עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
13366-02-12
11/12/2012
|
בפני השופט:
1. הנשיאה נילי ארד
2. סגן הנשיאה יגאל פליטמן
3. אילן איטח
|
| - נגד - |
התובע:
יורי קוברינסקי
עו"ד רועי זייפר
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד שלומי מור
|
| פסק-דין |
השופט אילן איטח
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי ונציגת הציבור הגב' שרה ברנפלד; ב"ל 46783-05-10) בו נדחתה תביעת המערער להכרה באוטם לבבי שארע לו כבפגיעה בעבודה כמשמעה
בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן -
החוק).
הרקע
2. המערער, יליד 1961, עסק, כעצמאי, כשלוש - ארבע שנים טרם קרות האוטם, בשיווק מאפים ועוגות לבתי עסק. אחת מלקוחותיו העיקריים של המערער היתה חנות פלונית (להלן -
החנות). אין חולק כי כבר בראשית שנת 2008 חבה החנות למערער סכומי כסף ובגין כך פתח המערער כנגדה בהליכי הוצאה לפועל.
3. לטענת המערער, ביום 24.4.08 בשעה 21:00 לערך, הוא הגיע עם משאיתו לקונדיטוריה אותה מנהל אחיו (להלן -
האח), פרק את הסחורה שנותרה במשאית למקרר של הקונדיטוריה, ולאחר מכן בישר לו האח כי נודע לו שבעלי החנות ברחו מהארץ. לטענתו, "ידיעה" זו הלחיצה אותו מאד והוא חש
"בכאב חזק מאד בחזה, בראש וביד שמאל". לטענתו, הוא אמר לאח שהוא לא חש בטוב ושהוא חוזר לביתו. לטענת המערער הוא סרב להצעת האח להזמין לו מונית, משזה ראה כי המערער חיוור. הוסיף המערער וטען כי בעת שהגיע לביתו, רעייתו ראתה שהוא נסער וחיוור ורצתה להזמין לו אמבולנס, אך הוא סרב ואמר שינסה להתאושש. לבסוף - כך לפי הטענה, משהוא ורעייתו ראו שמצבו לא משתפר הם נסעו יחד, בסמוך לאחר חצות (יום 25.4.08) לתחנת מגן דוד אדום.
בתחנת מד"א אובחן המערער כמי שסובל מהתקף לב ופונה באמבולנס לבית החולים ועוד באותו הלילה (אור ליום 25.4.08) עבר צנתור. בהמשך עבר המערער צנתור נוסף.
4. ביום 7.9.09 הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) הודעה על פגיעה בעבודה. ביום 10.11.09 נחקר המערער על ידי חוקר המוסד, וביום 2.2.10 דחה המוסד את התביעה.
פסק הדין של בית הדין האזורי
5. בית הדין האזורי, לאחר ששמע את המערער ואת עדיו - האח והרעיה, קבע כי
"התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת קרות אירוע חריג בעבודה". בית הדין בחן את הראיות וסיכם כך:
"מהעדויות והראיות שלעיל אנו מסיקים את המסקנות הבאות:
1.
התובע ידע כי הלקוח מצוי בקשיים כלכליים כבר מתחילת שנת 2008 ואף פעל למימוש זכויותיו בהוצל"פ במהלך החודשים שקדמו לאירוע הנטען. כלומר, העובדה שהלקוח אינו פורע את חובותיו כלפי התובע לא היוותה עבור התובע הפתעה שנגלתה לו רק ביום 24.4.08. ההיפך מכך, קדמה לכך תקופה ממושכת של ניסיונות לפרוע את חובם כלפיו.
2.
במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע, אין כל אזכור אודות האירוע הנטען מיום 24.4.08.
3.
התובע לא פעל להוצאת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, ואף הגיש את תביעתו למוסד רק כשנה וחצי ממועד האירוע הנטען. דבר המלמד כי בזמנו גם הוא לא סבר ולא קישר בין אותה ידיעה על הלקוח שלטענתו ברח בלי לפרוע את חובו, לבין האירוע הלבבי שפקד אותו.
4.
יפים [האח - א.א.]
אינו זוכר במדויק מתי אירע האירוע הנטען ומעבר לכך, לעדותם של יפים וגב' קוברינסקי [הרעיה - א.א.]
יש ליתן את המשקל הראייתי המתאים משמדובר בעדותם של קרובי משפחה."
6. המסמכים הרפואיים הנזכרים בהחלטה הם שניים:
האחד - דו"ח של מד"א מיום 25.4.08 שעה 00:40 ובו נרשם באנמנזה כך:
"מדובר בגבר בן 45, לדבריו בריא בד"כ, מזה 40 דקות מתלונן על כאבים לוחצים בבית החזה שהחלו בזמן מנוחה, הגיע באופן עצמאי לתחנת מד"א, ....";
השני - סיכום אשפוז מבית החולים ובו נרשם כך:
"ביום קבלתו במנוחה חש כאבים בחזה בעלי אופי לוחץ עם הקרנה לידו השמאלית, ללא קוצר נשימה"
.
טענות הצדדים
7. המערער טוען כי בית הדין דחה את התביעה שלא בדין. להלן בתמצית טענותיו, לאו דווקא לפי סדרן:
א. גרסת המערער שנתמכה בגרסת עדיו על עצם קרות הארוע היו עקביות ולא נסתרו. יתרה מזאת - כך נטען, תאור הארוע מופיע עוד בחקירתו של המערער על ידי חוקר המוסד ויש ליתן להודעתו "משקל מכריע". לטענת המערער, אל מול ראיותיו נמנע המוסד מלהביא ראיות, למשל ספקים אחרים של החנות כדי שיוכיחו כי בריחתם של בעלי החנות לא נפלה עליהם "כרעם ביום בהיר";
ב. לא היה מקום ליתן משקל ראייתי מופחת לעדי המערער, מאחר ובנסיבות העניין אלו היו העדים לקרות הארוע החריג;