנסיבות, כפי שיפורט בהמשכם של הדברים, אשר מעלים את השאלה האם עילת הערעור, והסעדים המבוקשים בו, עודם רלוונטיים בעת הזו או שמא הדיון הפך לדיון תיאורטי בלבד.
עיקר העובדות וההליך בבית הדין האזורי:
4. על פי עובדות המקרה, מר סויסה ומר לילי עבדו בשירותי הכבאות בירושלים, והם קרובי משפחה (גיסים). ביום 16.5.05 פורסם מכרז לתפקיד מפקד שירותי כבאות והצלה בירושלים (להלן גם
המכרז), ומר סויסה זכה בו. יודגש, כי על פי החלטת ועדת המכרז מיום 25.5.05, בה נבחר מר סויסה לתקופת ניסיון,
נקבע כתנאי לזכייתו כי מר לילי ייאלץ לעבור תוך הרבעון הראשון של המינוי לרשות הכבאות הארצית לתפקיד אשר סוכם עם ראש כבאות.
ביום 26.5.05 ניתן למר סויסה כתב מינוי לתפקיד לתקופת ניסיון וביום 19.12.05 ניתן לו מינוי קבוע. סמוך לאחר בחירתו של מר סויסה לתפקיד, עבר מר לילי לשמש כמדריך בבית הספר להדרכה בנציבות הכבאות וההצלה ולאחר מספר חודשים חזר לשירותי הכבאות בירושלים ומשמש כמפקד משמרת משנה,
כך שנוצרה כפיפות בין מר לילי לבינו.
בשל כך, פנתה מבקרת עיריית ירושלים ביום 4.1.06 לראש מינהל משאבי אנוש בעירייה, מר לוירר, בבקשה ליישם את החלטת ועדת המכרז ולהעביר את מר לילי לתפקיד אחר מחוץ לשירות, מקום שעל פי הנסיבות עולה חשש לקיומם של ניגוד עניינים והתנהלות הנוגדת את המינהל התקין.
מר לוירר פנה למר סויסה בבקשה לטפל בהעברתו של מר לילי לתפקיד אחר מחוץ לשירותי הכבאות וההצלה, אך הדבר לא בוצע. יתרה מכך, אושרה בקשתו של מר סויסה למנות את מר לילי לתפקיד סגן מפקד משמרת. מר סויסה נדרש להורות למר לילי להתייצב במינהל משאבי אנוש לשם שיבוצו לתפקיד אחר בעירייה, ומשסירב מר לילי לכך, העניין הועבר לעו"ד חביליו, יועצה המשפטי של העירייה, אשר כתב חוות דעת לפיה עבודתם של מר סויסה ומר לילי באותו אגף מנוגדת לחוק, לנוהל העירוני, להחלטת ועדת המכרז ויוצרת חשש ממשי לניגוד עניינים. בהמשך השתלשלות העניין, כתב עו"ד חביליו כי יש לבטל את מינויו של מר סויסה לתפקיד. לאחר שניתנה חוות דעתו של משרד הפנים בעניין, כתב עו"ד חביליו למנכ"ל העירייה ביום 8.11.07 כי אם מר לילי לא יסכים תוך 14 יום לעזוב את תפקידו בשירותי הכבאות, יש לבטל את מינויו של מר סויסה.
בהתאם לכך, הורה מנכ"ל העירייה ביום 2.12.07 על העברתו של מר לילי לעבוד באגף לחירום וביטחון בעירייה, ויומיים לאחר מכן הורה גזבר העירייה לשלם את שכרו של מר סויסה לפי תפקידו ערב המינוי למפקד הכיבוי וההצלה.
מכאן ההליך שפתחה ההסתדרות בבית הדין האזורי.
5. בית הדין האזורי, בפסק דין מקיף, עמד על שורה של פגמים מהותיים שנפלו בהחלטת ועדת החריגים של עיריית ירושלים בעניינו של מר סויסה (שהתכנסה לפני כינוסה של ועדת המכרז, כדי לדון בסוגיה האם מר סויסה יכול להגיש מועמדות למכרז לאור קרבת המשפחה למר לילי) ובהליך המכרז והצביע על פגמים חמורים בהחלטת ועדת המכרז שניתנה בעניינו. בית הדין האזורי קבע כי החלטת ועדת המכרז בדבר קבלתו של מר סויסה לתפקיד היתה בחריגה מסמכות ולכן היא בטלה מעיקרה. כן נקבע כי נפלו פגמים מהותיים נוספים גם לאחר הליך המכרז. תוצאת פסק הדין היתה כי המכרז בטל מעיקרו ומר סויסה אינו יכול להישאר בתפקידו כמפקד שירותי הכבאות וההצלה בירושלים. מכאן הערעור שהגישה ההסתדרות.
ההליך בערעור
:
6. בהודעת הערעור שהוגשה ביום 5.5.08 טענה ההסתדרות כי התוצאה האופרטיבית של פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר פסל את המכרז וביטל אותו, מנוגדת לממצאי פסק הדין ולתכליתו. ההסתדרות עתרה לבטל את קביעותיו של בית הדין האזורי ולהורות על כינוס ועדת השירות של משרד הפנים, להורות לצדדים לפתור את המחלוקות ביניהם במסגרת הליך קיבוצי משותף, ולחילופין ליתן להסתדרות פרק זמן נאות למציאת פתרונות להעסקתם של מר סויסה ומר לילי. ביסוד הערעור עמדה הטענה כי הפגם שנפל בהליכי המכרז לא נפל בגינם של השניים, ולא הוטל ספק במסירותם או במקצועיותם.
7. בדיון שהתקיים בפני המותב ביום 30.6.08 הודיע ב"כ ההסתדרות כי מר לילי ביקש להצהיר כי כל עוד מר סויסה מנהל את שירותי הכבאות בירושלים הוא מקבל על עצמו לא להיות באגף. בסיום הדיון ניתנה החלטה לפיה ב"כ ההסתדרות ימציא לבית הדין השלמת טיעון בעניין עמדתו של מר לילי בנוגע להמשך העסקתו בשירותי הכבאות, כל עוד מר סויסה משמש כמפקד שירותי הכבאות בעיריית ירושלים. כן נקבע כי לאחר השלמות הטיעון יינתן פסק דין בערעור.
8. ההסתדרות הגישה תצהיר מטעם מר לילי מיום 6.7.08 בו נכתב כי הוא אינו עובד כיום בשירותי הכבאות בעיריית ירושלים אלא הוא "מושאל" מהעירייה לבית הספר הארצי לכבאות, וככל שתסתיים תקופת ההשאלה הוא מוכן לעבור לאיגודי כבאות אחרים או לתפקיד אחר בעיריית ירושלים. לכן טענה ההסתדרות כי אין מניעה להורות כי מר סויסה ימשיך לכהן בתפקידו כמפקד שירותי הכבאות בעירייה. העירייה הגישה סיכומים וטענה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ותוצאתו נכונה וצודקת משום שלא ניתן להתיר את העסקת מר סויסה ומר לילי באותה יחידה. כך גם המדינה בסיכומיה תמכה בפסיקתו של בית הדין האזורי. בתגובה להודעת ההסתדרות טענה המדינה כי ככל שיוחלט להעביר את מר לילי לתפקיד אחר, צריך הדבר להיעשות על ידי עיריית ירושלים. כן טענה כי בנסיבות העניין יש להחזיר את העניין לדיון מחודש בועדת החריגים ולאחר מכן לועדת המכרזים.