סגן הנשיאה יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט מירון שוורץ ונציגי הציבור מר סאלח באדר ומר יעקב שמש; ב"ל 1911/08), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב, שאירע לו ביום 17.6.07, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק
הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
2. המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) דחה את תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב מן הטעם כי לא הוכח אירוע תאונתי אשר הביא לאוטם ולכן לא ניתן לראות במקרה זה כתאונת עבודה. כנגד החלטה זו הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי לעבודה.
התשתית העובדתית הרלוונטית
3. לפי המפורט בעובדות המוסכמות בפסק דינו של בית הדין האזורי, המערער, יליד 1954, שימש כעובד אחזקה בצה"ל. עיקר עבודתו של המערער הייתה עבודות בתחזוקה, שעניינן עבודות שרברבות, ועבודות נוספות, דוגמת תיקון והחלפת מנעולים.
4. ביום 17.6.07 ביצע המערער עבודה הכוללת תיקון פיצוץ צנרת במקלחת. במסגרת עבודה זו נדרש מהמערער לחצוב בקיר בטון באמצעות מכשיר קונגו, פטיש ואזמל. מכשיר הקונגו שוקל בין 10 ל - 13 ק"ג והמערער עבד עמו תוך שהוא מחזיק אותו באוויר בהפסקות, ובמצטבר כשעה אחת מלאה. עבודת המערער הייתה חריגה מאחר ונדרש ממנו מאמץ פיזי שאינו רגיל ושגרתי לעבודתו. בתום יום העבודה הרגיש המערער ברע.
5. אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער החל להרגיש כאבים, עוד לפני יום האירוע, כמפורט בחומר הרפואי המצוי בתיק. כמו כן, אין מחלוקת כי ביום האירוע ועוד בטרם החל המערער את ביצוע העבודה החריגה, עת ישב המערער עם חבריו לעבודה תוך התארגנות לביצוע העבודה כאמור, החל המערער להרגיש כאבים סביב הצוואר.
ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו
6. בית הדין האזורי מינה, ביום 5.2.09, אחר שמיעת עדות המערער, את ד"ר אנדרי קרן כמומחה יועץ רפואי בתיק (להלן -
המומחה או
ד"ר קרן). המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:
"א. מה היא המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אשפוזו ביום 17.6.07?
ב.
האם נכון שהתובע לקה באוטם שריר הלב? אם כן, מתי?
ג.
האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה מיום 17.6.07 לבין אוטם שריר הלב?
שימת לב המומחה מופנית לכך, כי אף החמרת המצב משמעה קיום קשר סיבתי בין האירוע הלבבי (האוטם) לבין האירועים בעבודה.
ד.
הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך, שהיה בתובע לפני קרות האירועים בעבודה, סיכון מיוחד לחלות באוטם שריר הלב?
ה.
ככל שהמומחה ישיב, כי קיים קשר סיבתי בין האוטם לבין האירוע בעבודה, הוא יתבקש להשיב לשאלה: האם השפעת האירוע בעבודה על קרות הופעת האוטם, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע טרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף ומן המפורט בסעיף 3 (העובדות המוסכמות - הערה שלי, י"פ)
להחלטה זו?
ו.
האם בשים לב למצבו הבריאותי של התובע עובר ליום האירוע, יש לומר שהאירוע בעבודה מיום 17.6.07 החיש את בואו של האוטם, כך שאלמלא האירוע, יתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שלא היה מופיע כלל?"
7. בחוות דעתו, מיום 1.3.09, קבע המומחה כי המערער סבל מתעוקת לב בלתי יציבה שהחלה מספר ימים לפני אשפוזו, ללא קשר לתנאי עבודתו, וכי האוטם החריף של שריר הלב הופיע כמהלך טבעי של מחלתו הכלילית. נתון המופיע בסיכום המחלה מבית החולים, בעניינו של המערער, וגם בחוות הדעת של פרופ' מרמור מטעם המערער. המומחה קבע כי הנגעים הטרשתיים שנמצאו בצנתור שנערך למערער התפתחו במהלך השנים ללא קשר לתנאי עבודת המערער.
8. עוד קבע המומחה כי המערער היה בעל גורמי סיכון להתפתחות טרשת כלילית ועל רקע זה החל לסבול מתעוקת לב בלתי יציבה, מצב בו קיים סיכון גבוה להתפתחות אוטם חריף של שריר הלב. המומחה הפנה לרשום בתיק קופת החולים ממנו עולה כי המערער סבל מעודף משקל, ערכי הכולסטרול שנמדדו במערער במהלך השנים היו לעיתים מעבר לגבול העליון של התקין, ערכי לחץ הדם היו גבוהים או גבוליים גבוהים וכן כי קיימת מחלת לב במשפחה בגיל צעיר.
9. המומחה ציין כי לא ניתן לשלול שבמצב של תעוקה בלתי יציבה, וייתכן גם תחילתו של אוטם חריף של שריר הלב, שהאירוע בעבודה יכול היה לגרום להופעת כאבים בחזה, כתוצאה מהעלייה בדופק ובלחץ הדם, בעת המאמץ הפיזי שהמערער ביצע. מאידך, כך העריך המומחה, השפעתו של האירוע חלפה עם סיום הפעילות הפיזית ולא היה באירוע להשליך על אוטם שריר הלב, אשר התרחש כמהלך טבעי של מחלת המערער ללא קשר לתנאי עבודתו. לאור האמור, קבע המומחה כי, השפעת האירוע בעבודה על קרות האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. עוד נקבע כי האירוע החריג בעבודה לא החיש את בוא האוטם ולא השפיע על מועד הופעתו.
10. בהחלטתו מיום 24.6.09, דחה בית הדין האזורי בקשת המערער להעברת שאלות הבהרה מטעמו למומחה. בית הדין קמא קבע בהחלטתו כי שאלות ההבהרה לא נועדו לבחון את אשר נאמר בחוות הדעת אלא להפנות המומחה לנתונים אשר לדעת המערער יכולים לשנות את מסקנת המומחה, נתונים שהיו מונחים בפני המומחה עת הכין את חוות דעתו. נוכח חוות הדעת המפורטת והמנומקת מטעם המומחה סבר בית הדין האזורי כי אין צורך של ממש באיזו מבין שאלות ההבהרה המבוקשות על מנת להבהיר את חוות דעת הדעת או להשלימה. על החלטה זו הגיש המערער בקשה לרשות ערעור לבית דין זה. בפסק בית דין הארצי, מיום 17.12.09, נתנו תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יועברו למומחה שתי שאלות ההבהרה הבאות: