פתיח
1. לפנינו תביעתו של מר צביקה זיו (להלן:
התובע), נגד חיים קליין ובניו בע"מ (להלן:
הנתבעת או
החברה) - חברה העוסקת ביצור, שיווק, מכירה, השכרה ותיקון נגררים - אשר, לטענתו של התובע, הייתה מעסיקתו בתקופה הרלבנטית לתביעה. בבסיס התביעה עומדת דרישת התובע לתשלומים שונים: בגין הפרשי שכר בכלל תקופת העבודה, עמלות עבור מכירותיו בחודשים
4-6/07, עמלות עבור מכירה ללקוחות בצפון הארץ, עמלות עבור גבית רישוי, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי הלנה. התובע תבע גם צו למתן חשבונות, אבל, רכיב תביעה זה נמחק בהחלטת כב' השופטת רימון-קפלן, כבר בדיון המוקדם, ביום
29.10.08; באותה החלטה נמחקה גם תביעה אישית נגד מר עמי קליין (להלן:
קליין), הבעלים של הנתבעת, ובתקופות מסוימות גם מנהלה [ראו: ההחלטה הנ"ל, עמ' 4-3; ופסק-הדין בערעור על החלטה זו - ע"ע (ארצי)
617/08, מיום
21.5.09].
2. לטענת הנתבעת - כלל לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע, אלא, הוא נתן לה שירותים, כקבלן עצמאי, ושולמו לו כל הכספים המגיעים לו, עקב כך. עוד היא טענה, כי אם ייקבע שהתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, אזי, על התובע להשיב לידיה את ההפרש בין הסכומים הגבוהים שקיבל, כעצמאי, לעומת השכר שהיה מקבל כעובד שכיר.
3. מטעם התובע הוגשו תצהירו של התובע עצמו [
ת/2], וכן תצהיריהם של מר יורם סבוראי - אשר שימש איש השיווק של הנתבעת בדרום הארץ [
ת/1 (להלן:
סבוראי)], ושל מר דודו כרמלי - שהיה סמנכ"ל הנתבעת, בחלק מהתקופה הרלבנטית לתביעה [
ת/3 (להלן:
כרמלי)]. מטעם הנתבעת הוגשו התצהירים של קליין [
נ/2א'] ושל מר יורם רוקי - מי שהיה מנכ"ל הנתבעת, בחלק מתקופת ההתקשרות [
נ/1א' (להלן:
רוקי)].
4. להלן נפרט את העובדות הרלבנטיות, הדרושות לענייננו, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות שהונחו לפנינו, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים. לאחר מכן נפנה להכרעה במחלוקת, אודות הפרשנות המשפטית שיש ליתן לאופי היחסים שהתקיימו בין הצדדים, קרי - האם ביחסי עובד-מעביד מדובר - שאז, יש לבחון האם מגיעות לתובע הזכויות שתבע, בין היתר - מכח מעמד של עובד, והאם הוא חייב לנתבעת השבה, בגין תשלומים שקיבל כעצמאי, או, שמא, עסקינן, מלכתחילה, במתן שירות לנתבעת, על ידי התובע, כבעל מקצוע עצמאי.
העובדות ותמצית טענות הצדדים
5. התובע החל התקשרותו עם הנתבעת ביום
31.12.96, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים באותו מועד [
ת/2, נספח
א'; מוצג הגנה
2; (להלן:
הסכם ההתקשרות או
ההסכם)]. נעיר, כי בחקירתו, התובע טען, לראשונה, כי כבר עבד עם הנתבעת מספר חודשים קודם לחתימת ההסכם [עמ' 12, ש' 33-29], אולם, הוא לא הוכיח טענה זו.
6. טרם ההתקשרות עם הנתבעת, התובע, כמו סבוראי, שימש איש מכירות של חברת נצר סירני (להלן:
נצר), ועבד מולה
כעצמאי. על פי דבריו של התובע, בחקירתו, בנוגע לרישום על חשבוניות המס, אשר הוציא לנתבעת - "צביקה זיו שיווק הפצה וסחר", לפני שהתקשר עם נצר הוא עבד כשכיר, וכאשר הגיע לנצר, המנכ"ל שלה - מר רן שפרן (להלן:
שפרן), אמר לו, כי יעבוד באמצעות חשבוניות והסביר לו מה עליו לעשות [עמ' 11, ש' 33-28; עמ' 12, ש' 2-1].
7. לאחר שנצר נקלעה לקשיים ונסגרה, קליין הציע לתובע לעבוד עם הנתבעת [
ת/2, ס' 3; [
נ/2א, ס' 9; עדות קליין - עמ' 32, ש' 6]. איננו מקבלים את טענת התובע, כאילו לא ביקש לעבוד כעצמאי, אלא, נדרש על ידי הנתבעת להמציא לה חשבוניות [
ת/2, ס' 13], ואנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, לפיה - התובע הוא שהתנה את ההתקשרות עמה בכך שתהא זהה להתקשרותו עם נצר, ואף הציג לה את ההסכם שהיה לו עם נצר - כדי לערוך הסכם דומה עם הנתבעת [
נ/2א, ס' 10-8].
8. גרסתה של הנתבעת נתמכת גם בדברים שאמר סבוראי בחקירתו (שהעיד, כזכור, מטעם התובע), לפיהם - כשהתובע והוא עברו לעבוד עם הנתבעת, הם ביקשו להחיל על ההתקשרות של כל אחד מהם עמה את אותו הסכם התקשרות שהיה להם עם נצר [עמ' 1, ש' 18 ואילך]. אף התובע, שהתחמק מתשובה, כאשר נשאל האם הביא את ההסכם שהיה לו עם נצר, כדי ליצור הסכם דומה עם הנתבעת, הודה, בהמשך, כי חתם על הסכם ההתקשרות מבלי לקרוא אותו, כיוון שהיה זהה להסכם שלו עם נצר [עמ' 5, ש' 29 ואילך; עמ' 12, ש' 27-24].
9. כמו כן, מקובל עלינו תיאורו של קליין, באשר ליצירת ההתקשרות בין הצדדים, לפיו - המו"מ בין הנתבעת לבין תובע היה מאד פשוט וכלל שתי פגישות:
בראשונה, התובע ביקש להמשיך לעבוד כעצמאי, כמו שעבד מול נצר, והביא את החוזה שלו עם נצר כדוגמא לחוזה שיערך בינו לבין הנתבעת;
ובשניה, סיכמו את פרטי ההתקשרות, בהתאם להסכם של התובע עם נצר, לרבות קביעת אזור השיווק של התובע ושל סבוראי - באופן זהה לזה שנקבע בהסכמיהם עם נצר.
אנו גם מאמינים לקליין, כי הציע לתובע לעבוד כשכיר, אבל, כיוון שהתובע לא היה מעוניין ואילו קליין לא ראה פסול בכך שהתובע יעבוד מול הנתבעת כעצמאי - קליין לא הציע לתובע סכום ספציפי, שיקבל כשכיר, ולא ניסה לשכנעו להתקשר עם הנתבעת בצורה זו [עמ' 32, ש' 32-21; עמ' 33, ש' 16-1].
10. נעיר, כי בעקבות המלצתם של התובע ושל סבוראי, מונה שפרן כמנכ"ל הנתבעת, ועבד בתפקיד זה עד תחילת שנת
1999 [
ת/2, ס' 3; עדות התובע - עמ' 7, ש' 6, 11-10; עדות קליין - עמ' 32, 15-10].
11. עיקריו של הסכם ההתקשרות, הרלבנטיים לענייננו, הם אלה:
א. הנתבעת העניקה לתובע זכות למכור את מוצריה לחברות תובלה, שמשרדן הראשי נמצא באזור שיווק מהרצליה צפונה (להלן:
אזור השיווק), למעט גופים שהוצאו מהזיכיון שניתן לתובע - משרדי ממשלה, חברת החשמל ומפעלי תובלה, כאשר זכות זו היא אישית ואינה ניתנת "להעברה, להורשה, להסבה, להמחאה, לשעבוד או לעשיית עסקה אחרת", אלא, באישור של הנתבעת, מראש ובכתב. הנתבעת רשאית גם היא למכור באזור השיווק של התובע, הגם שמדיניות החברה היא לא לעשות כן, למעט במקרים מיוחדים, אך, התובע יהא זכאי לקבלת העמלה שהיתה מגיעה לו על פי ההסכם אילו המכירה היתה מתבצעת על ידו [ס' 3, 5 ו-8.6.4 להסכם].
ב. התובע הצהיר בהסכם, כי הוא קבלן עצמאי ואיננו עובד של הנתבעת [ס' 18-17], מתחייב "לפעול בשקדנות, מסירות ונאמנות לצורך הפצת המוצרים ... ולהקדיש את כל זמנו לכך" [ס' 7.2 להסכם], ומתחייב לשמירת סודיות [ס' 19].
ג. תמורת מכירותיו, התובע זכאי לעמלת מכירה שתשולם לו מדי חודש, בתוספת מע"מ, כנגד חשבונית מס, כדלקמן [ס' 8 ו-10 להסכם]: