פסק-דין בתיק עב"ל 332-09

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל 1518-02) בו התקבלה תביעתו של המשיב כך שהמוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד) חויב לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה במלואה מחודש יוני 2000 עד אפריל 2002 ומחודש אפריל 2002 ואילך.

            להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         המשיב הגיש יחד עם אשתו, גב' ג'בארין חאלה (למען הנוחות ייקראו להלן המשיבים), תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. המוסד אישר למשיבים גמלה חלקית בשיעור של 80% בלבד, משום שלטענתו קיימת בבעלותם קרקע בשטח של 700 מ"ר בגוש 20409 חלקה 80 באום אלפאחם (להלן גם המגרש).

            המוסד הגיש לבית הדין האזורי חוות דעת של השמאי גלעד יצחקי מיום 29.3.04, בה נקבע בין היתר כי מעל דירת המשיב הוחל בבניית שלד של דירה נוספת בשטח של כ-130 מ"ר, והמשיב מסר כי הבניה הופסקה מיד לאחר תחילתה משום שהתבצעה ללא היתר. מר יצחקי העריך את שווי הזכויות לבניית הדירה מעל לדירת המשיב ב-117,000 ש"ח ואת שווי הקרקע העודפת (היתרה בין היקף זכויות המשיב בחלקה על פי נתוני מס רכוש בשיעור 700 מ"ר לבין שטח המגרש עליו ניצב בית המגורים) ב-150,000 ש"ח. כן צוין כי בשטח העודף מצוי בניין מגורים נוסף המוחזק על ידי אחד מקרובי המשפחה. בהשלמת חוות דעתו מיום 21.4.04 הבהיר מר יצחקי כי שווי הקרקע העודפת רלוונטי רק לתקופה שמחודש מאי 2000 ליום 8.7.01 ושווי הקרקע נכון למועד הקובע החדש הוא 135,000 ש"ח.

            המשיבים הגישו מטעמם תעודת עובד ציבור מיום 5.4.06 מאת מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון, מר שריף הנדי, בה נכתב כי על המגרש קיים מבנה גדול ששטחו גדול יותר משטח הבניה המותר, ולא ניתן להתיר כל בניה נוספת על המגרש.

            השמאי יצחקי הגיב לכך וכתב ביום 14.6.06 כי על המגרש מצויים שני בניינים נפרדים, ולא ברור על סמך מה קבע המהנדס כי לא ניתן להתיר בניה נוספת במגרש. הלה חישב כי נותר שטח של 130 מ"ר לבניה נוספת מעל ביתו של המשיב התואם את שטח הדירה שבנייתה טרם הסתיימה. כן הגיש המוסד הצהרה של המשיב לפקיד התביעות מיום 25.9.01 לפיה הוא הצהיר כי בבעלותו מגרש בשטח של 700 מ"ר. על כן, התעוררה מחלוקת האם נותרו זכויות בניה במגרש.

3.         ביום 18.4.07 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי הדוחה את תביעתם של המשיבים על סמך חוות דעתו של השמאי מר יצחקי, משנקבע כי היא התבססה על ביקור במגרש עצמו, ביצוע מדידות בשטח ושיחה עם המשיב ובנו, בעוד שתעודת עובד הציבור התבססה על צילום אווירי בלבד. עוד נקבע כי מאחר ששטח הבניה על המגרש הינו בסך 521 מ"ר ועל השטח בנויים שני מבנים, סביר להניח כי זכויות הבניה חולקו באופן שווה בין המשיב לבין קרוב המשפחה, כך שלמשיב נותר שטח של 260 מ"ר לבניה, וביתם של המשיבים בנוי על 130 מ"ר מתוכם. עוד צוין כי המשיבים החלו לבנות קומה נוספת בשטח מתוכנן של 130 מ"ר ובאפשרותם להשלים את בניית הקומה הנוספת. לכן נקבע כי בחישוב נכסיהם של המשיבים יבואו בחשבון שווי הנכסים שלהם על פי חוות דעתו של השמאי יצחקי.

4.         המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין האמור. במסגרת הדיון בערעור בגלגול הראשון (עב"ל 352/07) הסכימו הצדדים כי כתיק יחזור לבית הדין האזורי על מנת לקיים הליך המבהיר את חוות דעתו של המהנדס לאור חוות דעתו של השמאי, והמהנדס יתבקש להתייחס לחוות דעתו של השמאי ולשאלות העולות מהן. על כן, ביום 11.9.07 ניתן תוקף של פסק דין להסכמה זו ופסק דינו של בית הדין האזורי מיום 18.4.07 - בוטל.

5.         בהתאם להוראות פסק הדין בעב"ל 352/07 התיק הוחזר לבית הדין האזורי, ומר הנדי מסר עדות בה התייחס לחוות דעתו של השמאי יצחקי. מעדותו של מר הנדי עלו הנקודות הבאות:

א.  במגרש שבבעלות המשיב ואחיו קיים בניין בן ארבע קומות ששטחו כ-2,100 מ"ר נכון ליום 25.12.08. אחוז הבניה המותר במבנה הוא 72%, ולכן בוצעה בו בניה מעבר למותר בשיעור של 334% ולא ניתן להתיר כל בניה נוספת במגרש.

ב.   החלקה בכללותה (חלקה 80 בגוש 20409) מיועדת לאזור מגורים רגיל בו סך הבניה המותרת מגיע ל-77% ולכן לא ניתן לבנות עוד 142 מ"ר.

ג.   אחוזי הבניה נוצלו מעל ומעבר למותר על פי חוק, השמאי יצחקי לא פנה לועדה המקומית לקבלת המידע התכנוני ביחס למגרש.

ד.   על פי תצלום אוויר משנת 2003 בשטח הייתה קומה אחת בשטח של 524.7 מ"ר. השמאי יצחקי מצא בשטח בשנת 2004 שתי קומות בנויות ובנוסף שלד של קומה נוספת. מאז הושלמה בניית הקומה הרביעית כך שיש על המגרש מבנה בשטח של 2,100 מ"ר שנבנה ללא היתר חוקי. השטחים מתחלקים שווה בשווה בין המשיב ואחיו.

6.         לאור הממצאים הנ"ל, קבע בית הדין האזורי, בניגוד לחוות דעתו של השמאי יצחקי, כי כל אחוזי הבניה נוצלו מעל ומעבר למותר בחוק ולכן לא ניתן לבנות מבחינה חוקית מעל דירת המשיב דירה נוספת בשטח של 130 מ"ר. כל הבניה הקיימת מעל דירתו של המשיב היא בניה בלתי חוקית אשר ספק אם תקבל הכשר בעתיד.

            על כן קבע בית הדין האזורי, כי כאשר מדובר בבניה בלתי חוקית ולא הוכח כי המשיב או ילדיו בנו את הדירות מעל לביתו, וכאשר ניתן להוציא צו הריסה לבניה הנ"ל, לא ניתן לייחס למשיב הכנסות מנכס לא חוקי עפ"י חוק הבטחת הכנסה, השוללות את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה. בית הדין האזורי ציין כי הכרעה זו ניתנת למרות ספקות והרגשת אי נוחות. תוצאת הדברים הייתה כי התביעה התקבלה ועל המוסד לשלם למשיב גמלת הבטחת הכנסה במלואה לתקופה שמחודש יוני 2000 עד לאפריל 2002, ומחודש אפריל 2002 ואילך בהתאם לסעיף 3 לפסק הדין מיום 18.4.07. כן נפסקו הוצאות לטובת המשיב בסך של 5,000 ש"ח.

            מכאן ערעורו של המוסד. 

            הערעור :

7.         בכתב הערעור שהגיש, טוען המוסד כי בית הדין האזורי טעה במסקנתו לאור העובדות שנקבעו. לטענתו, משהוכחה הבעלות של המשיב על הקרקע, חזקה שהוא הבעלים של המבנה הבנוי עליו, ופסיקת בית הדין האזורי אינה מתיישבת עם תכליתו הסוציאלית של חוק הבטחת הכנסה.