פסק-דין בתיק עמ"ש 31693-08-11

השופטת יעל וילנר:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' סגנית הנשיא השופטת ש. ברגר) מיום 1.6.2011 בתיקי תמ"ש 19880/04 ותמ"ש 19881/04.

העובדות

1.         המחלוקת שבפנינו נוגעת לזכויות בנחלה מס' XX במושב XXX (להלן - " הנחלה"). הנחלה כוללת  שטח לעיבוד חקלאי בגודל של כ- 40 דונם המסומן כמגרש XX, ושטח המיועד למגורי משפחה המסומן מגרש XXא, ומכונה גם מגרש XX  (להלן יכונה שטח זה מגרש 87).

2.         המערערים, מ' וש' ק', הם בניה של המנוחה ר' ק' ז"ל (להלן - " המנוחה") שהלכה לבית עולמה ביום 12.2003. המשיבים הם בתה ע' ובעלה ש' (להלן - " המשיבים").

3.          להלן בתמצית השתלשלות העניינים הנוגעת לענייננו בקשר לזכויות בנחלה:

בשנת 1958 נרשמו זכויות בר רשות בנחלה על שם ק' י' ו-ר' (להלן: " המנוחים"). ביום 11.4.1983 חתמו המנוחים על הצהרה והתחייבות למינוי בנם ק' מ' ורעייתו ק' ח'  לבנים ממשיכים בנחלה. מינוי זה אושר על ידי הסוכנות ביום 10.5.1983. ביום 11.8.1999 חתמו מ' ורעייתו ח', הבנים הממשיכים דאז, על תצהירי ויתור על כל זכויותיהם כ'בנים ממשיכים' בנחלה. ביום 1.11.01 העבירה הסוכנות את כל הזכויות במשק על שם המנוחה, זאת בעקבות פטירת האב ק' י' ז"ל ביום 18.6.01. ביום 5.12.2002 חתמה המנוחה על כתב התחייבות המעניק לה רישיון של בת רשות בנחלה. ביום 3.10.02 חתמה המנוחה על צוואה לפיה ציוותה את כל עיזבונה לשלושת ילדיה, מ', ש' וע'  בחלקים שווים. באשר לנחלה ציוותה המנוחה כי מגרש 87 שיועד לבניית בית מגורים יפוצל מיתר הנחלה וזכויות החכירה בו יירשמו על שמה של ע'. יתרת הנחלה תימכר ותחולק בין ילדיה בחלקים שווים. באותו יום - 3.10.02, חתמה ע' על תצהיר בפני עורכת דין הגב' הולצר במסגרתו הצהירה כי היא תירשם כבת ממשיכה בנחלה וכי הדבר ייעשה אך ורק לצורך אפשרות בנייה במגרש 87 ואין ברישום זה כדי להקנות לה זכות כלשהי בנחלה, למעט זכות במגרש 87 (סומן ת/1 במוצגי התביעה בבית משפט קמא. להלן יקרא - " תצהיר ת/1")). ביום 16.12.02, לאחר שע' חתמה על התצהיר ת/1, חתמה המנוחה על ביטול מינויים של ק' מ' ורעייתו ח' כבנים ממשיכים. במועד זה, נחתם הסכם 'בן ממשיך' בין המנוחה למשיבים לפיו מינתה המנוחה את המשיבים ל'בנים ממשיכים' במקום מ' ו-ח'. ביום 1.1.03 הודיעה אגודת XX לסוכנות כי המשיבים אושרו להיות בנים ממשיכים בנחלה. ביום 2.1.03 ניתן אישור הסוכנות למינוי המשיבים כבנים ממשיכים. ביום 25.12.03 אישר המינהל כי קיבל את הודעת הסוכנות על מינוי בן ממשיך לנחלה. ביום 17.5.04 העבירה הסוכנות הפניה למינהל להעברת הזכויות בנחלה אל הבנים הממשיכים, הם המשיבים.

האם נפטרה ביום7/12/03. 

4.         בעקבות מינוי המשיבים לבנים ממשיכים ובקשתם לרישום הזכויות בנחלה על שמם, הגישו המערערים שתי תביעות לבית משפט קמא - האחת, למתן צו מניעה קבוע אשר ימנע את העברת רישום הזכויות בנחלה על שם המשיבים, ו/או להתנות את רישום הזכויות בנחלה בתשלום סכום של 1,764,000 ש"ח למערערים על פי סעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן" " חוק הירושה"). השנייה - תביעה למתן צו עשה המורה למשיבים לפעול כאמור בצוואתה של המנוחה ולאפשר מכירת הנחלה וחלוקת התמורה בין יורשיה של המנוחה.

5.         בבית משפט קמא טענו המערערים כי יש לקיים את צוואת המנוחה ובהתאם יש להורות על פיצול מגרש 87 מהנחלה, כאשר הזכויות במגרש יינתנו למשיבים, ויתר הנחלה תימכר והתמורה תחולק בין כל היורשים בחלקים שווים כמצוות המנוחה. המערערים טענו בבית משפט קמא כי לא הייתה למנוחה כל כוונה למנות את המשיבים כבנים ממשיכים אלא לאפשר להם לבנות את ביתם במגרש 87, כפי שאף עולה בברור מהתצהיר עליו חתמה ע' במסגרתו הצהירה כי אין ולא תהיינה לה כל זכויות של בן ממשיך למעט במגרש 87.

לחילופין טענו המערערים כי אף אם ייקבע שהמשיבים רשאים להירשם כבעלי הזכויות בכל הנחלה מוטלת עליהם החובה לפצות את היורשים האחרים בהתאם לאמור בסעיף 114 לחוק הירושה. בנוסף, טען הבן מ' כי הוא זכאי לשווי השקעותיו בבית שבנה על מגרש 87.

6.         המשיבים טענו כי אין תוקף לצוואת המנוחה מאחר והיא לא הייתה רשאית להוריש את זכויותיה כבת רשות בנחלה, שכן, הנחלה אינה מהווה חלק מנכסי העיזבון. לטענתם, היות והם מונו להיות בנים ממשיכים בנחלה לאחר פטירת המנוחה, הם זכאים להירשם כבעלי מלוא הזכויות בנחלה. אשר לתביעת מנחם בגין השקעותיו בבית טענו המשיבים כי הדרישה לא הוכחה על ידי מנחם ומכל מקום התביעה בעניין זה התיישנה.

פסק דינו של בית משפט קמא

7.         בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי המנוחה לא הייתה רשאית להוריש בצוואתה את זכויותיה כבת רשות בנחלה הואיל והנחלה אינה מהווה חלק מהעיזבון. עוד קבע בית משפט קמא כי לא היה ניתן בזמנו להורות על פיצול הנחלה ואף מטעם זה לא ניתן לממש את הצוואה. עוד נקבע כי המשיבים מונו כבנים ממשיכים בנחלה וכי ההליך למינויים הושלם. 

אשר לתצהיר ת/1 נקבע כי אין ליתן לו כל תוקף שכן משחתמו המנוחה והמשיבים ביום 16.12.02 על מסמכי הבן הממשיך, בוטל למעשה התצהיר ת/1. בית משפט קבע כי הסכם הבן הממשיך, ההצהרה, והתחייבות המתיישבים עליהם חתמה המנוחה, הינם ההסכמים האחרונים שנחתמו על ידה ויש לראות בהם ביטול כל מסמך קודם עליו חתמה המנוחה. לדעת בית משפט קמא, במסמכים אלה התחייבה המנוחה להעניק את הזכויות בנחלה למשיבים כבנים ממשיכים ללא כל תנאי.  לפיכך, יש לראותם כגוברים על הוראות הצוואה ועל האמור בתצהיר ת/1.

בית משפט עמד על היחסים הטובים שהיו בין המנוחה לבין המשיבים במהלך כל השנים וקבע שמחומר הראיות שהונח בפניו עולה המסקנה כי החלטתה של המנוחה למנות את המשיבים כבנים ממשיכים נעשתה מרצונה החופשי ולאחר שהבינה את המשמעות של המינוי והיותו צעד שאין לחזור ממנו. לפיכך, דחה בית משפט קמא את התביעות וקבע כי הזכויות בנחלה תועברנה ותירשמנה על שם המשיבים כבנים ממשיכים.

לעניין השקעות מ' בבית קבע בית משפט קמא כי הסכום הנתבע לא הוכח על ידו.

הערעור

8.         על פסק דין זה מונח הערעור שבפנינו. שני הצדדים האריכו בטענותיהם מעבר לנדרש ולהלן אביא את תמצית הטענות בלבד.