פסק-דין בתיק עב"ל 17716-12-11

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הבכירה מיכל לויט כדן יחיד; ב"ל 5604/09), בו נדחתה תביעת המערערת לקבלת מענק פטירה מוגדל, על פי סעיף 310(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

2.         בנסיבות המקרה שלפנינו, המנוח, גדעון רייטמן, יליד 1943, נפטר ביום 4/3/09, בחודש יולי 1995 נקבע לו 100% נכות בגין תאונת עבודה, בשנת 1999 הוונה חלק מקצבת הנכות בעבודה ששולמה לו, כך שהוא קיבל קצבת נכות בשיעור של 46.5%, ובחודש נובמבר 2000 הוונה כל קצבת הנכות, ומאז היא לא שולמה לו עד הגיעו לגיל 65, עם סוף תקופת ההיוון.

            לאחר הגיעו לגיל 65, החלה להשתלם לו קצבת הנכות בעבודה בשיעור של 100%, אלא שהיא שולמה לתקופה קצרה בת כמעט שנה, שלאחריה כאמור נפטר.

3.         סעיף 310 לחוק, מקנה את הזכאות למענק פטירה, בהתחשב בקצבה ששולמה, ולא בכדי. שכן, מענק הפטירה, הרגיל או המוגדל, תכליתו לסייע במידה כזו או אחרת, אחר מות מקבל הקצבה. במקרה הרגיל, על פי סעיף 310(א), התנאי לתשלום מענק הפטירה הינו השתלמות הקצבה, ולעניינינו קצבת הנכות בעבודה. אותו היגיון של תשלום קצבה כמשקפת הכנסה שוטפת, עומד גם מאחורי סעיף 310(ג)(2). לפיו, תשלום המענק המוגדל, מותנה בכך, שהנפטר היה זכאי לקצבת נכות שדרגתה 50% לפחות, ששולמה לו בעד 36 חודשים שקדמו בתכוף לפטירה. שיעור הקצבה המשתלמת, במידה של 50% ומעלה, משקף תלות ממשית של התלוי במקבל הקצבה, ואורך התקופה בת 36 חודש, מצביע על תלות קבע באופן שניתן היה להסתמך עליה שכך היו פני הדברים אלמלא נפטר מקבל הקצבה.

            משזוהי תכלית סעיף תשלום מענק הפטירה, אזי למעשה, המקרה שלפנינו אינו שונה ממקרה בו אדם נפגע בתאונת עבודה, נקבעו לו 100% נכות, שולמה לו קצבה במשך כשנה ולאחר מכן הוא נפטר. כשם שבמקרה דלעיל לא תקום זכאות למענק הפטירה המוגדל, כך גם אין להקים זכאות על פי תכלית החוק במקרה שלפנינו.

4.         העובדה כי המוסד בטופס ההבהרה לעניין המרת קצבה, לא ציין את האפשרות של אי זכאות למענק פטירה מוגדל, עדיין אינה מקנה זכאות למענק פטירה מוגדל.

5.         סוף דבר, לאור האמור, הערעור נדחה בזאת, מטעמיו של בית הדין קמא, ומהטעמים שצוינו לעיל.

6.         אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג (09 מאי 2013), בנוכחות הצדדים.