עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
61003-05-12
04/11/2012
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. עמירם רבינוביץ
3. לאה גליקסמן
|
| - נגד - |
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
|
הנתבע:
1. ח'טיב זינב
2. ר.ח (קטינה)
3. ה.ח (קטינה)
|
| פסק-דין |
סגן הנשיאה יגאל פליטמן
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 2062-08
ח'טיב זינב ואח' - המוסד לביטוח לאומי; השופטת מהא סמיר עמאר), מיום 30.4.12.
2. המשיבות הינן אלמנתו ושתי בנותיו של אחמד ח'טיב (להלן -
הנפטר) אשר נהרג בנסיבות חטיפת נשק ממאבטח וחילופי ירי בשוק העיר העתיקה בירושלים, ביום 10.8.07.
3. סעיף 326 לחוק
הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, כנוסחו במועד הרלוונטי לערעור, קובע כזאת:
"חל המקרה המזכה לגמלה אגב ביצוע, או אגב ניסיון לבצע פשע בידי הזכאי לאותה גמלה או כתוצאה מביצוע ניסיון כאמור או בקשר עימם - לא תינתן הגמלה - ואם בוצע הפשע מתוך מניע לאומני בידי מי שמכוחו ניתנת גמלה לפי סעיף 62, לפי סימן ד' בפרק יא', לפי סעיף 310 או בידי מי שבעד ילדו ניתנת גמלה לפי סעיף 74(ב)(1)(א) או (ב), לא תינתן הגמלה לפי אותם סעיפים".
4. בית הדין האזורי הגיע לכלל מסקנה כי תקרית חטיפת הנשק וחילופי הירי אינם בגדר "
פשע מתוך מניע לאומני" ולפיכך אין לשלול את זכאות המשיבות לקבלת קצבת שארים.
5. פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתבטל משמסקנתו אינה מתיישבת עם מכלול נסיבות המקרה, המפורטות להלן:
א. הנפטר, בן 28 במועד אירוע הירי, אב לשתי בנות קטינות.
ב. הנפטר עבד במפעל "עוף טוב" בבית שאן והשתכר כ - 4,000 ש"ח לחודש.
ג. הנפטר נהג להתפלל כל יום חמש פעמים במסגד ליד ביתו ונהג לנסוע כל שבוע לתפילה במסגד אל אקצה, ביום חמישי בלילה בחצות ולחזור למחרת, בשעה 10:00 בהסעה. ההסעה הייתה מאורגנת על ידי התנועה האיסלמית.
ד. באותו היום הנפטר לא חזר לביתו, כהרגלו מדי שבוע, אלא הלך ממסגד אל אקצה לבדו לשוק העיר העתיקה.
ה. הנפטר חטף נשק ממאבטח, לאור יום, באזור בו נמצאים עוברי אורח רבים, תוך ידיעה כי למאבטח נלווה מאבטח חמוש נוסף, ובאופן שלא יתכן שהמאבטח ממנו נחטף הנשק לא חש בחטיפתו.
ו. לא הובאה כל ראייה לכך שהנפטר היה שרוי במצוקה כלכלית, שלנפטר עבר פלילי קודם של גניבות, או שהנפטר היה לא שפוי בדעתו.
ז. אחר חטיפת הנשק, הנפטר רץ לאחור כשפניו למאבטח ודרך את הנשק. לאחר מכן הסתובב הנפטר והחל לברוח מהמאבטחים, אשר רדפו אחריו. בהמשך ירה הנפטר בכתף המאבטח, תוך כדי מאבק עימו.
ח. בכיסו של הנפטר נמצא מסמך בו רשומה תפילה, דועאא, נגד כישוף ולשון הרע.
ט. בקרב היריות בין הנפטר למאבטח וחברו של המאבטח, נפצעו 12 עוברי אורח.
י. התקרית הוכרה כאירוע איבה כמשמעו בחוק
התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל - 1970 (להלן -
חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה). המוסד לביטוח לאומי שילם תגמולים לנפגעי אירוע הירי אשר הוכרו כנפגעי איבה.
יא. אחר האירוע פורסמה בתקשורת הודעה מטעם ארגוניים איסלמים לפיה הנפטר ביצע עבורם פעולה לאומנית מלחמתית נגד מדינת ישראל.
6. מאפייני חייו של הנפטר, ובכלל זה היותו משתכר באופן קבוע, המיקום בו בחר הנפטר לחטוף את הנשק בפומבי בבוקרו של יום, ממאבטח חמוש אליו נלווה מאבטח חמוש נוסף, וכלל יתר נסיבות האירוע מצביעות על כך שאין הסבר אחר לביצוע חטיפת הנשק בלתי אם מניע לאומני. למסקנה זו הגענו, ללא צורך להידרש לראיה שהוצגה בערכאת הערעור - חוות הדעת מטעם שירות הביטחון הכללי.