פסק-דין בתיק עא 1040/05

ערעור על פסק דינו החלקי של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת שרון-נתנאל) מיום 5.12.04.

השופט  י. עמית:

         ושוב חוזרת ועולה השאלה: תאונת דרכים או לא תאונת דרכים ?

1.       המשיב 1 (להלן: " המשיב"), העובד כנהג משאית אצל המערערת 1, נפגע בתאונה ביום 12.4.02 במהלך עבודתו, עת טרם נסיעתו עלה לארגז הקירור של המשאית כדי לוודא שהסחורה שהוטענה יום קודם לכן, מסודרת כדבעי בארגז. במהלך סידור הסחורה החליק המשיב ונפל מהארגז אל מחוץ למשאית.

וכך מתואר האירוע בתצהירו של המשיב:

" ביום התאונה, בשעה 06.00 לערך, הגעתי למפעל והתכוונתי לצאת לנסיעת חלוקה. פתחתי את דלתות ארגז הקירור כדי לוודא שהסחורה מסודרת, שאם לא כן הקרטונים עלולים ליפול במהלך הנסיעה. ראיתי שהסחורה לא מסודרת טוב. פניתי למנהל וביקשתי ממנו שישלח עובד שיסדר את הסחורה. ברצוני להדגיש כי סידור הסחורה, כמו גם העמסתה, אינו מתפקידי בכלל. המנהל לא עזר לי והורה לי לסדר את הסחורה לבד. עליתי לארגז הקירור כדי לסדר את הסחורה, התחלתי לסדר מהחלק האחורי של הארגז, עד אשר הגעתי לקרבת הדלת הצדדית הימנית. לבסוף, נותר מרווח של כ-10 ס"מ שבו יכולתי לעמוד לסידור הסחורה, לפתע החלקתי עקב הרטיבות ועקב המרווח הצר שנותר ונפלתי מהמשאית".

תצהירו של המשיב מהווה את התשתית העובדתית עליה אין מחלוקת בין הצדדים.

2.       המערערת 2, מבטחתה של המעסיק-המערערת 1, גרסה כי האירוע המתואר לעיל מהווה תאונת דרכים, בעוד שהמשיב והמשיבה 2, שהיא מבטחת המשאית בבטוח חובה, גרסו שאין מדובר בתאונת דרכים, באשר מתקיים החריג של פריקה וטעינה.

בית משפט קמא קבע בפסק דינו החלקי כי יש לראות בסידור הסחורה כחלק מפעולת הפריקה והטעינה. אמנם, היה פער זמנים בין סיום העמסת הסחורה לבין סידור הסחורה על ידי המשיב, אך יש לראות את פעולת הסידור כחלק מפעולת הטעינה או פעולה הנלווית לה.

על כך נסב הערעור שבפנינו.

3.       בסוגיות מעין אלו, הנדונות תדיר בבתי המשפט, נשווה תמיד נגד עינינו, את ההגדרה הבסיסית הקבועה ברישא לסעיף 1 לחוק :

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

 ומהו "שימוש ברכב מנועי ?

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש  בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב  עומד" (הדגשות שלי - י.ע.).

המחלוקת בין הצדדים היא, אם יש לראות את התאונה כנופלת לגדר החריג של 'פריקה וטעינה' כטענת המשיבות, או כפעולת לוואי לקראת נסיעה כטענת המערערת.

4.       וזו דרך הילוכה של המערערת.

טעינת הסחורה בארגז הרכב הסתיימה ערב קודם לכן. טרם יציאתו של המשיב לנסיעה,  הוא בדק את ארגז המשאית ונוכח לדעת כי הסחורה אינה מסודרת כדבעי. על מנת שיוכל להתחיל בנסיעה ללא חשש שהארגזים יפלו תוך כדי הנסיעה ובגינה, עלה המשיב לארגז הקירור וסידר את הסחורה בעצמו. עלייתו של המשיב לארגז הקירור היתה אפוא מטעמים תעבורתיים, על מנת לאפשר את התחלת הנסיעה. לכן, גם אם סידור המטען, כשלעצמו, הוא פעולת לוואי לפריקה ולטעינה, הרי שנפילתו של המשיב מהרכב קשורה במטרה תעבורתית שהיא התחלת הנסיעה.

לשיטתה של המערערת, יש להבחין בין נהג העולה לארגז הרכב כדי לבצע פעולה הנדרשת לצורך התחלת נסיעה, שאז יש לראות את פעולתו כבעלת אופי תעבורתי, לבין פעולה של פריקה וטעינה על ידי עובד המעמיס מטען לרכב. במקרה דכאן, סידור הסחורה היה פעולה הנלווית לפעולת הנהיגה, בסמיכות זמנים אליה, ונועדה להבטיח נהיגה בטוחה ברכב.

עוד הצביעה המערערת על פער הזמנים בין העמסת הסחורה לבין התאונה, מה שמצביע לשיטתה על כך שאין לראות את סידור הסחורה כחלק אינטגראלי מפעולת הפריקה והטעינה. בהקשר זה, תמכה המערערת יתידותיה ברע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ. דואני יעקב, פ"ד נו(3) 495. באותו מקרה, המתין נהג משאית לתורו כדי לפרוק את הסחורה, אך על מנת לחסוך בזמן, הקדים והוציא ממקומם את העמודים שבדפנות המשאית ואשר נועדו לתמוך במטען. לאחר שסיים לפרוק את עמוד התמיכה באחד הצדדים, והחל בפריקת עמודי התמיכה בצד השני, נשמט חלק מהמטען ופגע בתובע.