פסק-דין בתיק על"ח 4424-06-12

1.         זהו ערעור לפי סעיף 13  ד' לחוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 (להלן: חוק עבודת נשים), בו מבקשת המערערת לבטל את החלטת הממונה מיום 6.3.11 שהתירה את פיטוריה (להלן: ההחלטה). כן ביקשה לחייב את המשיבה 1 לשוב ולהעסיקה הואיל ופיטוריה לטענתה היו בניגוד לחוק עבודת נשים. 

2.         המערערת, שלא היתה מיוצגת, לא צירפה את המשיבה 2, אך זו צורפה לאחר הגשת התובענה.

3.         המערערת עבדה אצל המשיבה 1 מחודש יוני 2007 כטכנאית לייזר להורדת שיער. המשיבה עסקה אותה שעה בין היתר בפעילות של רפואה קוסמטית. בשלהי שנת 2010 ביקשה המעסיקה-המשיבה 1 - לפטר את המערערת כמו עובדים אחרים שעבדו בפעילות של הסרת שיער הואיל והמשיבה 1 הפסיקה את פעילותה בתחום זה. הפעילות של הסרת שיער נמכרה לגורם אחר והעובדים שעבדו מטעם המשיבה 1 בתחום זה פוטרו. כיוון שהמערערת היתה בהריון אותה שעה, הגישה המשיבה 1 בקשה לממונה לפי חוק עבודת נשים לפטר את המערערת. הממונה על חוק עבודת נשים בהחלטתה מיום 6.3.11 דחתה את הבקשה (להלן: ההחלטה הראשונה).

4.         המערערת המשיכה לעבוד אפוא אצל המשיבה 1, ילדה ויצאה לחופשת לידה במהלך שנת 2011. ביום 1.11.11, לאחר שהאריכה את חופשת הלידה, חזרה לעבודה. במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2011 עבדה בהיקף מצומצם בשל היעדרויות רבות שהיו לה.

5.         בשלהי שנת 2011, לקראת תום התקופה המוגנת (60 הימים), נערך לה שימוע. ביום 2.1.12 נמסר לה מכתב הפיטורים, כאשר סיום העבודה אמור היה להיות ביום 31.1.12. באותו היום (31.1.12) התייצבה המערערת והמציאה למשיבה 1 אישורים רפואיים המצביעים על כך שהיא בשבוע ה-6 להריון (להלן: ההריון נשוא הליך זה).

6.         המשיבה 1 פנתה בבקשה לקבלת היתר לפיטורי המערערת מאת הממונה. הנימוק לבקשה היה כי אין לה תפקיד חילופי לשבץ את המערערת. פעילותה, כך נטען, אינה בתחום הרפואה הקוסמטית אלא בתחום של בישול בריא, רפואת ספורט וכן הסרת משקפיים כפי שנמסר לנו במהלך הדיון.

7.         הממונה לאחר ששמעה את הצדדים נתנה למשיבה 1 היתר לפיטורי המערערת כמפורט בהחלטה נשוא הליך זה.

טענות הצדדים

8.         לטענת המערערת, לא ניתנה לה הזדמנות למעשה להשתלב בעבודה בתקופה המוגנת. ההחלטה שהתקבלה על ידי הממונה לאשר את פיטוריה נתנה משקל רב מידי לעובדה שבעבר, לא ניתן היתר לפיטוריה (ההחלטה הראשונה). לא היה מקום לתת לטענה זו משקל והיה מקום להותירה בעבודה ולא לתת היתר לנוכח העובדה שקשה למצוא מקום עבודה בעת הריון. עוד טענה המערערת כי ניתן היה למרות מכירת תחום הסרת השיער, לשלבה כמנהלת, עבודה אותה עשתה קודם לכן אצל המשיבה 1. עוד טענה כי במהלך התקופה לאחר שובה לעבודה, בשלהי שנת 2011, ביצעה כל עבודה שהתבקשה לעשות על הצד הטוב ביותר. ניתן היה לטענתה לשלבה בעבודות מזכירות.

9.         לטענת המשיבה 1, תחום הפעילות של הסרת שיער צומצם, העובדים שעסקו באותו תחום פוטרו. לאחר שהמערערת חזרה מחופשת הלידה לא ניתן היה לשבצה בעבודות הרגילות ונמצאו לה עבודות "יזומות". המשיבה 1 המשיכה להעסיק את המערערת בהתאם להחלטת הממונה על אף שלמעשה לא היה צורך בעבודתה. לא ניתן היה לשבצה בעבודות מזכירות שהיו תפוסות על ידי עובדות אחרות. משרה מזכירותית שהתפנתה היתה לשעות אחר הצהריים ואילו המערערת היתה מוכנה לעבוד רק בשעות הבוקר.

10.        המשיבה 2 יוצגה באמצעות הפרקליטות וטענה כי החלטת הממונה היתה כדין ולא נפל בה פגם המצדיק התערבות בית הדין.

11.        בפנינו נשמעה המערערת מחד גיסא, מר רונן קאופמן מאידך גיסא, כאשר ב"כ הצדדים טענו בפנינו איש איש כמיטב כישרונו. במהלך הדברים סיכמו הצדדים את טענותיהם.

הכרעה

12.        סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים מקנה אפשרות לתקוף את החלטת הממונה בתקיפה ישירה על דרך של ערעור. במסגרת זו היקף הביקורת על החלטת הממונה רחב מזה שקיים עת בוחנים החלטה מנהלית, שם יש עילות תקיפה מסוימות בלבד. יחד עם זאת, אין מדובר בדיון בו נשמעות מכלול הראיות מחדש אלא הבחינה הינה על דרך ערעור. במסגרת זו מוסמך בית הדין לבחון ולשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הממונה על יסוד התשתית העובדתית שהוצגה בפניו.

13.        מעיון בהחלטת הממונה אכן עולה כי זו התרשמה שהרקע לפיטורי המערערת הינו הפסקת הפעילות בתחום הרפואה הקוסמטית - מכירת הפעילות להסרת שיער בלייזר שהיתה כבר בשלהי שנת 2010. עוד התרשמה הממונה כי לאור צמצום היקף הפעילות של המשיבה 1 לא היתה לה עבודה להציע למערערת. כשזו שבה לעבודה לאחר ההריון הקודם מצאו לה עבודות "יזומות". אציין כי אף אנו התרשמנו שלא היה למשיבה 1 עבודה אמיתית להציע למערערת, לאור שינוי תחומי הפעילות. מדובר בגוף עסקי שפועל על בסיס כלכלי וצריך לקבל החלטות על בסיס זה. כיוון שהתפקידים האחרים, היו תפוסים וכיוון שלא היתה פעילות בתחום מומחיות המערערת, לא היתה למשיבה 1 עבודה להציע למערערת. לא זו אף זו, עת חזרה המערערת מחופשת הלידה הקודמת, נעדרה פעמים רבות, מה שגרם לתחושה כי המערערת אינה משקיעה או אינה מתאמצת כדי הצורך. בכל אופן, עובדים אחרים שעסקו בתחום הרפואה הקוסמטית פוטרו כבר בשנת 2010 ולמערערת למעשה לא נמצאה עבודה אצל המשיבה 1. במסקנתה זו של הממונה לא מצאנו בה פגם המצדיק התערבות בית הדין.

14.        אף אנו התרשמנו על יסוד הדברים שנשמעו כי נעשו ניסיונות לשבץ את המערערת במסגרת העבודה לאחר מכירת הפעילות בתחום הרפואה הקוסמטית אך אלו לא צלחו, בין היתר בשל כך שהמערערת לא יכולה היתה לעבוד אחר הצהריים ובעיקר בשל כך שלא היו משרות מתאימות פנויות. לנוכח זאת, אנו בדעה כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה וכי לא נפל פגם בהחלטה המצדיק התערבות בית הדין.

            לנוכח האמור, הרי שבפיטורי התובעת לא נפל פגם וממילא אין לומר כי הפיטורים היו שלא כדין ואין ליתן סעד המונע את פיטורי התובעת.

סוף דבר

15.        סוף דבר, התובענה נדחית.