פסק-דין בתיק ע' 1922/10

האב"ד אל"ם א' וולף:

המערער הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות:

1.         ירי לעבר אדם: במהלך שנת 2007 יחד עם שניים אחרים ירה המערער לעבר הישוב קדומים כשישה כדורים ממרחק של כקילומטר באמצעות כלי יריה מסוג קרלו.

2.         ניסיון לגרימת מוות: המערער יחד עם שניים אחרים נסעו ברכב אותו נהג המערער. משהבחינו בתחנת הסעה בצומת ג'נפוט בשני ישראלים, התקרבו אליהם ואחד הנוסעים ירה כדור ציד לעברם ממרחק של כ- 10 מטרים. כתוצאה מכך נפצע אחד הישראלים.

3.         ניסיון לגרימת מוות נוסף: המערער יחד עם אחרים תכנן פיגוע ירי לעבר רכב ישראלי. המערער יחד עם אחר נסע במכונית אחת כדי לשמש תצפיתנים בעוד שני האחרים נסעו ברכב אחר כדי לבצע את הירי.

משעבר רכב ישראלי התקשר המערער למי שאמור היה לבצע את הירי אשר אכן בוצע נורה כדור אחד לעבר רכב ישראלי מכלי יריה מסוג חרטו'ש. כתוצאה מכך נופצה שמשת הרכב ושלושת הישראלים שהיו בו נפצעו פצעים קלים.

בימ"ש קמא גזר על המערער 18 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה.

הערעור בפנינו הינו על חומרת העונש.      
ב"כ המערער חזר בפנינו על הנסיבות לקולא המזכות לדעתו להקלה בעונש כדלקמן:

פעולות המערער לא בוצעו במסגרת פעילות בחוליה צבאית. בין שני הניסיונות לגרימת מוות עברה כחצי שנה ומדובר בשתי חוליות נפרדות. הירי בוצע באמצעות נשקים שאינם תקניים. המערער עצמו ירה רק פעם אחת כדור אחד בנשק לא תקני ותפקידו  של המערער בשני המקרים של ניסיון לגרימת מוות היה משני. המערער הודה וחסך מזמנו של ביהמ"ש.

אין ספק כי מעשיו של המערער חמורים ביותר.    
יש גם להתייחס בחומרה לכך שהיה שותף פעמיים בניסיון לגרימת מוות למרות שלא מדובר באותה חוליה, הוא ידע כי מטרת הנסיעות בשני המקרים היה לבצע פיגוע בו יפגעו ישראלים. בנוסף, אין לשכוח כי הורשע בביצוע ירי לעבר ישוב המאוכלס יהודים (קדומים).

גם כשהירי אינו מבוצע מרובה תקני, כל פגיעה יכולה לגרום למוות או לפחות לפציעה. ירי לעבר נהג ברכב נוסע יכולה להביא לתוצאות הרות אסון כפי שקרה באין ספור מקרים אחרים.

אין גם כל ספק כי הכוונה של המערער הייתה לפגוע באנשים ורק נתמזל מזלו כי הפגיעות היו קלות.

המערער תולה את יהבו בעונשים שהוטלו על שותפיו 13.5 שנות מאסר בפועל ו- 8 שנות מאסר בפועל. לטענת המערער לפי חלקו באירועים, העונש שנגזר עליו אינו עומד ביחס לעונשים שהוטלו על השותפים.

מעיון בפסקי הדין של השותפים עליהם מצביע המערער, עולה כי כל אחד מהם היה שותף למערער רק באירוע השני של ניסיון גרימת מוות. השותף, מחמד צאלח מוחמד עלי, שעליו נגזרו 13.5 שנם מאסר בפועל, שימש כנהג באותו אירוע. אותו שותף היה קטין בעת ביצוע העבירה. הוא הורשע במקרה נוסף של ניסיון לגרימת מוות, בו המערער לא היה מעורב. התכנית במקרה זה לא מומשה כי לא הגיעו רכבים ישראליים. בנוסף, יש לציין כי אותו שותף הורשע בשתי עבירות של ניסיון לגרימת מוות בעוד המערער הורשע בנוסף לשתי עבירות של ניסיון לגרימת מוות בעבירה נוספת של ירי לעבר אדם. העבירה השנייה של ניסיון לגרימת מוות בה הורשע אותו שותף קלה אפוא יותר מהעבירה השנייה בה הורשע המערער. ערעורו של אותו שותף על חומרת עונשו נדחה בע' 1834/10.

השותף השני אוסאמה פיצל עזאת עביד, עליו נגזרו 8 שנות מאסר בפועל בתיק (שומרון) 2115/08 היה שותף גם הוא עם המערער ועם אותו מחמד המוזכר לעיל בעבירה השנייה של ניסיון לגרימת מוות. הוא שימש כתצפיתן באותו אירוע יחד עם המערער. פרט לכך הוא לא הורשע בעבירות נוספות. במקרה זה לא הוגש ערעור.

מכאן המסקנה כי אכן שני השותפים, שהיו למעשה שותפים רק באירוע הירי השני, עברו בסך הכל  עבירות קלות יותר מאלו בהן הודה המערער.

ב"כ המערער הביא בפנינו מספר רב של תקדימים מהם הוא מבקש כי נלמד שהעונש שהושת על המערער הינו חמור בהשוואה למקרים דומים אחרים.