1. מחלוקת רחבה, שהצטמצמה לענייני שכ"ט עו"ד, הגיעה לבית משפט זה, לאחר שגם בית משפט השלום וגם ההוצל"פ דנו בנושא, כל אחד מנקודת מבטו.
2. המשיבים הגישו נגד המערערים תביעה לבית משפט השלום בירושלים, שנדונה בפני כב' השופט א' פרקש, עת כיהן באותו בית משפט (ת.א. 20515/98). התובעים דשם (המשיבים) ביקשו מבית משפט שיורה על השבת המצב לקדמותו בבניין בו גרים הצדדים, וזאת בעקבות שינויים שביצעו הנתבעים דשם (המערערים) בדירתם וברכוש המשותף שבקומת המרתף של הבניין שברחוב שמואל הנגיד 6 , ירושלים.
3. בפסק דין שניתן ביום כ כסלו תשס"ד (15.12.03) קבע בית משפט קמא כי הוא אוסר על הנתבעים להשתלט על הרכוש המשותף, הורה להם לפנות שטח ברכוש המשותף ולבנות קיר שיפריד בין הדירה לבין אותו שטח. כן ניתן צו מניעה המורה לנתבעים להימנע מלבצע פעולות בנייה או הריסה ברכוש המשותף. בתחום הכספי חייב בית משפט את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 28,207 ש"ח כפיצויים בגין עוגמת נפש וראשי נזק אחרים שפורטו בפסק הדין (ראה: סעיף 19 לפסק הדין). לאחר מכן, בסעיף 20 לפסק הדין הורה בית משפט קמא לנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק.
4. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר שניתח את פסק הדין של בית משפט קמא והתייחס לרכיביו השונים, קבע הוא בסיומו של פסק הדין כי "
התוצאה היא שפסק הדין נותר על כנו בכל הנוגע לסעיפים א... ג, ה, ו-ו. במקום סעיף ב ייאמר... במקום סעיף ד ייאמר... בנסיבות העניין אין צו להוצאות" (פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטים ב' אוקון, י' ענבר ומ' מזרחי ביום כד סיון תשס"ד (13.6.04) בע"א 5145/04).
5. כאשר נעשה ניסיון לממש בהוצל"פ את חיוב שכ"ט עו"ד שנפסק בבית משפט השלום בסך 10,000 ש"ח (ראה פיסקה 3 סיפא לעיל), טען ב"כ המערערים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביטל חיוב זה. לאחר שמיעת הצדדים החליטה ראש ההוצל"פ, כב' הרשמת אבמן - מולר - ענת ביום 14.11.04 כי הפרשנות הנכונה של פסק דינו של בית משפט מחוזי בערעור היא זו: מאחר ובית המשפט המחוזי לא התייחס כלל לחיוב ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בבית משפט שלום, והחלטתו שלו כי "
אין צו להוצאות" מתייחסת להליכי הערעור, שתיקת בית המשפט המחוזי ביחס לחיוב ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא אין לפרשה כביטול החיוב כי אם כהשארתו על כנו דווקא (פיסקה 3 להחלטה).
6. המערערים הגישו ביום 5.12.04 ערעור לבית משפט זה על החלטת ראש ההוצל"פ בשני נושאים: חיוב ההוצאות בסך 10,000 ש"ח, כאשר לטענתם חיוב זה בוטל בערעור האמור; חיוב שכ"ט גבוה של ב"כ הזוכים (המשיבים) בהליכי ההוצל"פ.
7. המשיבים הגישו ביום 1.5.05 תגובה מפורטת וחזרו על טענותיהם בפני ראש ההוצל"פ והסבירו מדוע יש להשאיר על כנה את החלטת ראש ההוצל"פ בשני הנושאים הללו.
8. בדיון שהיה בפניי ביום כן ניסן תשס"ה (5.5.05)הסכימו הצדדים כי ככל שמדובר בנושא השני (חיוב שכ"ט עו"ד בהליכי ההוצל"פ), הערעור יימחק וראש ההוצל"פ תמשיך ותפסוק בעניין ייתרת תיק ההוצל"פ ותפסוק שכ"ט בהתאם לכל האירועים בתיק, הכל על פי הדין ולאחר שמיעת הצדדים.
9. ככל שמדובר בנושא הראשון, הסכימו הצדדים כי על פי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ, ההרכב של בית המשפט המחוזי שדן בערעור הנ"ל (כב' השופטים אוקון, ענבר ומזרחי) יודיעו את עמדתם ביחס למחלוקת זו, דהיינו הם יסבירו מה היתה כוונתם שלהם בפסיקתם בע"א 5145/04 הנ"ל.
10. ביום טו אייר תשס"ה (24.5.05) ניתנה החלטה על ידי שלושת השופטים הנ"ל לפיה עמדתם היא כי פסק הדין שניתן על ידם ביום 13.6.04 לא ביטל את חיוב ההוצאות שנפסקו בבית משפט השלום בסך 10,000 ש"ח.
11. לכאורה, בכך ניתן היה לסיים את ההליך, אך ב"כ המשיבים, עו"ד ראובן יהושוע הגיש בקשה דחופה למתן החלטה ולחיוב המערערים בהוצאות, כאשר הוא מבקש הוצאות לדוגמה ואף הטלת הוצאות ממשיות לקופת אוצר המדינה, וזאת לאחר שלטענתו מדובר בערעור סרק שהעסיק חמישה נושאי משרה שיפוטית (ראש ההוצל"פ; שלושת חברי ההרכב בע"א 5145/04; החתום מטה).
12. מנגד טוען ב"כ המערערים, עו"ד זאב פרבר כי למעשה התקבלו טענותיו בערעור שכן האשם אינו רובץ לפתחו, שכן ראש ההוצל"פ היתה צריכה לפנות לבית המשפט המחוזי להרכב הערעורים להעברת פסק הדין, וההסכמה שהיתה בפניי מוכיחה את צדקת טענות המערערים. גם בנושא השני מסביר עו"ד פרבר כי התקבלה עמדתו. מכאן, לטענת עו"ד פרבר אם יש מקום לחייב להוצאות יש לחייב דווקא את המשיבים.
13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נראה לי כי אכן השקיע המערכת השיפוטית זמן שיפוטי יקר בגין נושא שניתן היה לפותרו בקלות , אם ראש ההוצל"פ מפנה שאלת הבהרה לבית המשפט המחוזי, על פי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ. בעניין זה אין להטיל אשם על מי מהצדדים. גם הנושא השני בעניין גובה שכ"ט בהוצל"פ הוסכם בפניי.
14. לאור הנסיבות כפי שתוארו לעיל, ומאחר ולא מצאתי כי מן הראוי לחייב את המערערים בהוצאות לדוגמה , ואף לא בהוצאות סתם, ישא כל צד בהוצאותיו.
15. כפי שאמרתי לצדדים בעל פה בעת הדיון, מן הראוי כי עורכי הדין יישבו יחדיו על כוס קפה ויסיימו את הספיחים שנותרו בתיק זה, לבל יהיה צורך בהליכים נוספים בהוצל"פ, שהמשכם יהיה ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי.
16. התוצאה היא זו:
א. המערערים חייבים לשלם את סך 10,000 ש"ח בצרוף מע"מ שנפסקו על ידי כב' השופט א' פרקש בבית המשפט השלום ביום ב כסלו תשס"ד (15.12.03). ראש ההוצל"פ ייקבע את גובה סכום זה נכון ליום 16.6.05 והמערערים ישלמו את הסכום עד ליום 30.6.05, בניכוי הסכום האמור בסעיף קטן ד להלן.
ב. ככל שמדובר בחיובי שכ"ט עו"ד בתיק ההוצל"פ שבין הצדדים, ראש ההוצל"פ תמשיך ותפסוק בענייני יתרת תיק ההוצל"פ ותפסוק שכ"ט בהתאם, לכל האירועים בתיק, הכל על פי הדין ולאחר שמיעת הצדדים.
ג. בהליכי ערעור זה - ישא כל צד בהוצאותיו.