עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
3414-05-11
22/11/2012
|
בפני השופט:
נילי ארד
|
| - נגד - |
התובע:
רחל מזרחי
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
|
| פסק-דין |
השופט אילן סופר
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; ב"ל 10158-10), אשר קבע כי המערערת לא צברה את תקופת האכשרה המזכה בקצבת זקנה.
2.
רקע עובדתי:
המערערת הינה ילידת 1947. בתאריך 1.12.08 הגיעה המערערת לגיל בו היתה זכאית לקצבת זקנה בהתאם לסעיף 245 (א)(2)(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן:
"החוק").
על מנת לעמוד בדרישות החוק, היה על המערערת להראות כי עבדה במשך 144 חודשים. המערערת הראתה כי עבדה מעבר ל-144 חודשים וזאת כולל עבודתה כנערה טרם גיל 18.
תביעת המערערת לתשלום קצבת זקנה נדחתה ע"י המוסד (להלן:
"המוסד"), מאחר ותקופות העבודה של המערערת בטרם הגיעה לגיל 18 לא באות בחשבון במסגרת תקופת האכשרה. משצברה המערערת רק 123 חודשים מתוך 144 החודשים, לא עמדה בדרישת החוק לצורך תקופה האכשרה.
3.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי דחה את התביעה בציינו כי כדי לצבור את תקופה האכשרה, על המערערת להראות חודשים בהם היתה מבוטחת רק החל מגיל 18. עם כל ההבנה לנסיבות חייה הקשות של המערערת, שנאלצה עקב מחלת אימה לצאת לעבוד בהיותה בגיל 17, לא ניתן לסטות מהוראות החוק.
4.
הערעור
המערערת טוענת כי הוכיחה בפני בית הדין האזורי את תקופת עבודתה טרם הגיעה לגיל 18. המערערת עבדה מאז גיל 13 בשל הכורח בפרנסת משפחתה. אביה נפצע בפיגוע ואושפז במשך ארבע שנים תוך שהיה מגובס בבית חולים; אמה של המערערת היתה חולה; בשל כך המערערת נאלצה לעבוד במקום ללכת לבית ספר. המערערת עבדה בהתאם לחוק עבודת נוער תשי"ג - 1953 שהינו חוק ספציפי ואין כל סיבה שלא להכיר בתקופת עבודה זו כחלק מהנדרש לצורך קבלת קצבת זקנה.
המערערת טוענת כי נסיבות חייה הקשים מצדיקים קבלת התביעה.
המוסד טוען כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. לא ניתן לחרוג מהוראות החוק בשל קשיי החיים של המערערת ולו רק בשל השלכות הרוחב של פעולה כזו.
5.
הכרעה
במסגרת דיון קדם ערעור, הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על ידי מותב בית הדין על יסוד טיעוני הצדדים בעל פה ובכתב. אשר על כן ניתן בזאת פסק הדין על יסוד כל טענות הצדדים, בהתאם להסכמתם כאמור לעיל.
נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שהיתה בפני בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי יש לאשר את פסק הדין מטעמיו בהתאם לתקנה 108 (ב)
לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין] התשנ"ב 1991.
להלן יובאו הנימוקים, שהובילו אותנו להכרעתנו זו.
6.
סעיף 240 (א) לחוקקובע:
"בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים מבוטח לפי פרק זה, להוציא מי שביום בו נעשה לראשונה תושב ישראל, כבר הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ג' בלוח א'".
סעיף 244 (א) לחוק קובע: