השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. עניינו של תיק זה בטענת המערער לאירוע חריג בעבודתו, אשר גרם לאוטם שריר הלב בו לקה ביום 15.10.93. העניין הובא בפנינו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בל' 7560/04; סגנית הנשיא (כתוארה אז) אורלי סלע ונציג הציבור מר חלילי).
התשתית העובדתית
2. המערער, מר אבנר מלמד, יליד שנת 1954, עובד החל משנת 1979 בעיתון "ידיעות אחרונות" (להלן גם -
העיתון), תחילה כ"סוגר מודעות" בימי חול ובתקופה הרלוונטית - כ"סוגר מודעות" בימי שישי.
3. תפקידו של המערער כלל קשר עם משרדי פרסום לצורך קבלת מודעות, עיבודן לפי גדלים, ומיקומן בדפי העיתון תוך תיאום עם העורכים. בנוסף לכך קידם פרויקט של בקרת איכות במחלקת המודעות, ובמסגרת זו ביצע בקרה על טיב ואיכות ההדפסה בשיתוף עם משרדי הפרסום.
4. ביום 13.10.93 נפגש המערער עם מר יעקב בטינגר, אשר סמוך טרם לכן מונה כמשנה למנכ"ל העיתון, בנוכחות מנהל מחלקת המודעות. במהלך הפגישה נמסר למערער על שינוי בתפקידו, ועל העברתו לתפקיד של בקר איכות. עוד נמסר לו כי "במשך הזמן" יועבר ממערכת העיתון בתל אביב, בה עבד עד אותו מועד, למפעל הדפוס בראשון לציון.
5. ביום 15.10.93 בשעות הערב חש המערער ברע ופונה באמצעות אמבולנס לבית החולים, שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב (להלן גם -
האוטם).
6. ביום 9.1.03, למעלה מ - 9 שנים לאחר קרות האוטם, הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד), במסגרתה ביקש להכיר באוטם כפגיעה בעבודה. המערער טען כי העברתו לתפקיד בקר איכות ולמפעל הדפוס בראשון לציון היוותה פגיעה ממשית במעמדו, אשר גרמה לו להתרגשות והתרגזות חריגות. עוד טען כי כתוצאה מכך התנהל, במעמד קבלת ההודעה על ידו, ויכוח קולני בינו לבין מר בטינגר, אשר גם בו יש לראות "אירוע חריג".
7. המוסד דחה את תביעתו של המערער, לאחר שלא שוכנע בהתקיימות אירוע חריג שהביא להתפתחות האוטם. המוסד הוסיף כי בהתחשב בחלוף הזמן, ממילא אין אפשרות להוכיח את "
העובדות הקשורות בתאונה".
8. המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי כנגד החלטת המוסד. בקשה שהגיש המוסד לסילוק התביעה על הסף נוכח שיהוי - נדחתה (החלטה מיום 12.11.07), והתביעה נדונה לגופה תוך שמיעת עדיהם של שני הצדדים.
פסק דינו של בית הדין האזורי
9. בית הדין האזורי נתן אמון בעדותו של מר בטינגר, כמו גם בעדותו של סגן מנהל מחלקת המודעות דאז מר משה עוז, וקבע על פיהן כי "
לא חל כל שינוי משמעותי בתפקידו של התובע בהעברתו לתפקיד בקר איכות בבית הדפוס שבראשון לציון".
בית הדין קבע בהקשר זה כי "
אחריות התובע בתפקידו כסוגר מודעות יום ו' הייתה מוגבלת וכמעט חסרת השפעה", וכי תפקידו החדש "
לא גרע ממעמדו כעובד עיתון בכלל ובהשוואה לתפקידו הקודם כ"סוגר" מודעות בפרט".
10. בית הדין הוסיף כי עלה מהעדויות כי המערער התגאה בתפקידו החדש כבקר איכות, וכי תנאי העסקתו שופרו כתוצאה מהמעבר. כך, וכדוגמא, קיבל תשלום אחזקת רכב, ובהמשך אף רכב צמוד.
בית הדין ציין כי לפי אחת הגרסאות - עדותו של מר עוז - התפקיד אליו הועבר המערער אף היה חשוב יותר, ובעל אחריות רבה יותר, מתפקידו הקודם.
11. בית הדין קבע עוד, כי עדותו של המערער "שופצה" ו"הועצמה" לעומת הגרסה המקורית שמסר לחוקר המוסד, וכי "
המימדים אותם מנסה התובע לשוות לויכוח שהתנהל ביום 13.10.93 הינם מוגזמים ונוצרו בדיעבד לצורך הגשת התביעה". בית הדין הסתמך בהקשר זה על עדותו של מר בטינגר, בה נתן אמון מלא, לפיה סיפר למערער על שינוי התפקיד "
והוא קיבל את זה בהבנה. לא זכור לי שהוא התנגד או משהו כזה".
בית הדין בחר שלא להקנות משקל ממשי לעדותו של מר ישראל שורק, מנהל מחלקת המודעות בתקופה הרלוונטית, אשר תמך בגרסת המערער בהתייחס לויכוח אך "
העיד כי יחסיו עם בטינגר מעורערים ויש ליתן לכך את המשקל המתאים בנסיבות".
12. בית הדין הוסיף, כי האירוע החריג הנטען התרחש ביום ד' בעוד שהפנייה הראשונה לטיפול רפואי הייתה ביום ו' בשעות הערב, כאשר ביום ה' עבד המערער כרגיל. ברישומים הרפואיים מחדר המיון אין אזכור כלשהו לאירוע חריג, ואף נטען פוזיטיבית כי כאבי החזה החלו כשעה טרם לכן, בניגוד לטענת המערער לפיה חש כאבים ולחצים בחזהו בסמוך לאחר הפגישה ובכל פרק הזמן שעד פנייתו לחדר המיון.
עוד קבע בית הדין, כי "
יש ליתן משקל ראייתי רב ביותר לעובדה כי התביעה הוגשה 10 שנים לאחר קרות האירוע הנטען... אף אם השיהוי אינו יורד לשורשו של עניין, הרי שהוא מעיב על גרסת התובע בכללותה ומקשה על בחינתה".