רקע
1. לפנינו תביעתה של גב' הילה בן שושן (להלן:
התובעת), נגד מעבידה בתקופה הרלוונטית לתביעה - מר אהרון בן שושן (להלן:
הנתבע), שבמסעדתו - "אושפיזין" (להלן:
המסעדה) - עבדה כמלצרית. בבסיס התביעה עומדת דרישת התובעת לתשלומים שונים: בגין שכר עבודה והלנת שכר, חגים, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר נסיעות, החזר תשלומי חובה לרשויות ופיצוי בגין הפסד דמי אבטלה. בכתב התביעה נטען גם, שהתובעת שומרת על זכותה להוסיף רכיב תביעה לתשלום תמורה עבור עבודה בשעות נוספות, אבל, היא לא העלתה זאת בהמשך ההליך והנושא נזנח על ידה.
2. ההליכים המקדמיים בתביעה נמשכו זמן רב, בעיקר בשל התנהלות הנתבע. כך, למרות שכבר ביום
10.4.08, ניתן צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים, תוך
30 יום, ולאחר מכן הגשת תצהירים - רק ביום
18.5.09 המציא הנתבע חלק מהמסמכים שדרשה התובעת, אחרי שתצהירו הוגש ביום
6.5.09, אך, לא הועבר לתובעת [עמ' 1, ש' 12-11]. הנתבע נתן לעיכוב תירוצים שונים - קושי באיסוף המסמכים [תגובתו מיום
4.3.09 לבקשה למחיקת כתב-הגנה ומתן פסק-דין על יסוד התביעה], שריפה שאירעה במסעדה בחודש
2/09 [עמ' 2, ש' 7-6], בעיות אישיות ובעיות הקשורות בעסק [עמ' 3, ש' 8-5].
3. נציין כבר עכשיו, כי חלק אחר מהמסמכים שנדרשו מהנתבע, ואשר הוא התחייב להמציאם, קרי - צילום המחאות שלטענתו שולמו לתובעת, בגין שכר עבודה, ואישור ביטוח לאומי על הפרשות לתובעת, כמפורט בתלושי השכר [כאמור בהודעתו מיום
18.5.09 על הגשת מסמכים נוספים; עמ' 2, ש' 25-24] -
לא הומצאו על ידו כלל.
4. כמו כן, לא הציג הנתבע את כרטיסי הנוכחות של התובעת, מלבד הכרטיסים עבור החודשים
6/06-4/06, למרות שטען בדיון המוקדם, ביום
10.4.08, כי מתחילת ההעסקה כל עובד חתם על כרטיס נוכחות [עמ' 2, ש' 23-22], ולמרות שבסיכומיו התבסס, כביכול, על כרטיסים כאמור, לשם חישוב היקף המשרה של התובעת, הנטען על ידו [ס' 2.ד.].
5. בנוסף לכך, הנתבע לא התייצב לדיונים המוקדמים שהתקיימו ביום
27.1.10 וביום
28.3.10, לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים. אף לדיון ההוכחות לא הופיע הנתבע, בטענה שהינו חולה. בהעדר אסמכתא, החלטנו, כי הנתבע, שבחר לא להתייצב, יראה כמי שהעדיף לא לעמוד בחקירה הנגדית ועל כן, לא נתייחס לתצהיר מטעמו כראיה בתיק זה [החלטה בעמ' 11-10]; גם תעודות רפואיות, שהומצאו לנו בתום הישיבה, לא הצדיקו היעדרותו [החלטה בעמ' 20].
גרסתו נשמעה בדיונים מוקדמים, בהם נכח, ונביא בחשבון בהכרעתנו גם מסמכים שהמציא.
6. מטעם התובעת הוגש תצהירה שלה [
ת/1]. עדה נוספת מטעם התביעה - שלטענת התובעת היה בה כדי לחזק את גרסתה, לעניין היעדר הסעות למסעדה, היעדר השלמות לשכר מינימום ואי העברת הטיפים דרך קופת המסעדה [עמ' 12, ש' 31-30] - לא התייצבה, על אף שזומנה כדין, וב"כ התובעת ויתרה על עדותה [עמ' 19, ש' 2].
7. להלן נפנה להצגת העובדות, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות בתיק, ונציין את עיקר טענותיהם של הצדדים. לאחר מכן נפנה להכריע במחלוקות שלפנינו, על פי סדרן, לא לפני שנדון תחילה בעניין תקופת העבודה ומתכונתה.
העובדות ותמצית טענות הצדדים
8.
תקופת העבודה: התובעת טוענת, כי עבדה אצל הנתבע החל מחודש
3/05 ועד ליום
27.6.06, סה"כ
15 חודשים. הנתבע אינו חולק על מועד סיום העסקתה של התובעת, אלא, שלטענתו היא החלה לעבוד רק בחודש
8/05, כפי שמצוין בתלושי השכר [
ת/1, ס' 4; כתב ההגנה, ס' 5; תלושי שכר לחודשים
8/05-10/05,
12/05,
3/06-6/06 - כתב ההגנה, נספח
א' עמ' 7, ש' 10-9].
9.
התמורה עבור עבודת התובעת:לטענת התובעת, בכל תקופת עבודתה היא לא קיבלה שכר מהנתבע, למעט סכומים זעומים ולא משמעותיים, ששילם לה הנתבע לעיתים נדירות, והתמורה היחידה לעבודתה היתה תשר שקיבלה במזומן ישירות מהלקוחות (להלן:
הטיפים), כאשר לרוב הסכומים לא הגיעו לתקרת שכר המינימום, למרות שעבדה שעות רבות. לטענתה, כל עובד קיבל את הטיפים מלקוחותיו, מבלי שעברו בקופת המסעדה ומבלי שנעשה רישום מסודר אחר שלהם, וכך היה גם כאשר המלצרים החליטו לעשות קופת טיפים משותפת ולהתחלק בה בתום כל משמרת.
10. על פי גרסת התובעת, מתחילת עבודתה היה במסעדה שעון נוכחות וכרטיסי העבודה שהדפיסו העובדים נשארו ברשות הנתבע. בכרטיסים לא היה רישום של הטיפים שקיבלה והיא ערכה רישום פרטי, כדי לקבל השלמה לשכר המינימום, אך, למרות שביקשה זאת מהנתבע פעמים רבות לא קיבלה השלמה, כאמור. בתחילת חודש
4/06 שעון הנוכחות התקלקל והנתבע ביקש מכל העובדים למלא את שעות העבודה באופן ידני, וכן שירשמו את גובה הטיפים שקיבלו [
ת/1, ס' 12-5; רישום פרטי של התובעת לגבי שעות העבודה וסכומי הטיפים בחודש
6/05, ומספר דפים מיומנה מחודש
10/05 בהם רשומים פרטים אלה -
ת/1, נספח
ב' (להלן:
רישומי התובעת או הרישום הפרטי)]. למעשה, עובדה זו אינה במחלוקת.
11. לעומת זאת, בכתב ההגנה נטען באופן לקוני, כי התובעת קיבלה את שכר עבודתה כפי שהוסכם בתחילת עבודתה [כתב ההגנה, ס' 6], מבלי לפרט מהי אותה הסכמה נטענת. לאחר מכן, בדיון המוקדם ביום
10.4.08, הנתבע טען, כי בהתאם לשיטת העבודה אצלו, התובעת רשמה בעצמה בכרטיס העבודה את הטיפים שקיבלה במזומן, כל הטיפים עברו דרך הקופה וחולקו כמפרעות לעובדים בסוף יום העבודה, וקיים תיעוד של ההמחאות שהוצאו לתובעת, בגין הפרשי שכר, כהשלמה לשכר המינימום [עמ' 2, ש' 8-1].
12.
תלושי משכורת: התובעת טוענת, כי מלבד תלוש משכורת חלקי עבור חודש
4/06, לא קיבלה מהנתבע תלושי משכורת, למרות שביקשה זאת ממנו שוב ושוב [
ת/1, ס' 6; תלוש השכר לחודש
4/06 -
ת/1, נספח
א']. מועד תחילת העבודה, המופיע על גבי תלוש זה, הינו חודש
12/05. בכתב ההגנה לא היתה התייחסות לטענת התובעת בדבר היעדר תלושי משכורת, ולגבי מועד תחילת העבודה שצוין על גבי התלוש שנמסר לה. בדיון המוקדם, ביום
10.4.08, נטען על ידי ב"כ הנתבע, שלאחר הוצאת התלוש הנתבע גילה שנפלה בו טעות והיא תוקנה - כפי שמופיע בתלושים שצורפו לכתב ההגנה [עמ' 1, ש' 22-20]. באותו דיון הנתבע השיב בחיוב לשאלת בית-הדין, האם נמסרו לתובעת תלושי שכר מדי חודש [עמ' 3, ש' 24].
13.
סיום יחסי העבודה: לפי גרסת שני הצדדים, סיום יחסי העבודה נבע מהתפטרות התובעת, ואין חולק שלא שולמו לה פיצויי פיטורים [עמ' 5, ש' 11]. בתביעה נטען, שהתובעת עזבה את עבודתה כיוון שלא קיבלה תלושי שכר, לא שולמו עבורה תשלומי חובה לרשויות, החלים על הנתבע, והיא נאלצה לשלמם מכיסה, ולא שולמו לה שכר העבודה וזכויות נלוות - למרות דרישותיה מהנתבע; כן נטען, שכאשר ביקשה זאת מהנתבע הוא צעק עליה וגידף אותה בפני שאר העובדים והלקוחות, והשיב שזה המצב ואם לא מתאים לה שתעזוב, לכן יש לראות את התפטרותה כפיטורים [ס' 7, שם]. בתצהיר התובעת אין התייחסות לנושא, מלבד הטענה, כי ביקשה פעמים רבות תלושי שכר והשלמה לשכר המינימום ולא נענתה [
ת/1, ס' 6, 11, 25].
14. מנגד, נטען בלקוניות בכתב ההגנה, כי התובעת התפטרה ללא הודעה מוקדמת, ורק בדיון המוקדם, ביום
10.4.08, הנתבע טען שהתובעת לא הגיעה למשמרת אחת ואיחרה למשמרת אחרת, ולאחר חילופי דברים עזבה מרצונה [עמ' 3, ש' 26-25].
15.
תשלום זכויות התובעת במהלך תקופת העבודה: אין מחלוקת, כי לא שולמו לתובעת דמי חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים [עמ' 3, ש' 4-2]. בקשר להחזר נסיעות - הנתבע לא מכחיש שתשלום כזה לא שולם לתובעת, אלא, שלטענתו היתה הסעה אל המסעדה, אך, התובעת בחרה שלא להשתמש בה.
דיון והכרעה
16. נקדים ונאמר, כי במרבית המחלוקות שבין הצדדים, עדיפה בעיננו גרסת התובעת, הנתמכת במסמכים או בהעדרם. על כן, התקבלו רכיבי התביעה - לשכר עבודה ודמי חגים, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ונסיעות - גם אם לא במלוא ההיקף שנתבע.