פסק-דין בתיק עב"ל 6549-06-11

השופט אילן איטח

1.      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר יאיר טבת ומר אורן אהרוני; ב"ל 26678-08-10) בו נדחתה תביעת המערער כנגד החלטת פקיד התביעות לפיה הוא והגב' סולונצב ילנה ידועים בציבור מיום 1.9.06.

2.      המערער, ניצול שואה יליד שנת 1943, שכר דירה בת שלושה חדרי שינה וסלון בעיר אשקלון ומשלם למשכיר דמי שכירות בגובה 2,400 ש"ח. המערער, אלמן, לוקה בבריאותו ולפי הנטען ירד מנכסיו. למערער אין הכנסות מעבר לקצבת זקנה בסך 2,400 ש"ח לחודש וגמלה כניצול שואה בסך 1,600 ש"ח לחודש.

3.      לטענת המוסד, עד לחודש אפריל 2010 שולמה למערער קצבת נכות ומחודש זה ואילך הועבר לקצבת זיקנה. לשם ביצוע המעבר האמור נתבקש המערער לצרף לטופס התביעה דף חשבון, ומשזה צורף הסתבר כי יש לו שותפה בחשבון הבנק. עקב כך נפתחה חקירה במסגרתה נחקר המערער בביתו ביום 29.6.10 ונחקרה הגב' סולונצב במשרדי המוסד ביום 1.7.10.

4.      בפני בית הדין האזורי הוצגו תוצרי החקירה והעידו המערער והגב' סולונצב. לאחר שבית הדין האזורי שקל את הראיות שלפניו הגיע לכלל מסקנה "כי החלטת פקיד התביעות התקבלה כדין ועל כן התביעה נדחית". בית הדין ציין כי הראיות מצביעות על כך שמערכת היחסים בין השניים חורגת מזו המצופה משני דיירים החולקים את אותה דירה.

5.      בערעור שלפנינו טוען המערער כי מסקנת בית הדין האזורי מן הראיות שלפניו שגויה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר ולא מצאנו טעם להתערב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו מקביעות אלה. להלן טעמינו בתמצית:

6.      כבר נפסק שכאשר גבר ואישה מתגוררים יחדיו תחת אותה קורת גג ומשך זמן ממושך קמה חזקה הניתנת לסתירה כי קיימת תלות כלכלית ביניהם . טענתו המרכזית של המערער, עליה חזר גם בפנינו, היא כי נוכח פער הגילאים בינו לבין הגב' סולונצב - ילידת 1970, ונוכח מצבו הבריאותי לא תיתכן ביניהם מערכת יחסים זוגית של משק בית משותף. אכן, יכול ופער גילים עשוי לתמוך בטענה לפיה חרף מגורים משותפים אין לראות בשניים כמי שמנהלים משק בית משותף. אלא, שטענה זו צריכה להבחן בשים לב למכלול הראיות.

7.      ממכלול חומר הראיות עולה כי אין מקום להתערב במסקנת בית הדין האזורי לפיה המערער לא הפריך את החזקה בדבר קיום משק בית משותף עם הגב' סולונצב, ובמה דברים אמורים:

א.                      הגב' סולונוצב, ילידת 1970 שהתאלמנה מבעלה, מתגוררת ביחד עם בנה בדירת המערער כארבע שנים. בין המערער לבין הגב' סולונוצב היתה היכרות מוקדמת - בעבר השכיר המערער לגב' סולונוצב ולבעלה המנוח, דירה אחרת באשקלון. הדבר היה בתקופה בה עסק המערער בתחום הנדל"ן.

ב.                       לטענת המערער הוא חתם עם הגב' סולונצב על הסכם שכירות ולפיו הוא ישכיר לה, בשכירות משנה, 2 חדרים בדירה. הסכם השכירות הוצג אך הוא מעורר ספקות: בהסכם השכירות שהומצא, ואשר נחזה כמי שנחתם ביום 16.6.09, מצויין כי מושכרים לגב' סולונצב 4 חדרים. מצופה היה כי בדיירות משנה אותנטית תהיה הקפדה על מספר החדרים המושכרים לדייר המשנה; בהסכם השכירות נקבע שהגב' סולונצב תשלם למערער שכר דירה של 2,000 ש"ח לחודש. לטענת המערער דמי השכירות שולמו לו במזומן. בית הדין האזורי קבע כי אין ראיה לביצוע תשלום זה, ובכלל זה להפקדת דמי השכירות בחשבון הבנק של המערער. יתרה מזאת, לפי הסכם השכירות שכר הדירה אמור היה להשתלם בהמחאות שנמסרות למערער מראש. המחאות שכאלה לא הוצגו לבית הדין. הוא הדין, בכל הנוגע ל"שטר הביטחון" בסך של 5,000 ש"ח כאמור בסעיף 12 להסכם השכירות; לא זאת אף זאת - במסגרת חקירתו של המערער ערך החוקר סיור בדירה. הוא נכנס לחדרו של המערער, לחדרו של הבן של הגב' סולונצב ולחדר השינה השלישי. החוקר ציין בדו"ח כי בחדר השלישי מיטה ליחיד שלא נראה כי היא נמצאת בשימוש. בתגובה לאותה הערה טען המערער כי הגב' סולונצב ישנה על הספה בסלון בגלל הטלויזיה שבסלון ואף הצביע על ספה בסלון שעליה היו סדין וכרית. אלא שתשובה זו אינה מתיישבת עם הגרסה לפיה הגב' סולונצב שוכרת מהמערער 2 חדרים.

ג.                         הגב' סולונצב רשומה בחשבון הבנק של המערער. רישום שכזה מהווה סממן מובהק לשיתוף, מחזק את החזקה בדבר משק בית משותף ומטיל על הטוען אחרת נטל לא פשוט להביא ראיות מפריכות. המערער טען בעת חקירתו בפני חוקר המוסד כי הטעם לרישומה של הגב' סולונצב בחשבון הבנק שלו נעוץ בכך שלפעמים הוא מרותק שבוע - עשרה ימים למיטה ואז הוא מאפשר לה להוציא את הכסף. המערער הסביר כי היה מנוע מלרשום את ילדיו בהיותם פושטי רגל. בית הדין האזורי לא השתכנע מהסברי המערער והפנה להסבר שונה שנשמע מפי הגב' סולונצב ולפיו רישומה נעשה בשל הצורך של המערער לצאת לחו"ל בשנת 2009 לתקופה ארוכה. עוד ציין בית הדין האזורי כי רק לאחר החקירה חדלה הגב' סולונצב מלהיות רשומה בחשבון. בית הדין קבע כי עיתוי זה מחזק את ההנחה שהשינוי נועד לחזק את תביעת המערער. נציין כי הטענה לפיה המערער לא הצליח לבטל את רישומה של הגב' סולונצב בחשבון הבנק רק בשל עיקול בסך של 300 ש"ח בעקבות דו"ח חניה, דחוקה - וכך ההסבר לפיו רק אחרי החקירה עלה בידי הגב' סולונצב לשלם את סכום החוב ובכך לאפשר את ביטול רישומה בחשבון הבנק.

ד.                       מהחקירות עלה כי הגב' סולונצב מנקה את כלל הדירה עבור המערער והיא אף מכבסת את בגדיו.

ה.                      עוד עולה מהחקירה כי יש סממנים נוספים המעידים על שיתוף בין המערער לבין הגב' סולונצב - שיתוף החורג מהמסגרת של שותפים לדירה. כגון: איחסון בגדים של המערער וגב' סולונצב בארון שבחדר השלישי ובעיקר -  נוכחותם של מסמכים אישיים של גב' סולונצב, של ספר קריאה שלה ופריט לבוש אישי בחדר השינה של המערער - העשויים ללמד על מגורים משותפים.

ו.      על יסוד הקביעות דלעיל הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה כי המערער לא הפריך את החזקה בדבר קיום משק בית משותף. קביעות אלה הינן קביעות עובדתיות אליהן הגיע בית הדין האזורי לאחר שמיעת עדויות והתרשמות מהם והלכה היא כי ערכאת ערעור לא מתערבת בקביעות עובדתיות. בנסיבות העניין לא מצאנו כי ניתן או כי יש מקום להתערב במסקנת בית הדין האזורי בענין זה.

8.      סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ג (06 ינואר 2013 ), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.