לפני ערעורו של ד"ר סרוב על פסק דין בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (ת.מ.18/10,
הרשות המקומית עיריית תל אביב-יפו נגד ד"ר יעקב סרוב, להלן:"
בית הדין"), מיום 3.4.2011.
בית הדין הרשיע את יעקב סרוב (להלן:"
ד"ר סרוב" או "
המערער"), בעבירות משמעת לפי סעיפים 9(1), 9(2), 9(3) וסעיף 9(6) בחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח -1978 (להלן:"
חוק המשמעת"), הנובעות ישירות מהרשעתו בפלילים בע"פ 7354/09, בבית משפט המחוזי תל אביב, בעבירת שוחד לפי סעיף 290
בחוק העונשין, תשל"ז- 1975, והשית עליו את העונשים הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ממשרתו כמנהל חדר מיון בבית החולים איכולוב תל אביב ופסילה מעבודה במגזר המוניציפאלי למשך שנתיים.
ד"ר סרוב ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין, אולם במהלך הדיון בערעור חזר בו מכל טענותיו לעניין הקלון שקבע בית הדין בהחלטתו מיום 1.2.2011, ולפיכך לא אתייחס לשאלת הקלון הנלוות לעבירת השוחד. השאלה שלפני הינה אם כן, שאלת חומרת העונש.
השתלשלות העניינים:
1. ד"ר סרוב, סיים את לימודי הרפואה בשנת 1981 ובינואר 1982 החל להתמחות ברפואה פנימית בבית החולים איכילוב. במהלך עבודתו שם, התקדם לתפקיד סגן מנהל מחלקה פנימית ב' ובשנת 1994 מונה למנהל חדר מיון פנימי בהיותו מומחה לרפואה פנימית ורפואה דחופה. ד"ר סרוב שימש במשך 14 שנים כמנהל חדר המיון, ומן העדויות שעלו בהליכים קודמים ,עולה כי עשה כן בהצלחה רבה. במקביל לתפקידו כרופא בשירות הציבורי, ניהל ד"ר סרוב קליניקה פרטית, על פי דין, בה טיפל בפציינטים בשעות אחר הצהריים.
2. והנה אז, כפי שנקבע בפסק הדין בעניינו (ת.פ. 8043/07 בבית משפט השלום בתל אביב שאושר בע.פ. 7354/09 בבית משפט המחוזי בתל אביב, להלן: "
פסק הדין הפלילי"), נטל ד"ר סרוב, בשלוש הזדמנויות שונות שוחד מאדם בשם אסי אבוטבול, ראש ארגון פשע, בסכום כולל של כ- 3000 ש"ח. ד"ר סרוב הכיר את אסי אבוטבול עת טיפל בו בעבר, בקליניקה הפרטית, כ- 7 שנים לפני מועד העבירות בהן הורשע. מאז לא נפגשו, עד לשנת 2005, אז ביום 21.9.2005 וביום 30.10.2005 התרחשו העבירות.
בתאריכים אלה חיכה ד"ר סרוב לאסי אבוטבול בפתח חדר המיון של בית החולים איכולוב בתל אביב, לבקשת אבוטבול, ועימו קב"ט בית החולים. יחד ליוו השניים את אבוטבול במהלך הבדיקות במחלקת המיון הפנימי ובמחלקות אחרות בבית החולים, תוך שד"ר סרוב מוודא עם גורמי הטיפול השונים שאבוטבול ייבדק ויטופל מיידית, מבלי להמתין בתור. תמורת ליווי צמוד זה העביר אבוטבול לקליניקה הפרטית של ד"ר סרוב שוחד כספי בסך 1000-800 ש"ח בכל פעם. בפסק הדין הפלילי הודגש כי ד"ר סרוב עצמו פנה לאבוטבול וביקש לגבות תשלום זה, לאחר שהאחרון לא שילם במועד.
ד"ר סרוב טען כי ליווה את אבוטבול במהלך הבדיקות בבית החולים כחלק "מנוהל טיפול באישיות בעייתית", ולעניין הכספים שקיבל טען שאלה הגיעו לו בעד ייעוץ טלפוני פרטי שנתן לאבוטבול. טענות אלה נדחו והוא הורשע בלקיחת שוחד בגין שני מקרים אלה.
- כשנה לאחר שני האירועים הקודמים, ביום 7.11.2006, עת שהה אבוטבול במעצר בית, הורה אבוטבול לאדם שלישי שיבקש מד"ר סרוב להתקשר אליו וכך היה. בשיחת הטלפון בין השניים סיפר אבוטבול שאינו חש טוב וד"ר סרוב הזמינו לבית החולים. אבוטבול הפר את מעצר הבית והגיע לבית החולים, כאשר, גם הפעם, חיכה לו ד"ר סרוב בפתח חדר המיון וטיפל בענייניו. לטענת סרוב, לפני שאבוטבול עזב את בית החולים, "דחף" אבוטבול לכיסו 800 ש"ח, אלא שהפעם צורף ל"תקבול" פתק ובו שם ומספר טלפון של מפקח מסוים במשטרה אליו ביקש אבוטבול את ד"ר סרוב להתקשר ולהודיע שאבוטבול ביקר בחדר מיון, "ביקור דחוף", וזאת במטרה להצדיק את הפרת מעצר הבית.
ד"ר סרוב התקשר לאותו מפקח אולם לא ציין שהטיפול היה "דחוף", כפי שדרש אבוטבול, ובשל כך שלח אבוטבול, בשלב מאוחר יותר, אדם שלישי שייקח מד"ר סרוב חזרה את הכסף שנתן אבוטבול בביקור האחרון.
לעניין הביקור האחרון טען ד"ר סרוב כי היה שרוי במצב של הלם וחוסר אונים כיון שאבוטבול כפה עצמו במפתיע והוא פחד להחזיר לאבוטבול את כספו, אולם בית המשפט דחה טענות אלה וקבע התנהלות ד"ר סרוב בביקור האחרון מעידה שמדובר בביקור דומה במאפייניו לביקורים הקודמים, וגם כאן מתקיימים יסודות עבירת השוחד.
4. בעקבות אירועים אלה הורשע ד"ר סרוב בלקיחת שוחד בבית משפט השלום בתל אביב (ת.פ. 8043/07) ודינו נגזר ל- 30 חודשי מאסר, מתוכם 15 לריצוי בפועל והיתרה מאסר על תנאי ונקנס בסך 15,000 ש"ח. בערעור על פסק הדין לבית משפט המחוזי בתל אביב (ע.פ. 7354/09), שנסב על הכרעת הדין ועל גזר הדין גם יחד, נותרה הכרעת הדין על כנה אולם גזר דינו הומתק ונקבע לשישה חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. בפסק דינה ציינה נשיאה בית משפט מחוזי תל אביב, השופטת ברלינר, כי במקרה זה יש לתת משקל מיוחד ואפילו חריג לנסיבות הנלוות הקשורות לביצוע העבירות (ראו סעיף 12 לפסק דינה), ועל כך בהמשך.
5. לאחר הרשעתו בפלילים נוהל נגד ד"ר סרוב הליך משמעתי במשרד הבריאות ורישיונו הותלה למשך שלושה חודשים. בנוסף ריצה ד"ר סרוב שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, והוא מושעה מאז 15.8.2008 מהשירות הציבורי וזכויותיו ומשכורתו נשללו גם הן.
פסק הדין בבית הדין למשמעת:
- בעקבות הרשעתו בפלילים הוגשה נגד ד"ר סרוב תביעה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בית הדין הרשיע את המערער, ובנוגע לעונש הראוי הרחיב וקבע כי ההלכה, במקרים בהם הורשע עובד ציבור בקבלת שוחד במסגרת עבודתו, הינה אחידה - "
עובד כזה לא נשאר במערכת הציבורית" (כך
בסעיף 26 בפסק הדין
). לעניין נסיבותיו האישיות של המערער ציין בית הדין כי אין חולק על כישוריו המקצועיים, אולם לא נתן משקל לדברי העדים הרבים שהעידו אודות כישוריו ואישיותו של המערער לטובתו אלא פסק כך:
"
נהיר כי כהונתו כמנהל המיון הפנימי עתידה הייתה להסתיים ביום מן הימים, ונמצא היה מאן-דהוא מן הקהילה הרפואית שהיה בא תחתיו. לכן, המצג הכמעט- אפוקליפטי שהשתמע מהמלמדים זכות עליו והעותרים להחזירו לתפקידו האחרון, ויפה שעה אחת קודם, הינו מרחיק- לכת, בלשון המעטה. דווקא התפקיד במדרג הניהולי אותו מילא הנאשם וותק שירותו, צריכים היו להובילו להתנהגות אחרת בבחינת "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר" (כך בפסק הדין, נ.א).
בית הדין דחה את טענת המערער לעניין העונש, להביא בשיקולו את משך הזמן שעבר מאז קרות האירועים עד ליום פסק הדין, ואת העונשים בהם נשא עד אז. גם בקשתו לשוב אל משרתו נדחתה ובית הדין גזר עליו פיטורים לאלתר, נזיפה חמורה ופסילה מעבודה במגזר המוניציפאלי למשך שנתיים.
טענות הצדדים בערעור לפני:
7. המערער טוען כי באיזון שבין ההגנה על השירות הציבורי ותדמיתו לבין נסיבותיו האישיות, היו צריכות האחרונות להכריע את הכף לטובתו ולהביא לתוצאה לפיה לא יפוטר ולא ייפסל מן השירות המוניציפאלי. לטענתו בית הדין לא הביא בחשבון כי מדובר באדם נורמטיבי שהקדיש את חייו לרפואה הציבורית ולאורך 26 שנות פעילותו עברו נקי ללא רבב. כן לא נשקלו לטענתו המחיר הכבד ששילם עד כה ותרומתו הפוטנציאלית לרפואה הציבורית בישראל.