בית הדין הארצי לעבודה
אהרן אברהם
המערער
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בפני: סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, השופטת נילי ארד, השופטת ורדה וירט-לבנה
בשם המערער: עו"ד איתמר כהן
בשם המשיב: עו"ד עמירם סבר
פ ס ק ד י ן
סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
המערער נפגע בעבודה. בית הדין האזורי, השופט ארי תיבון (בל 002479/01) קיבל את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים אשר הפעילה את סמכותה לפי סעיף 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 והתאימה את נכותו של המערער, שאינה קיימת ברשימת הליקויים, לנכות קיימת ברשימה. בפנינו מסתמך המוסד לביטוח לאומי על פסק דיננו בעניין
שרון פז (עבל 001137/02
שרון פז - המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם). ציינתי כבר במספר הזדמנויות כי בעיני ניתן פסק דין זה מתוך טעות. אני סבורה ששיקול הדעת של הועדה הרפואית לעררים לפי סעיף 14 הנ"ל מאפשר לה לשקול התאמה הן במהות הנכות והן באחוזי הנכות. זו היתה תכליתו.
הערעור נדון לפי רשות שניתנה למערער על ידי השופט עמירם רבינוביץ (בר"ע 001221/02).
העובדות וקביעת בית הדין האזורי
למערער פגיעה מעבודה באוזן. ממצאה של הועדה הרפואית לעררים הוא כי למערער טנטון שאינו קבוע. הועדה ביצעה תיאום עם סעיף 72 4 3 II לרשימת הליקויים המתייחס לטנטון קבוע. זאת מאחר וברשימת הליקויים מצוי טנטון קבוע בלבד ולא מצוי בה טנטון לא קבוע באוזן. המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטתה זו של הועדה הרפואית לעררים ובית הדין האזורי קיבל את הערעור. בית הדין האזורי קבע כי תקנה 14(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 מקנה לועדה סמכות להתאים את הליקוי לליקוי קיים. אך אליבא דבית הדין האזורי יישמה הועדה לא נכון את הסמכות הנתונה לה בתקנה 14(א).
על כך מלין המערער בפנינו.
סמכות הועדה הרפואית לעררים לפי תקנה 14
השופט עמירם רבינוביץ פירט בהחלטתו ליתן רשות ערעור סיכם את ההלכה באשר להתאמה לסעיף ליקוי הנמצא ברשימה. הוא הביא מהדברים שנקבעו בדב"ע לג/29-0
גמליאל חזקיהו - המוסד לביטוח לאומי, (פד"ע ד', 424):
דין מום, ליקןי או פגם כלולים בתוספת במשמעות הנ"ל אך קיים מום, ליקוי, או פגם שיש בהם כדי לתרום לנכות כמוגדר בסעיף 59 בחוק, היינו - יש בהם כדי לפגוע, אם מעט ואם הרבה, בכושר העבוה, חייבת הועדה הרפואית לתת דעתה לתקנה 14 לתקנות הנכות, ולשקול את הפעלתה. לשון אחר, בעוד שבמום החלול במבחנים, חייבים לקבוע את דרגת הנכות בתאם לנקוב לצידו של המום, חייבים במקרים שלא נכללו במבחנים, להתייחס תחילה לשאלה האם קיים מום, קטן או גדול, אם קיימת נכות במשמעות הנ"ל, ואם קיים - חייבים לפעול כאמור, לעניין תקנה 14 לתקנת הנכות.
השופט רבינוביץ ציין כי "לכאורה היה מקום להפעיל את תקנה 14(א) לתקנות ולבצע תיאום".