פסק-דין בתיק עב"ל 8521-07-11

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט יצחק לובוצקי ונציגת הציבור הגב' שרה ברנדפלד; בל  2009/10), בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 14.4.09, כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן גם החוק).

2.         בית הדין האזורי בחן בשלב ראשון אם התקיים אירוע חריג, עובר למועד בו המערער לקה באוטם שריר הלב, וקבע לאחר שבחן את העדויות שהיו בפניו כי לא הוכח אירוע חריג, ומשום שלא הוכח אירוע חריג דחה את תביעתו של המערער כבר בשלב הראשון של הדיון ובטרם נדונה שאלת  מינוי מומחה רפואי.

הרקע לערעור

3.         א.        המערער היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה שותף ובעל מניות בחברת     "ארמני  קאזה ישראל בע"מ" (להלן - החברה) אשר בבעלותה אולם        תצוגה לרהיטי ארמני בתל אביב  ושימש כמנכ"ל החברה.

ב.         בחודש מרץ 2009 הוחלט בחברה, כי יימצא בהסכמה מנכ"ל חדש במקומו של המערער אשר ירכוש גם  את מניותיו.

ג.         המערער, בתצהירו, מעיד כי ניהל משא ומתן עם רוכש פוטנציאלי בשם יהודה אלסטר ואכן ביום 31.3.09 נחתם עימו הסכם בכתב.

            לדבריו, ביום 5.4.09 התכנס הדירקטוריון ואישר את מהלך הפרישה של המערער.

ד.         בתצהירו, המערער מעיד על שיחת טלפון מיום 12.4.09 שבמהלכה מר יהודה אלסטר הודיע כי הוא מבטל את העסקה, משום שבחברה לא נותנים לו את האישור להעברת המניות. לטענת המערער, במהלך שיחה זו הוא התרגז מאוד וזה היה מבחינתו "האירוע החריג".

ה.        לדבריו, לאחר אותה שיחה הלך לחדר כושר כדי להירגע, אולם הוא חש כל הזמן בכאבים ולחץ בחזה.

            ביומיים שבין השיחה הטלפונית לבין בואו של האוטם, המערער העיד כי ניהל עם מר יהודה אלסטר מספר שיחות כדי לשכנע אותו שלא לבטל את ההסכם.

            ביום 14.4.09 בשעות הבוקר המערער הלך לחדר הכושר, חש בלחצים, המשיך לאזור הנמל, אלא שתחושתו הרעה הלכה והתגברה ובסופו של דבר אשתו לקחה אותו למוקד הרפואי ושם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב ומשם נלקח באמבולנס לבית חולים תל השומר.

ו.         על משמעותה של אותה שיחת טלפון והאם הייתה היא בבחינת אירוע חריג, הובאו העדויות בפני בית הדין האזורי.

ז.         המשיב סמך את עיקר טענותיו על אמירותיו של המערער בסמוך לאירוע, הן במסמכים הרפואיים והן בהודעתו לחוקר מטעם המשיב.

            ואכן, במסמכים הרפואיים ובהודעה לחוקר המערער אינו מזכיר את שיחת הטלפון "החריגה" מבחינתו ביום 12.3.09.

ח.        בית הדין האזורי, כאמור, לא קיבל את גרסת המערער לפיה ביום 12.4.09 התקיים "אירוע חריג" בעבודתו ולכן דחה את התביעה.

4.         בהתאם להחלטה בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בפני נקבע, כי באי כוח הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב.

5.         טענות באי כוח הצדדים בערעור

א.        באת כוח המערער טענה בעיקר כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי ובעיקר כנגד הטענות על המסמכים הרפואיים והודעת המערער בפני החוקר כשבבית הדין, לטענתה, הובאה גרסתו המהימנה של המערער בדבר אותה שיחת טלפון. לכך הוסיפה, כי המערער, בהגינותו, הסביר כי בתחילה כשהופיעו הכאבים ואושפז בבית החולים ואף כשהגיש את התביעה אל המשיב, לא קישר ולא ידע כי יש לקשר בין שיחת הטלפון לבין בואו של האוטם במועד שבא, ורק לאחר ייעוץ משפטי הבין את הקשר.