פסק-דין בתיק ע' 1387/08

                                                                                                                           ע' 1387/08

בית המשפט הצבאי לערעורים                                                                                   ע' 1387/08

באזור       יהודה       והשומרון

בפני  הרכב:      אל"ם אריה נח               - אב"ד

                        סא"ל נתנאל בנישו          - שופט

                        סא"ל יעקב כהן             - שופט

המערער: סאיד פתחי חסן חג'אג', ת"ז 850374349 (באמצעות ב"כ עו"ד מחמד חלבי)

נגד

המשיבה: התביעה הצבאית (באמצעות ב"כ סרן שלומי שניידר)

ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש הצבאי שומרון (בפני ההרכב בראשות כב' השופט רס"ן כרמל ווהבי וכב' השופטים סרן עלי עאדל וסרן כמיל מנסור)

בתיק מס' 3928/06 מתאריך 18.12.07

(הערעור נדחה)

תאריך הישיבה: 29 בינואר 2009, ד' בשבט התשס"ט.

                                                              פסק דין

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של סיוע לניסיון לגרימת מוות בכוונה ודינו נגזר ל-12 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, כחודש וחצי לפני מעצרו, פנו אל המערער שני מבוקשים וביקשו ממנו לסייע להם לבצע פיגוע בישראל לנוכח היכרותו את המקום בעקבות עבודתו. המערער סירב לבקשה זו. ברם, המבוקשים לא אמרו נואש, ופנו למערער בשתי הזדמנויות נוספות. בהזדמנות האחרונה נעתר המערער לבקשתם להחדיר מחבל מתאבד לשטח ישראל.

ואכן ביום 28.7.06 נפגש המערער עם אחד המבוקשים, שהודיע לו שהמחבל וחגורת הנפץ מוכנים. יומיים לאחר מכן, נתבקש המערער להגיע לבית במחנה בלאטה, משם יצא לדרך עם מחבל שהיה מצויד בחגורת נפץ שהוסתרה בתיק, במטרה להובילו למקום בו יבצע פיגוע התאבדות. אולם, בהגיעם למחסום דיר שרף, נעצרו השניים ע"י כוחות הבטחון.

גזר דינו של בימ"ש קמא כלל שורה של נימוקים להטלת העונש האמור. כך התייחס ביהמ"ש לחומרת המעשה, לתפקידו של המערער, להעדר חרטה, וכן לרמת הענישה שנקבעה בעניינו של מעורב אחר בפרשה, לואי, אשר הורשע בכך שיצר את הקשר בין המבוקשים למחבל, ועונשו נגזר ל-5 שנות מאסר בלבד. בעניין זה, ציין בימ"ש כי יש לאבחן בין המקרים, ועל כן, אין מקום ללמוד גזרה שווה בין עונשיהם של השניים.

הסנגור סבור כי העונש שהוטל על המערער סוטה באופן משמעתי ברמת הענישה הראויה. לטענתו, לא רק שגזר הדין אינו נותן ביטוי לסירובו הראשוני של המערער לבצע את העבירה, אלא הוא אף יוצר עיוות עונשי בין השותפים השונים בפרשה. לביסוס טענה זו, חוזר הסנגור ומפנה לגזר הדין של לואי הנ"ל, אך גם לעונש שהוטל על המחבל המתאבד הפוטנציאלי, תייסיר, עליו הוטלו 10 שנות מאסר. לגישת הסנגור, לא יעלה על הדעת כי עונשו של המסייע יהא גבוה מזה של המבצע העיקרי.

על כל אלה, מוסיף הסנגור ומציין את עברו הנקי של המערער ואת הודאתו באשמה אשר חסכה זמן שיפוטי יקר.