1. ועדת התעסוקה על פי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשי"ט-1949 (להלן: "החוק") בהחלטתה מיום 26.3.12 קבעה כי על המערערת (להלן גם "העירייה") לפצות את המשיב בסך של 21,258 ש"ח בגין פיטוריו ביום 4.7.11 בניגוד להוראות סעיף 41א(ב) לחוק.
2. ועדת התעסוקה (להלן:הוועדה) דנה בתביעתו של המשיב לקבלת פיצויים בשל פיטוריו בתקופה האסורה לפיטורים בלא היתר, במהלך 30 יום לאחר שירות מילואים שביצע בין התאריכים 12.6.12 עד 16.6.12. הועדה קבעה מדובר במעשה פיטורים אסור והמערערת חויבה לפצות את המשיב בהתאם להוראות סעיף 21 (ג)(2) לחוק.
3. עיקר טענות העירייה הן שהפיטורים לא קשורים כלל לשירות המילואים, מאחר והעירייה לא ידעה אודות שירות המילואים נשוא החלטת הוועדה, פיטוריו של המשיב נבעו מבעיה רפואית ותפקודו הלקוי כאב בית בבית ספר השייך לעירייה, ואף הוצע לו לשוב לעבודה בתפקיד אחר, אולם המשיב סירב. העיריה מבקשת לקבל היתר לפיטורים מאחר ואלו לא קשורים לשירות המילואים, אודותיו ידעה העיריה, לטענתה, רק שלושה חודשים לאחר ביצועו. לחילופין מבקשת העיריה להפחית את הפיצוי, לאור זאת ששכרו של המשיב עמד על 2,342 ש"ח לחודש והפיצוי שנקבע הוא שווה ערך לעשרה חודשי עבודה.
4. המשיב ביקש לא לטעון ולא להיות מיוצג בפני בית הדין, וביקש להותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית הדין. המשיב צירף לתיק בית הדין אסופת מסמכים, רובם מסמכים רפואיים שאין להם כל קשר לסוגיה שבפנינו.
5. הועדה הפחיתה את גובה הפיצוי הקבוע בסעיף 21(ג)(2) לחוק בין היתר בשל סירובו של המשיב לענות על שאלות שנשאל במסגרת חקירתו וחוסר הבהירות והסתירות בעדותו בפני הוועדה.
6. לשלמות התמונה מצאתי להביא חלק מהחלטת הוועדה כלשונה :-
בפרק
עיקרי העובדות כתבה הוועדה בסעיף 3:
"..
3. התובע נקרא לשירות מילואים בין התאריכים 12.6.11-16.6.11 (סה"כ 5 ימי מילואים). כשבועיים לאחר חזרתו ממילואים, קיבל התובע באמצעות הדואר מכתב פיטורין, לפיו מופסקת עבודתו אצל הנתבעת החל מיום 4.7.11, וזאת עקב חוות דעת רופא תעסוקה לפיה עליו להימנע מחשיפה לחומרים כימיים, ובשל חוסר אפשרותה של הנתבעת להעסיקו בעבודה המתאימה למגבלות התובע."
בפרק
דיון והכרעה כתבה הוועדה בסעיפים 11-12:
"..
11. בתביעתו לא העלה התובע כל טענה באשר לקשר הסיבתי שבין פיטוריו ובין יציאתו לשירות מילואים. הועדה התרשמה כי פיטורי התובע אכן לא נבעו מיציאותיו התכופות של התובע לשירות מילואים, בכלל, ומיציאתו לשירות מילואים במהלך חודש יוני 2011, בפרט. הועדה השתכנעה כי פיטוריו של התובע נבעו ממגבלות רפואיות שלא אפשרו לו לבצע את תפקידו כאיש תחזוקה, וכי לא נמצא לו תפקיד חלופי מתאים.
12. משלא נמצא קשר סיבתי בין פיטורי התובע ובין שירות המילואים, על הועדה לבחון האם הנתבעת הפרה את חובתה בהתאם לסעיף 41א(ב) הקובע: "לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולעניין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר תום שירות המילואים;...". ויובהר, האיסור על פיטורי עובד בתקופה האסורה חלה גם אם נקבע כי אין כל קשר סיבתי בין פיטורי העובד ובין שירות המילואים, ואף אם הוכח כי פיטורי העובד נבעו משיקולים עניינים אחרים.
13...
15. השאלה שעמדה להכרעה בפני הועדה נוגעת לשאלת ידיעתה או אי ידיעתה של הנתבעת על יציאתו של התובע למילואים. הועדה אף דנה בשאלת הרלוונטיות לידיעת המעביד על יציאת עובד לשירות מילואים. לאחר שהועדה בחנה שתי שאלות אלו, הגיעה למסקנה כי התובע זכאי לפיצויים בגין הפרת סעיף 41א(ב) לחוק, כפי שיובהר להלן.
16..
22. גם התובע העיד, כי מיד עם קבלת הצו, ואף קודם לכן, כאשר נודע לו על מועד המילואים המתוכנן, הודיע טלפונית למנהלת בית הספר על כך. לטענתו, אף צילם את צו הקריאה והראה למר אטיאס והעבירו למנהלת בית הספר. יש לציין, כי עבודתו של התובע היתה מבולבלת ובלתי עקבית, ולא ניתן היה להבין אם העביר את הטופס הנדרש למנהלת בית הספר או לגורם אחר במערכת, ואין זה בלתי סביר כי הטופס הועבר על ידו לגורם הלא מתאים, דבר שגרם לכשל בירוקרטי. עם זאת, נטל ההוכחה לפיו הנתבעת לא ידעה על יציאתו של התובע לשירות מילואים באותה עת, רובצת על כתפי הנתבעת וכאמור, עדי הנתבעת הודו כי עובדה זו היתה בידיעתם, אף אם לא הוגש על ידי התובע כל מסמך רשמי המאשר זאת. הועדה סבורה כי די בידיעה סובייקטיבית של הממונים על התובע מטעם הנתבעת, על יציאתו לשירות מילואים, ולעניין זה אין נפקא מינה אם הוצג בפניהם אישור בכתב אם לאו.
23.
לאור העדויות שהוצגו בפניה, קובעת הועדה כי לנתבעת ונציגיה היתה ידיעה על יציאתו של התובע לשירות מילואים, ובנסיבות אלה היה עליה להימנע מפיטוריו במשך 30 יום מאז חזרתו למילואים. משלא עשתה כן, מחויבת הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע.
24. למעלה מן הצורך יצוין, כי אף אם היתה הנתבעת מוכיחה כי לא ידעה על יציאתו של התובע לשירות מילואים, לא היה בכך, בהכרח, כדי לפטור אותה מחובת תשלום הפיצויים. לאור מטרת החוק, אשר נועד להגן על משרתים במילואים ולהעניק להם חודש ימים הגנה מפני פיטורין לאחר שובם ממילואים, מתבקשת הפרשנות לפיה הגנה זו תינתן גם בנסיבות שבהן לא ידע המעסיק על שירות המילואים.