1. רשם האגודות השיתופיות (מר אורי זליגמן) קבע בהחלטה מיום 11.10.2011, שאין להכיר במערער, מושב אביעזר (להלן - "
מושב אביעזר" או "
המושב"), כחבר במשיבה (להלן גם - "
תנובה"), וכפועל יוצא מכך - שאין לרשמו בפנקס החברים שלה. בערעור שלפניי עותר המערער לכך, שבית משפט זה יתערב בהחלטתו של רשם האגודות השיתופיות ויורה לתנובה להכלילו בפנקס החברים שלה. כלום ביסס המערער עילה להתערבות בקביעה זו של רשם האגודות השיתופיות? זו השאלה בה עליי להכריע.
רקע
2. מושב אביעזר מאוגד כאגודה שיתופית המסווגת כמושב עובדים. המושב הוקם בשנת 1958 על ידי עולים מקוצ'ין. הוא שיווק בעבר תוצרת חקלאית באמצעות תנובה, שהיא אגודה שיתופית מרכזית.
3. לטענת המושב, הגם שאין הוא רשום בפנקס החברים של תנובה - הוא התקבל כחבר בתנובה בשנות השישים של המאה הקודמת. המושב פנה לרשם האגודות השיתופיות בנדון ביום 28.3.2007. פנייה זו נעשתה על רקע הסכם בין תנובה לקרן APAX, ולנוכח רצונו של המושב לממש את יחידות ההשתתפות המוקנות לו בתנובה, לטענתו (ע/2), בהתאם לאותו הסכם. השווי הכלכלי של הזכויות הנטענות של המושב בתנובה הוא, לטענת המושב, 2,889,066 ש"ח.
4. ביום 25.6.2007, בהמשך לפנייה הנזכרת מעלה, הרחיב עוזר הרשם את סמכותו של החוקר, עו"ד דורון דינאי, לבדיקת סוגיית חברותו של מושב אביעזר בתנובה. בהחלטה צוין, כי עו"ד דינאי מונה כחוקר בתנובה בקשר עם עדכון פנקס החברים שלה עוד ביום 8.3.2001.
תמצית ממצאי החקירה
5. החוקר (עו"ד דינאי) המליץ לדחות את דרישת המושב להירשם כחבר בתנובה. בדו"ח החקירה קבע החוקר, שלא נמצא רישום כלשהו של המושב בפנקס החברים של תנובה (אף לא רישום "מחוק"). החוקר ציין גם, שהמושב לא המציא תצהיר או עדות של בעלי תפקידים במושב בנוגע לסוגיית הקבלה לחברות (וזאת בטענה שקיים קושי למציאת עדים מעין אלו בשל חלוף הזמן והזדקנותם או פטירתם). התצהיר היחיד שהובא היה של מר עמרם משעלי - מי שהיה מנהל חשבונות של האגודה בשנות השישים של המאה הקודמת (במשרה חלקית). אלא שכל מה שנטען בתצהירו של מר משעלי הוא, שהוא זוכר שתנובה "ניכתה מניות" ושלא עלה בידו לאתר חומר רלבנטי. החוקר הוסיף, בכל הנוגע לעדות זו, כי יש להטיל ספק בערך הראייתי שלה משעה שמדובר בעניינים שהתרחשו לפני למעלה מארבעים שנים, ואין העדות נתמכת במסמכים. החוקר ציין עוד, שמן החומר שהיה לפניו עולה שמושב אביעזר לא הוזמן להשתתף בוועידות של תנובה החל משנת 1970 ואילך (רישומים קודמים לא נשמרו לטענת תנובה).
6. בכל הנוגע ל"מניות" שבגינן חויב המושב, קבע החוקר, כי אין הדבר מעיד על כך שהמושב התקבל לחברות בתנובה. קבלה לחברות, כך נקבע, צריכה להיעשות לפי התקנון - באמצעות הגשת בקשה להנהלה שתחליט בדבר ברוב דעות (עם זכות ערעור לאסיפה הכללית). תנובה טענה במקרים אחרים, שהתבררו לפני החוקר, שרישום מניות על שם משווקים של תנובה שלא היו חברים נעשה לעיתים בטעות. טענה זו של תנובה עליה היא חזרה במקרה זה התקבלה, על-פי הדו"ח, גם על דעתו של רשם האגודות השיתופיות במקרה אחר - המכונה מקרה "גמליאל" - שנדון לפניו. החוקר הוסיף, על סמך עדותו של עד נוסף שהעיד לפניו (מר צדוק עזרי), שתנובה לא רצתה בזמנו לצרף את מושב אביעזר כחבר, וזאת מן הטעם שהמושב שיווק תוצרת חקלאית למתחרה שלה "טנא" בניגוד ל"עיקרון השיווק המאורגן" (בלעדיות שדרשה תנובה מחבריה).
7. דו"ח החקירה התייחס גם לתכתובות שונות שאותרו בארכיון תנובה, אשר על-פי הדו"ח - שופכות אור על הדברים, ותומכות במסקנה שמושב אביעזר (המערער) לא התקבל כחבר בתנובה. לאחר שהגיע למסקנה שהמערער, מושב אביעזר, לא התקבל כחבר בתנובה, בחן החוקר אם ניתן לראות במושב אביעזר "חבר מכוח התנהגות" (אף שטענה זו לא נטענה במפורש). מסקנתו של החוקר הייתה שלילית גם בנקודה זו.
עיקרי החלטת רשם האגודות השיתופיות
8. רשם האגודות השיתופיות איפשר לצדדים להגיש עיקרי טיעון בהתייחס לדו"ח החקירה, ולאחר שהוגשו עיקרי הטיעון התקיים דיון בעל-פה. בהמשך לכך ניתנה החלטתו של הרשם - היא ההחלטה עליה הוגש ערעור זה שלפניי.
9. תחילה התייחס הרשם, בהחלטתו, לטענות לפגמים שונים שנפלו באופן עריכת החקירה. טענות אלו נדחו בהיעדר אסמכתה לביסוסן. לגופו של עניין, קבע הרשם, שהראיה המוצקה ביותר לחברות הוא הרישום בפנקס החברים. אלא שרישום כזה לא קיים בעניינו של המושב. על כך אין עוררין. הרשם הוסיף וקבע, על סמך שלושה מסמכים הנושאים תאריך של שנת 1969, כי המושב ביקש להתקבל לחברות בשנת 1969. אלא שבקשתו זו נדחתה. דחייה זו, כך נקבע, הובאה לידיעת המושב בזמן אמת. הרשם הוסיף וקבע, כי מסמך בו הופיע שמו של המושב כמי ש"הוצא" מחברות בתנובה - מסמך עליו הסתמך המושב - אינו יכול להוכיח כשלעצמו את טענת החברות. כך הדבר, משעה שישנה סבירות לא מבוטלת שמדובר בטעות מסוג הטעויות שקרו באותן שנים, והכל על-פי "מכלול העובדות והראיות" המצביע על כך שלא הייתה קבלה של המושב לחברות על פי דין.
10. הרשם התייחס בהחלטתו גם לטענת המושב לפיה יש להכיר בחברותו לנוכח תעודות מניה שהיו ברשותו, וזאת, לפי הטענה, מכיוון שמניות יכול להחזיק רק מי שהוא חבר באגודה. טענה זו נדחתה על-ידי הרשם. הרשם הפנה בהקשר זה להחלטתו (בדו"ח החקירה) בתיק מס' 823/142/09
בית גמליאל - מושב עובדים נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק (אליה הפנה גם החוקר). שם נקבע, שבמקרים שונים רשמה הנהלת החשבונות של תנובה לגבי משווקים שלא היו חברים עמלה ("קומסיון") מופחתת והשתתפות בהון חלף עמלה בלבד (גבוהה יותר) - זאת מחמת טעות. תעודות מניה אינן יכולות, לפיכך, להוות הוכחה לחברות של המושב בתנובה (בנפרד משאלת ההיבט הכלכלי-כספי של פדיון "המניות" שלא הוכרעה). ממילא, כך נקבע, בנסיבות העניין - משעה שלא נמצא שפנקס החברים נוהל באופן בלתי תקין או שחלו בו אי סדרים - אין לאפשר הוכחת חברות באמצעות ראיות נוספות זולת פנקס החברים. נוסף על כך, דחה הרשם את האפשרות להכרה במושב אביעזר כחבר מכוח התנהגות (הגם שטענה זו לא נטענה אף לפניו). על כל האמור הוסיף הרשם, בהחלטתו, כי טענות המושב התיישנו - בחלוף ארבעים שנים מן האירועים הרלבנטיים; פרק זמן שאף יכול ללמד על ויתור. מכאן הערעור שלפניי - אותו הגיש המושב על החלטה הרשם.
הערעור
11. המושב חזר לפניי על הטענה לפיה שבשנות השישים הוא ביקש להתקבל כחבר בתנובה. טענתו היא שבקשתו זו
התקבלה. לדבריו, במסגרת חברותו בתנובה הוא רכש מניות מתנובה ושילם דמי חבר. את טענתו לחברות בתנובה סומך המושב במידה רבה על מסמכים שונים, שעניינם חיוב המושב בגין מניות על-ידי תנובה. ראיה נוספת לחברות, מוצא המושב במכתב מיום 25.6.1967 (מע/יא'). באותו מכתב נרשם, שמושב אביעזר - ושני מושבים נוספים - עג'ור ותעוז - "הפסיקו את חברותם וחדלו לספק תוצרתם לנו". מדובר, לטענת המושב, בהודאה של תנובה בחברות, ולמצער - הועבר הנטל לכתפיה של תנובה להוכיח היעדר חברות. בהמשך לכך, תחת הנחה של קבלת טענת החברות, טוען המושב לפניי, כי מכתב זה לעניין הפסקת החברות לא ממוען אליו ומעולם לא נשלח אליו. לא התקיים הליך מסודר של הפסקת החברות, כפי הנדרש על-פי התקנון. מניות המערער אביעזר בתנובה לא נפדו מעולם. על-כן, נטען שההחלטה על הפסקת החברות חסרת תוקף ובטלה. עוד טוען המושב, שהוא הופלה לרעה בהשוואה למושבים עג'ור ותעוז, שעל אף אותה החלטה בדבר הפסקת החברות - תנובה פדתה את מניותיהם ב-2007 ו-2008; בעוד שאת מניותיו היא מסרבת לפדות.
12. נוסף על כך, תוקף המושב-המערער ממצאים שונים של החוקר אשר הרשם לא התערב בהם. לטענתו, ממצאים אלו של החוקר מבוססים על השערות ולא על עובדות וראיות. בכלל זה, תוקף המערער את הממצא העובדתי של החוקר לפיו המושב לא הוזמן לוועידות החברים בתנובה; וכן את הממצא על-פיו המושב הפר את עיקרון השיווק המאורגן, והמשמעויות שייחס החוקר לממצא זה. עוד תוקף המערער את אי התערבותו של הרשם בהנחות גורפות שנכללו בדו"ח, לפי הנטען; את אי ההתייחסות של הרשם להיעדר חקירה בנושאים מהותיים; את "חוסר הסימטריה" בין דרישותיו הראייתיות המחמירות של החוקר מהמושב לבין דרישותיו המקלות מתנובה וכיוצא באלו. באופן ספציפי, נטען שהרשם שגה כאשר לא התערב במסקנותיו של החוקר בכל הנוגע למשקל המועט שיש לייחס לתצהירו של מנהל החשבונות, מר משעולי מחד גיסא; ומאידך גיסא, במשקל הרב שניתן לעדותו של מר עזרי. לטענתו של המערער, לעדותו של עזרי אין ליתן משקל כלשהו. עוד נטען, שהרשם שגה כאשר לא התייחס לטענת המערער לפיה נפגעה זכות הטיעון של המושב, שעה שהחוקר מנע מבא כוח המושב להתלוות למר משעולי בחקירה אליה הוא זומן.
13. תנובה, בעיקרו של דבר, סומכת את ידיה על דו"ח החקירה ועל החלטת הרשם. היא מדגישה שיש לדחות את הערעור גם בגין טענות סף שונות - אף מבלי להידרש לטענת החברות לגופה. זאת מפאת התיישנות; וכן מפאת אי המצאת מסמכים רלבנטיים שונים על-ידי המושב בניגוד להחלטה של הרשם.
14. כפי שנרמז לעיל, נפקותה של ההכרעה בשאלת החברות של המערער, מושב אביעזר, בתנובה היא כספית. המושב ביקש, כאמור, לממש את זכויותיו הנטענות לחברות בתנובה לפי ההסכם בין תנובה לקרן APAX. על רקע זה, נבחנה בפתח הדיון שהתקיים לפניי האפשרות להגיע למתווה מוסכם על בסיס "הסדר פשרה עם טוענים לחברות שטענותיהם טרם הוכרעו", שנוסח על-ידי תנובה וצורף לתיק (מע/יב'), אולם משעה שלא באה הסכמה בנדון, נדרשת הכרעה בערעור - לגופו.
דיון והכרעה