פסק-דין בתיק עא 4380/07

א.         בפנינו ערעור וערעור-שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' כ. ג'דעון) מיום 8.3.07 לפיו חוייבו המערערים לשלם למשיב את הסכום של 141,413 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ על שכר הטרחה, וכן את אגרת המשפט, משוערכת ליום התשלום.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המשיב, יליד 1943, הוא גנן במקצועו שנפצע בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 1.9.01. במועד התאונה היה המשיב כבן 58 שנה ונגרמו לו בעטיה שברים בטיביה השמאלית, בפיבולה הימנית ובהומרוס משמאל.

המשיב אושפז, לסירוגין, למשך 65 יום במהלכם עבר ניתוחים לקיבוע השברים וכן קיבל סדרת טיפולים פיזיותרפיים.

מומחה רפואי בתחום האורתופדי, שנתמנה על ידי בית-המשפט, ד"ר ג. וולפין, קבע למשיב 15% נכות בגין מצב לאחר שבר מרוסק של ראש עצם הזרוע עם הגבלה בתנועות כתף שמאל והרמתה מתחת לגובה השכמה, 10% נכות צמיתה בגין מצב לאחר שברים בחלק מקורב של עצמות שוק שמאל עם הגבלה בתנועות, וכן 0% (אפס) בגין השבר בפיבולה הימנית. סה"כ הנכות המשוקללת: 23.5% לצמיתות.

המומחה הרפואי לא נתבקש להיחקר על חוות דעתו בבית המשפט.

ג.          עובר לתאונה הועסק המשיב כגנן בעירית נצרת.

בית משפט קמא קבע כי אין ספק שההגבלות שנותרו אצל המשיב עקב התאונה - "הגבלה בדרגה ניכרת בטווח התנועות של הכתף השמאלית", כדברי ד"ר ג. וולפין, וכן ההגבלה בתנועות שוק שמאל, ישליכו על תיפקודו ועל כושר ההשתכרות של המשיב בעתיד, וזאת גם בשים לב לגילו ולאופי עבודתו בגננות.

בית משפט קמא העמיד את נכותו התפקודית של המשיב עקב התאונה על 30% נכות.

ד.         בית משפט קמא הוסיף וציין שמאז התאונה לא חזר המשיב לעבודתו. בחודש יולי 2002 פרש המשיב לפנסיה מוקדמת. הפרישה, כך קבע בית משפט קמא, נעשתה לבקשת המשיב עקב צבירת זכויות ולא מטעמים רפואיים.

עם פרישתו דאגה העיריה להגדיל את קיצבתו של המשיב בשיעור של 5% בהיותו עובד מצטיין כדבריו.

בית משפט קמא קבע כי הוכח שיציאתו של המשיב לפנסיה מוקדמת נעשתה עקב צבירת זכויות, וללא כל קשר לאבחון רפואי כלשהו, ומכאן, שלא נוצר קשר סיבתי בין פרישתו המוקדמת של המשיב לבין התאונה.

בית משפט קמא הוסיף שגם אילו היה מוכח שההחלטה של הפרישה המוקדמת התקבלה אצל המשיב בסמוך לארוע התאונה אין זה מקים קשר סיבתי בין התאונה לבין תשלומי הפנסיה שהמשיב היה ממילא זכאי להם באותה תקופה, אלמלא התאונה, ולכן אין המערערים זכאים לנכות את תשלומי הפנסיה מן הפיצוי האמור להשתלם על ידם למשיב.

ה.         בפני בית משפט קמא טענו המערערים שמשיצא המשיב לפנסיה מוקדמת ללא קשר לתאונה, לפי הצהרתו, הרי אין המערערים חבים בפיצוי המשיב בגין הפסד השתכרות לעתיד, הואיל ואין המשיב יכול ליהנות משני עולמות, דהיינו, הן קבלת פנסיה מוקדמת עקב פרישה מרצון ללא קשר לתאונה מחד גיסא, והן קבלת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, מאידך גיסא.

עוד טענו המערערים שיציאתו של המשיב לפנסיה מוקדמת היתה צעד בלתי נמנע הן נוכח המחלות מהן סבל המשיב עובר לתאונה, והן נוכח שינוי שיטת ההעסקה בעיריית נצרת לאחר התאונה, ומשום כך אין לחייב את המערערים בגין הפסדי הכנסה לעתיד.

ו.          בית משפט קמא דחה טענה זו של המערערים.

עובדתית לא שוכנע בית משפט קמא כי יציאתו של המשיב לפנסיה מוקדמת היתה בגדר "עובדה מוגמרת" לאור המחלות מהן סבל המשיב עקב התאונה.

המשיב העיד אמנם על בעיות רפואיות שונות, וכמו כן הוגשו מסמכים אודות כאבי גב מהם סבל המשיב, ואולם, כך קבע בית משפט קמא, המשיב התמיד בעבודתו כגנן במשך 25 שנים, ואף היה עובד מצטיין, מכאן שלמצב הרפואי לא היתה השלכה על תיפקודו כגנן.

לפיכך קבע בית משפט קמא שאלמלא התאונה יכול היה המשיב להמשיך עבודתו כגנן, וכי ההגבלות מהן סבל עקב התאונה הן שפגעו ביכולתו להמשיך בעבודתו.