ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
3111-04,3150-04
14/09/2005
|
בפני השופט:
עודד גרשון
|
| - נגד - |
התובע:
רלה ויינשטיין
עו"ד גב' הילה סמורזיק
|
הנתבע:
בנק הפועלים בע"מ
עו"ד תמר ברלינר
|
| פסק-דין |
1. לפני שני ערעורים על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בחיפה
(כבוד הרשם דאוד מאזן) שניתנה ביום 1.12.04 במסגרת טענת
"פרעתי" שהוגשה על ידי המערערת. הערעור האחד
(ע.א. 3111/04) הוגש בידי המערערת והערעור האחר
(ע.א. 3150/04) הוגש בידי המשיב
(להלן - "הבנק"). הדיון בשני הערעורים אוחד בהסכמת שני הצדדים.
2.
השתלשלות העניינים
א. הבנק הגיש לבית משפט זה את התובענה שבת.א. 797/85 כנגד המערערת וכנגד ארבעה נתבעים נוספים
(המערערת היתה שם הנתבעת מס' 1 ובעלה, פרדי ויינשטיין, היה הנתבע מס' 3).
ב. ביום 24.11.1985 חייב בית המשפט את המערערת ואת בעלה לשלם לבנק,
ביחד ולחוד, סך של 28,665,819.78
שקל ישן
(להלן - "פסק הדין הראשון").
ג. ביום 19.12.1985 נתן בית המשפט פסק דין נוסף שעל פיו חוייבו יתר הנתבעים באותו תיק
(היינו הנתבעים 2, 4 ו-5), לשלם לבנק,
ביחד ולחוד, את הסך הנ"ל
(להלן - "פסק הדין השני").
ד. הבנק פתח, ביום 13.2.86, את תיק הוצל"פ מס' 0-86-01913-02 כנגד המערערת והנתבעים האחרים, לביצוע שני פסקי הדין הנ"ל בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.
ה. המערערת הגישה לראש ההוצאה לפועל בקשה בטענת
"פרעתי" ובה טענה כי החוב נפרע עוד לפני חודש ספטמבר 1987 על ידי תשלומים ישירים לבנק ו/או באמצעות ההוצאה לפועל ו/או על ידי מימוש נכסים ותוכניות חיסכון.
מהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 1.12.04
(החלטה ארוכה המשתרעת על 11.5 עמודים מודפסים) עולה כי טענות המערערת בבקשתה התחלקו לארבעה ראשים:
ראשית, כי הבנק לא כלל בחישוביו באשר ליתרת חובה של המערערת תשלומים ששולמו לתיק ההוצאה לפועל על פי הקבלות שצורפו לבקשה בטענת
"פרעתי" וסומנו יח' 47-1;
שנית, כי הבנק לא כלל בחישוביו באשר ליתרת חובה של המערערת סכומים ששולמו לבנק באופן ישיר על פי הנספחים יט'1 ו-יט'2;
שלישית, כי הבנק לא כלל בחישוביו סך של 9,500$ כתוצאה ממימוש תוכנית חיסכון ביום 19.9.86, על פי נספח כב' לבקשה;
רביעית, כי הבנק לא כלל בחישוביו את שוויה של חנות שנמסרה לידיו בשווי מוסכם של 30,000$ על פי הסכם פשרה מיום 12.3.87.
3.
הכרעת ראש ההוצאה לפועל
א. ראש ההוצאה לפועל קבע שכל תשלום שבוצע לפני מועד מתן פסק הדין, אינו רלוונטי להליך שבפניו וכי הוא אינו מוסמך להתייחס אליו בהחלטתו. זאת, משום שאת הטענה בדבר פרעון כספים לפני מתן פסק הדין צריך היה להעלות בפני בית המשפט שנתן את פסק הדין, ולא בפני ראש ההוצאה לפועל.
ב. ראש ההוצל"פ קבע כי התשלום בסך של 719,000 שקל ישן שהמערערת טענה כי בוצע על ידי העברה כספית מבנק דיסקונט,
"ביחס לתשלום זה, גם אם שולם בפועל, הרי תשלום זה בוצע, כהודאת החייבת, לפני מתן פסק הדין, ומשכך אין לזקוף תשלום זה כחלק מטענת הפרעון שבפני, כי ראש ההוצאה לפועל נעדר סמכות לדון בתשלום זה".
ג. בהתייחסו לטענת החייבת כי פרעה סך של 6,970,000 שקל ישן באמצעות תוכנית חסכון שהופקדה בבנק, נספח כב' לבקשה בטענת
"פרעתי" קבע ראש ההוצאה לפועל כדלקמן:
תוכנית החסכון נפתחה ביום 19.9.1984, היינו, בטרם ניתן פסק הדין.
ראש ההוצל"פ קבע, בהסתמכו על עדותה של המערערת בפניו, כי מימוש תוכנית החסכון
נעשה בטרם ניתן פסק הדין ועל שום כך אין מקום להעלות טענת פרעון בגין הסכום הנ"ל
בפניו.
על שום כך דחה ראש ההוצל"פ את טענת הפרעון שהתייחסה לסכום הנ"ל.