פתיח
1. לפנינו תביעתם של מר איסר מרצינקובסקי (להלן:
התובע) ושל ועד המהנדסים בחברת החשמל מרחב צפון (להלן:
הועד או
ועד המהנדסים; התובע והועד, שניהם יחד, להלן:
התובעים), נגד מעסיקתו של התובע - חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן:
הנתבעת או
החברה), לתשלום תוספת שכר עידוד בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן:
שכע"ד).
2.
טענת התובעים, בתמצית, הינה - כי תשלום שכע"ד הוא חלק משכר העבודה, המבוסס על כמות שעות העבודה ולא על תפוקה, וכי הנתבעת הורתה על הפסקת תשלום שכע"ד לתובע, באופן מלא או חלקי, כאמצעי ענישה, על מנת ללחוץ עליו להסכים לעבור לתפקיד אחר בחברה.
הנתבעת, לעומת זאת, טוענת - כי שכע"ד נועד להגדיל את יעילות העובדים ופריון העבודה, והזכאות לקבלו מותנית בתפקוד תקין של העובד ועמידתו במצופה והנדרש ממנו. לטענתה, אי תשלום שכע"ד לתובע, או הפחתתו, נעשו בשל תפקודו הלקוי, ורק לאחר שהניסיונות לפתור את תפקודו הבעייתי - הן באמצעות שיפור תפקודו בתפקידו הנוכחי בחברה והן באמצעות העברתו לתפקיד אחר, שמתאים ליכולתו וכישוריו - כשלו, בשל התנהלות התובע והועד.
3. מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובע [
ת/2] ושל יו"ר ועד המהנדסים - מר יעקב חי [
ת/1; (להלן:
חי)]. מטעם הנתבעת הוגשו התצהירים של מנהל תחנת הכוח בחיפה (להלן:
תחנת הכוח או
התחנה), אשר שימש מנהלו הישיר של התובע - מר יוסף אוסטרוייל [
נ/1; (להלן:
אוסטרוייל)], של מנהל כוח האדם בחטיבת ייצור והולכה צפון, אליה משתייכת תחנת הכוח - מר חיים שיינר [
נ/4; (להלן:
שיינר)], ושל סגן מנהל אגף ארגון ובטיחות, בנושא ארגון ושיטות, הממונה על נושא שכע"ד בחברה וכן על תשלומו לעובדים - מר יגאל שגל [
נ/2; (להלן:
שגל)].
4. נקבע תחילה את העובדות הרלבנטיות, הדרושות לענייננו, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות שהונחו לפנינו, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים. לאחר מכן, נפנה להכרעה במחלוקת - באשר לפרשנות המשפטית שיש ליתן לתשלום שכע"ד - ונדון בשאלת זכאות התובע לקבלו.
העובדות ועיקר טענות הצדדים
5. התובע, מהנדס מכונות, עובד בנתבעת מחודש
2/88 [עמ' 1, ש' 4, 6], ומשמש, החל משנת
1993, כמנהל המשרד הטכני בתחנת הכוח. התובע לא הכחיש את טענת הנתבעת, כי מתוקף תפקידו כמנהל המשרד הטכני, הוא אמור לספק תמיכה לוגיסטית לתהליכי העבודה בתחנת הכוח, ובתוך כך - באחריותו לדאוג שחלקי חילוף וחומרים, הנדרשים לעבודות שמבוצעות בתחנה, יהיו זמינים למחלקות הביצועיות ויסופקו להן שרטוטים טכניים עדכניים, וכן, כי על מנת לבצע תפקיד זה נדרש להכיר את מכלול תהליכי העבודה בתחנה, שהם דינאמיים ומשתנים עם הזמן, ולהתעדכן בשינויים ובהתפתחויות שחלו בהם.
6.
לטענת התובעים, ועד המהנדסים מייצג בפני הנתבעת את המהנדסים, ובכללם התובע, בעניינים ספציפיים של מהנדסים, ובהתאם לחוקת העבודה וחוקת ההסתדרות הוא הגורם המוסמך לנהל משא-ומתן בנוגע לזכויותיהם, בכל הקשור לתפקידם ולתפקודם.
הנתבעת טוענת, כי בעניינים כלל חברתיים, בחברת החשמל - נציגות העובדים המוסמכת לנהל משא-ומתן מולה הינה המזכירות הארצית (הועד הארצי של עובדי הנתבעת), ובעניינים מקומיים - הנציגות המוסמכת היא אחד משלושת הועדים המקומיים: מרחב צפון, מרחב דרום או מרחב ירושלים. לטענתה, לסקטורים השונים של העובדים (מהנדסים, הנדסאים, טכנאים וכו'), יש נציגות, הן בועד הארצי והן בועדים המקומיים, אך, אין להם מעמד עצמאי מולה. בנושאים מסוימים, ועד העובדים הכללי - הארצי או המרחבי - חייב להיוועץ ולפעול בתיאום עם ועד המהנדסים, אך, במישור היחסים שמול הנתבעת הנציגות היא הועד הכללי, בלבד.
בהקשר זה, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת, באשר לאופן החלוקה של נציגות העובדים בחברה והמבנה שלה, על כן, איננו מקבלים את טענות הועד נגד אי עדכונו בתכתובות מסוימות, שהופנו אל הועד הכללי מרחב צפון, מה גם, שהוכח, כי ועד המהנדסים היה מודע לתוכנן. עם זאת, מהראיות שלפנינו עולה, כי הנתבעת עצמה התנהלה לעיתים מול ועד המהנדסים, תחת הועד הכללי המקומי בצפון, בהסכמת כל הגורמים המעורבים - לרבות הועד הכללי מרחב צפון. לפיכך, אף אם באופן פורמאלי ועד המהנדסים איננו הגורם העומד מולה, בפני עצמו, הרי, שבנסיבות אלא היתה הסכמה אף מצדה של הנתבעת, כי ההתנהלות בעניינו של התובע, או חלק ממנה, תיערך מול ועד המהנדסים.
7. התובעים טענו, כי בין התובע לבין אוסטרוייל, קיימים משקעים, תקופה ארוכה, אך, הדבר לא פגע בעבודתו, שכן, מרביתה אינו מבוצע מול אוסטרוייל, אלא, מול מנהלי המחלקות בתחנה, והקשר המקצועי בין השניים התמצה, בדרך כלל, בדיווח, עדכון ותכנון. איננו מקבלים זאת.
התובע לא פירט כלל באיזה "משקעים" מדובר, וטענתו - כאילו אוסטרוייל התנכל לו ממניעים אישיים - נטענה בעלמה וללא כל תימוכין.
לעומת זאת, גרסת הנתבעת - לפיה, במשך תקופה ארוכה, קודם להצעה הראשונה להעבירו לתפקיד אחר, התובע ביצע את תפקידו באופן לקוי, לא הבין ולא הכיר את תהליכי העבודה העדכניים בתחנה, לא ביצע את משימות מקצועיות שהיה עליו לבצע מתוקף תפקידו, ולפיכך מנהלי המחלקות שנזקקו לשירותי המשרד הטכני פנו ישירות לכפופים לו, במקום לפנות אליו [
נ/1, נספח
ו';
נ/4, נספח
י'; עדות אוסטרוייל - עמ' 22, ש' 14-8] - מהימנה בעיננו.
אנו סבורים, כי -
הערכת אוסטרוייל את תפקודו של התובע היתה מקצועית, גרידא; וכך גם התנהלות הנתבעת מול התובע, בהמשך, וההחלטות שהתקבלו על ידה בעניינו.
8. לאחר שאוסטרוייל שוחח עם התובע, מספר פעמים, וניסה להביא לשיפור בתפקודו, אך, לא חל כל שינוי, הוא פנה בכתב אל שיינר, ביום
25.10.04, בעניין תפקודו הלקוי של התובע, כדלקמן [
נ/1, נספח
א';
נ/4, נספח
א']:
"למרות הזמן הרב שהוא עובד בתחנה, ונוכח בישיבות הנהלה ואחרות, יש לו חוסר ידע משווע בנושאים המקצועיים בתחנה.
כמנהל המשרד הטכני, התפקיד שלו לקוי, הוא אינו מעורה בנעשה במשרד ולמעשה מנהלי המחלקות עוקפים אותו ופונים ישירות לרמ"דים הכפופים לו.
הוא קיבל ממני מספר רב של משימות בתחום החלפים ולא השלים אף אחת מהם..."
9. ביום
1.12.04 התובע זומן לשיחה אצל שיינר. על פי תרשומת שערך שיינר, אודות השיחה, זו היתה פגישה שניה, חודש ימים לאחר פגישה קודמת, אך, לא היה מאז שינוי בתפקודו של התובע, והוא הציג בפני התובע את חוות-דעתו השלילית של אוסטרוייל עליו. התובע טען, שלאוסטרוייל יש דעה קדומה עליו והיא העומדת בבסיס חוות-דעתו, והתנהלותו היא לשביעות רצון המנהלים, אבל, שיינר הסביר לו שמי שקובע את הערכת תפקודו זהו מנהל תחנת הכוח ולא מנהלים של מחלקות אחרות. לבסוף, שיינר הציע לתובע לעבור לעבוד ביחידה אחרת בחברה, והתובע ביקש לשקול זאת מספר ימים [תרשומת השיחה -
נ/4, נספח
ב'; עדות התובע - עמ' 16, ש' 21-14].