השופטת רונית רוזנפלד
1. השאלה העומדת לבירור במסגרת הערעור הינה, האם יש להכיר בפגיעה שנפגע המערער ביום 21.11.07, עת ששהה בנופש בטורקיה, כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי בתל-אביב דחה את תביעת המערער, בקובעו כי לא התקיימו בנסיבות העניין התנאים הנדרשים להכרה באירוע בו נפגע המערער, כפעילות נלווית לעבודתו, ומכאן, כפגיעה בעבודה (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר גיורא בשור ומר יצחק אורטמן; בל 4963/08). על קביעות בית הדין האזורי בקשר לקיומם של התנאים הללו, סב הערעור שלפנינו.
התשתית העובדתית הרלוונטית
2. במועדים הרלוונטיים לתביעתו עבד המערער אצל "קניאל תעשיות אריזה בע"מ" (להלן:
החברה). תנאי העסקת המערער הוסדרו בהסכם קיבוצי מיוחד מיום 26.11.01, שנערך בין החברה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה. תנאים אלה כללו, בין השאר, חופשה מרוכזת אשר תנוצל ליציאה לנופש בחו"ל, במימון החברה. לפי הוראות ההסכם, היציאה לחופשה המרוכזת תיערך ברבעון הרביעי של כל שנה, קרי, בחודשים אוקטובר עד דצמבר; לחובת העובדים תיזקף מכסת חופשה בת חמישה ימים; יעד הטיול יבחר על-ידי החברה וועד העובדים; החברה תשתתף בעלות בסך נקוב עבור כל עובד ובת זוגו, כאשר ההפרש יושלם על-ידי העובדים. לפי הוראות ההסכם, עובד שאינו מעוניין לטוס לחו"ל יוכל לבחור לצאת לנופש באילת בליווי בן/בת הזוג. עובד שאינו מעוניין באיזו משתי ההצעות, לא יהיה זכאי לטיול אחר או לפיצוי אחר כלשהו. עם זאת, יחויב העובד לנצל לחופשה בת חמישה ימים. לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, אין חולק שלא הייתה חובת השתתפות של העובדים בנופש.
3. המערער ובת זוגו יצאו יחד עם עובדים נוספים המועסקים באגף הייצור בחברה, לנופש שהתקיים בטורקיה, מיום 18.11.07 ועד ליום 22.11.07. הנופש אורגן ומומן על-ידי החברה. פעילויות הנופש, כפי שפורטו במסמך שהפיצה החברה לעובדיה, כללו טיסה, שהייה במלון באנטליה, טיול לעיירה סידה ולמפלי מנבגט שבסמיכותה. מעבר לפעילויות הנופש כאמור, הציעה חברת הנסיעות "בלו סקיי" (להלן:
חברת הנסיעות) לעובדי החברה פעילויות נוספות. פעילויות אלה לא נערכו ביוזמת החברה, לא אורגנו ולא מומנו על ידה, והיו פתוחות לקהל הרחב. מי מהעובדים שביקש להשתתף בפעילות, נדרש לממנה באופן מלא מכיסו. באותן פעילויות נכלל טיול ג'יפים בהרי הטאורוס במחיר של 40$ לאדם. התשלום כפי שנקבע עבור טיול הג'יפים כלל הסעה מהמלון לנקודת היציאה וחזרה, ארוחת צהריים, ביטוח מלא והוצאות דלק. המערער ובת זוגו בחרו להשתתף בפעילות זו ביום 21.11.2007. במהלך טיול הג'יפים התהפך הג'יפ בו נסע המערער והוא נפגע, לפי טענתו, באורח חמור (להלן:
האירוע או
טיול הג'יפים).
4. ביום 28.1.08 הגיש המערער תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה בגין פגיעה רב-מערכתית. תביעת המערער להכיר באירוע כתאונה בעבודה נדחתה על ידי המשיב (להלן גם:
המוסד), מן הטעם ש"
לא הוכח אינטרס המעביד בפעילות זו: בני הזוג הורשו להשתתף, והשתתפותם מומנה ע"י העובד, ימי הטיול נזקפו ע"ח ימי חופשה, לא הייתה חובת השתתפות בטיול, על העובד היה לדאוג לביטוח בריאות עבור עצמו, העובד השתתף בעלות הטיול בגילום המס. בנוסף לנ"ל, פגיעתך אירעה במהלך טיול ג'יפים- פעילות פרטנית ופרטית שמומנה על ידך. בנסיבות אלה, לא נמצא שהפעילות החברתית נלווית לעבודה." כנגד החלטה זו הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי.
פסק הדין של בית הדין האזורי
5. בפסק הדין בחן בית הדין האזורי את נסיבות המקרה בשים לב לתנאים כפי שנקבעו בפסק דינו של בית דין זה, בעב"ל 825/06
המוסד לביטוח לאומי - עפרה קיפרמן (מיום 10.12.07). לפי הנקבע שם, בחינתה של פעולה כ"פעולה נלווית לעבודה" נערכת בשני שלבים. על כן בחן בית הדין האזורי, בשלב ראשון, את מכלול הסימנים המצביעים על רלוונטיות האירוע הכולל למקום העבודה, לצרכי העבודה, ולקשר של האירוע לאינטרסים של העובדים והמעביד או לקידומם. כל זאת במטרה להוכיח את הקשר הסיבתי שבין האירוע הכולל בו נטל המערער חלק לבין העבודה. מבחינת כלל הראיות שהונחו בפניו, הסיק בית הדין האזורי, כי פעילות הנופש בכללותה אכן הייתה "פעילות נלווית לעבודה". בית הדין הבהיר, כי אחת ממטרותיו העיקריות של הנופש הייתה גיבוש חברתי של העובדים באופן המיטיב בסופו של יום עם מקום העבודה, עם החברה ואף עם העובדים. על כך למד בית הדין האזורי, בין היתר, מהוראות הסכם העבודה הקיבוצי, מהן עולה כי "
הן נועדו לתמרץ את העובדים לקחת חלק בפעילות נופש משותפת ו"מפנקת" ולהעדיף יציאה לנופש יזום, מאורגן וממומן על-ידי המעסיק בתקופת החופשה על-פני נופש שאין לו כל קשר למעסיק." בית הדין הוסיף, כי "
נכונות המעסיק לארגן, ליזום ואף לממן את פעילות הנופש מטרתה - לא רק לספק הטבה כלכלית לעובד הבודד - אלא אף לתמרץ את העובדים כקבוצה לקחת חלק בפעילות משותפת במהלך החופשה, באופן שישליך בסופו של יום גם על תפקודם בעבודה." בהקשר זה הזכיר בית הדין, כי בהסכם הקיבוצי נקבע כי מי שיבחר לצאת לנופש שלא במסגרת שמארגנת החברה, לא יזכה לכל פיצוי.
עם זאת, בבחינת השאלה האם מתקיימת הזיקה הנדרשת בין האירוע התאונתי הספציפי לאירוע בכללותו, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי בנסיבות המקרה, טיול הג'יפים במהלכו נפגע המערער אינו בבחינת "פעילות נלווית לעבודה". לפי קביעת בית הדין: "
מהראיות עולה כאמור כי למעסיק לא היה יד ורגל בטיול הג'יפים וכי הוא לא יזם פעילות זו, לא עודד את ההשתתפות בה, לא מימן אותה והיא אף לא הייתה חלק מהתוכנית הכוללת של הנופש המאורגן. יוצא אפוא, כי הגורם היחיד המקשר בין טיול הג'יפים לבין הנופש היה סמיכות הזמנים וסמיכות המרחב ביניהם ולא - מעבר לכך. יתרה מזו, הכרה בפעילות זו כחלק מהפעולה הנלווית של הנופש בנסיבות דלעיל תזכה לטעמנו את התובע בהגנת יתר בהשוואה למבוטח בביטוח נפגעי העבודה המועסק בפועל אצל המעסיק במהלך 8 שעות בלבד."
תמצית טענות הצדדים בערעור
6.
לטענת המערער, טעה בית הדין האזורי בקובעו כי לא התקיימו במקרה זה התנאים להכרה בטיול הג'יפים כפעולה נלווית לעבודה. לטענת המערער, הוא יצא לטיול הג'יפים במהלכו נפגע בעת ששהה בפעילות נופש בטורקיה, וכחלק אינטגראלי מאותה פעילות. המערער מפרט, כי יחד עם קבלת ההצעה מהחברה לצאת לנופש, הוא קיבל פרוספקטים המציעים פעילויות מגוונות שניתן לבצען במהלך הנופש. אמנם, לעובדים הובהר כי ההשתתפות בטיולים המומלצים תהא כרוכה בתשלום, אך תוכנית הטיולים הוצעה על-ידי סוכנות הנסיעות עימה עבדה החברה ותיאמה עימה את הנופש בכללותו. למערער נודע דבר הטיול באמצעות החברה והוא בחר לממש את אותה הצעה לבלות את שארית הזמן במהלך הנופש, וכך גם החליטו עובדים נוספים. אלמלא הייתה החברה מציגה את התוכנית המומלצת לטיולים בזמן הנופש, ובכך מעודדת אותם להשתתף בה, יתכן שהמערער ויתר העובדים לא היו יוצאים כלל לטיול הג'יפים.
בנוסף, מצביע המערער על כך שתוכנית הטיולים המומלצת שולבה יחד עם יתר פעילויות הנופש של העובדים, בהתאם ללוח הזמנים של הנופש. לו תוכנית זו הייתה מנותקת מפעילויות הנופש המאורגן וללא קשר אליהן, אזי לא היה מצוין בה הטיול לעיירה סידה ולמפלי מנבגט שבסמיכותה. מכאן, לשיטת המערער, שתוכנית הטיולים ניתנה מטעם החברה, שהמליצה על טיולים שניתן לבצע בזמן הנופש, באופן שאינו מנותק ממנו וכחלק מתוכנית כוללת של נופש מאורגן. על כן היווה טיול הג'יפים במהלכו נפגע המערער חלק אינטגראלי של אותה תוכנית נופש.
המערער מוסיף, כי ההכרה בטיול הג'יפים אינה מקנה לו הגנת יתר בהשוואה למבוטח אחר בביטוח נפגעי עבודה, המועסק בפועל אצל מעסיק 8 שעות ביום בלבד. טיול הג'יפים התקיים ביום ד' בשבוע ותוכנן לשעות 08:00-17:00. סביר להניח כי גם לו המערער לא היה יוצא לטיול הג'יפים אלא נותר בבית המלון, או שכלל לא היה יוצא לנופש ונשאר לעבוד במקום עבודתו, הייתה החברה מבטחת את המערער. כמו כן, תיחום הזמנים של 8 שעות עבודה אינו רלוונטי במהלך חופשה מפעלית בחו"ל. על כן, אין לראות בהכרה בטיול הג'יפים כפעילות נלווית, כהגנת יתר. לאור האמור, מבקש המערער לקבוע כי יש לראות את האירוע כתאונה בעבודה.
7.
מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי שגה בית הדין האזורי עת הכיר בנופש בטורקיה כפעילות נלווית, וזאת לאור המבחנים שקבעה הפסיקה לעניין תאונה שאירעה לעובד במהלך פעילות נלווית לעבודה. המוסד מפרט כי במקרה דנן קיימות ראיות מהן מתבקשת המסקנה כי הנופש אינו פעילות נלווית: מהסכם העבודה שהציג המערער בפני בית הדין האזורי עולה כי לא הייתה חובת השתתפות מצד העובדים בנופש המרוכז והמאורגן בחו"ל, וכך גם העיד המערער בפני בית הדין האזורי; עובד שבחר שלא לצאת לנופש בחו"ל זכאי היה לקבל חופשה פרטית ביחד עם בן/בת הזוג באילת על חשבון המעסיק; מנהל משאבי האנוש של החברה ציין אף הוא בכתב כי לא הייתה חובת השתתפות בנופש המאורגן, וכן לא הייתה חובת השתתפות בטיולים שהתקיימו במהלך הנופש. מאחר שאין חובת השתתפות, בין בנופש ובין בטיולים במהלכו, אין מדובר בפעילות חברתית שמטרתה היא גיבוש העובדים ושלחברה יש אינטרס בה, אלא מדובר בהטבת שכר בלבד המעוגנת בהסכם שבין החברה לעובדים. פרט לאינטרס כלכלי ואישי מובהק להוציא את העובדים לחופשה מרוכזת עקב הירידה בפעילות במהלך הרבעון הרביעי של השנה, לא היה לחברה עניין ממשי בפעילות זו. אי לכך, לא הוכח הקשר הסיבתי בין הנופש שבו השתתף המערער לבין העבודה גופה, והגדרת הנופש בטורקיה כ"פעולה נלווית" לוקה בחוסר סבירות.
בנוסף טוען המוסד, כי הכרה באירוע היא מתן הגנת יתר למערער בהשוואה להגנה הניתנת לעובדים שכירים, ונוגדת את מטרת ביטוח נפגעי עבודה הקבועה בחוק. זאת מאחר שלמערער ניתנת כך הגנה מלאה וצמודה מהלך כל שעות הנופש, באשר כל אירוע תאונתי ייחשב לתאונת עבודה.
כמו כן, גם אם נקבע כי הנופש בטורקיה הינו פעילות נלווית, אין קשר וזיקה בינו לבין טיול הג'יפים בו נפגע המערער. הראיות לכך הן כי בהודעת החברה לעובדים על הנופש פורטו תנאיו, ושם לא צוינה פעילות נוספת מעבר לטיסה, שהות במלון וטיול לעיירה סידה ולמפלי מנבגט; ממכתב מנהל משאבי האנוש של החברה עולה כי חברת הנסיעות הציעה בדף מידע מטעמה טיולי בחירה. החברה לא עמדה כלל מאחורי הפרסום, וטיולים אלה לא מומנו על-ידה אלא על-ידי העובדים; התשלום עבור טיול הג'יפים כלל ביטוח מלא, עובדה המצביעה על ניתוק הקשר שבין טיול הג'יפים לבין הנופש כולו. אי לכך, בין הנופש בטורקיה לבין טיול הג'יפים לא היה כל קשר מלבד סמיכות הזמנים והמקום. יש לאמץ את מסקנת בית הדין האזורי, לפיה לא מתקיימת זיקה בין האירוע התאונתי הספציפי לבין האירוע הנלווה בכללותו, ואין לראות באירוע טיול הג'יפים תאונת עבודה.
דיון והכרעה
8. במסגרת דיון קדם ערעור ביקש המערער להגיש סיכום טענותיו בערעור בכתב. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין בערעור על סמך טענות הצדדים בכתב.
9. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. על כך נוסיף הדגשים אחדים, כמפורט להלן.
10. ראשית, צדק בית הדין האזורי בדרך הדו-שלבית שבה בחן את תביעת המערער. בתחילה, בחן בית הדין האזורי את "קליפתה החיצונית של המעטפת", דהיינו, את זיקת אירוע הנופש לעבודת המערער, אם ניתן לראות בו, בכללותו, כפעילות נלווית לעבודה. לאחר מכן, נזקק בית הדין ל"גלד הפנימי של המעטפת", ובדק אם מתקיימת הזיקה הנדרשת בין האירוע התאונתי הספציפי לאירוע הנלווה בכללותו (ראו בפסק הדין מפי הנשיאה ארד בעב"ל 825/06
המוסד לביטוח לאומי - עפרה קיפרמן מיום 10.12.07). בבחינה הדו-שלבית שערך בית הדין, מקובלת עלינו קביעתו לפיה פעילות הנופש בטורקיה בכללותה היוותה בנסיבות המקרה "פעילות נלווית" לעבודה. בנסיבות דומות לאלה שלפנינו כבר נקבע, כי יש להכיר בנופש מפעלי "כאירוע נילווה" לעבודה. מטרתם של אירועים מעין אלה היא ליצור גיבוש חברתי של העובדים, והם מהווים, בנסיבות מסוימות, חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים המייחדת את חיי העבודה בחברה (עב"ל 91/99
אילוז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז תשס"ב (2002) 209, 229-230, להלן-
עניין אילוז).