השאלות שבמחלוקת
1. ערעור על דחיית השגה ביחס לשתי שומות - שומת עסקאות ושומת תשומות שהוצאו למערערת ע"י המשיב. הערעור עוסק בשתי שאלות עיקריות.
האחת, האם היה ביד המערערת לנכות תשומות שהיו לה, (דמי תיווך), כתוצאה מרכישת נחלה מספר 8 בכפר טרומן (להלן: "הנחלה"). הנחלה נרכשה במימון המערערת ונרשמה על שם בת מנהל המערערת, גב'
דפנה בן יעקב ובעלה (להלן: "בני-הזוג").
השנייה, האם צדק המשיב בקביעתו כי לא המערערת רכשה את הנחלה, אלא מדובר ברכישה פרטית של בני-הזוג שקיבלו הלוואה מהמערערת ("הלוואה לבעלי עניין"). בהחלטה בהשגה קבע המשיב, כי אין כל פעילות עסקית במשק האמור. "
אין אנו רואים ברכישת המשך הרכישה לשימוש בעסקה החייבת במס, כיוון שאין כל פעילות עסקית בנכס זה.(
ס' 41 לחוק מע"מ)".
המשיב הוציא למערערת שתי שומות.
האחת, שומת עסקאות מכוח העובדה שההלוואה לא נפרעה ע"י בני הזוג והמערערת לא דיווחה במועד על עסקת אשראי. בהקשר זה חויבה המערערת במס בגין ריבית רעיונות.
השנייה, בהקשר למס התשומות שניכתה המערערת בגין הוצאות תיווך לרכישת הנחלה.
העובדות המלמדות לשיטת המערערת, כי פעלה בנחלה פעילות עסקית
2. המערערת פירטה בתצהיר מנהלה
יצחק מזרחי את העובדות הנוגעות לפעילותה העסקית בנחלה אשר מלמדות לשיטתה כי טעה המשיב בעמדתו. בסיכומיה הרחיבה המערערת לעניין התשתית העובדתית מעבר למסגרת שבתצהיר (לחלק מהדברים שבאו בסיכומים אין תשתית עובדתית בתצהיר). כאן אציג את הגרסה הכוללת שבסיכומים.
3. פעילותה העסקית של המערערת עפ"י גרסתה מתרכזת בתחום מחזור בקבוקים, והיא כרוכה באיסוף בקבוקים מאזורים שונים בארץ לתחנת ביניים, ושינועם למפעל החברה ברמת חובב בו מבוצעת פעולת המחזור. המערערת נזקקה למתקני מיון ודחיסה, לצורך הקטנת נפח הבקבוקים המשונעים על-ידה לרמת חובב. תחנת המיון הראשונה הוקמה בגבעת כוח, וזו הועתקה למושב אחיסמך. ברם, משהתברר כי במושב זה לא ניתן לקבל היתר לתחנה, נאלצה המערערת לחפש מקום אחר. לאור העלויות הכבדות הכרוכות בהקמת המתקנים הדרושים לה וכדי שלא להיות תלויה בחסדי אחרים, החליטה המערערת לרכוש קרקע משלה, ומצאה כי הנחלה בכפר טרומן היא המתאימה ביותר בשל מחירה ובשל נגישותה התחבורתית (קירבה לכביש 6), ולאור שטחה הגדול. הנחלה נרכשה ע"י בני-הזוג ביום 24.5.01.
4. הגם, שבהתאם לתכניות החלות על הנחלה, לא ניתן היה להוציא היתר הנחוץ לעיסוקה. המערערת האמינה, כי ברבות הימים ניתן יהיה לקבל היתר. זאת, בהתחשב בכך שבפועל נמצאים בכפר טרומן עסקים רבים שפעילותם אינה תואמת את ההיתרים הקיימים לנחלות והרשויות אינן פועלות כנגדן. לשיטת המערערת, לאור העובדה שהכפר סמוך לאייר פורט סיטי ניתן היה לצפות שהאזור יופשר לפעילות תעשייתית, ובמיוחד בהתחשב בייעדי
חוק הפיקדון על מכלי משקה התשנ"ט-1999 אשר ביססו צפייה, כי לצורך עמידה בהם יסייעו גורמים פוליטיים לקבלת ההיתר.
5. עפ"י הנטען בסיכומי המערערת, היא ביקשה לרכוש את הזכויות בנחלה על שמה, ואולם בהתאם לכללי מנהל מקרקעי ישראל לא היה ביד
חברה לרכוש נחלה, ולכן הזכויות נרכשו על שם הבת של מנהל המערערת, גב'
דפנה בן יעקב ובעלה
אביב בן יעקב, במימון המערערת. עפ"י הנטען, רכישה זו נעשתה
בנאמנות עבור המערערת. בספרי המערערת נרשמה רכישת הזכויות בנחלה כרכישה של המערערת - והנחלה, כמקרקעין המוחזקים על ידי המערערת.
6. בהיעדר מסמך בכתב התומך בטענה (כגון: הודעת נאמנות למנהל מיסוי מקרקעין) טוענת המערערת, לקיום
יחסי נאמנות מהותיים. עפ"י הנטען, המערערת היא שמימנה את הרכישה והיא שנהגה בנחלה מנהג בעלים החל מיום רכישת הזכויות ועד היום, והובהר בפסיקה, כי במקום בו התקיימו יחסי נאמנות מהותיים בין מי שרשום כבעלים לבין הבעלים האמתי, ניתן יהיה להתייחס מבחינת דיני המס לבעלים האמתי, כאל הבעלים באמצעות מוסד הנאמנות. המערערת הפנתה לע"א 1613/92
אביגדור זיו נ' מנהל מס שבח מקרקעין (מסים), שבו קיבל בית המשפט טענת רכישה נאמנות לאור הוכחת יחסי נאמנות מהותיים.
7. לפי אותה גרסה, מיד לאחר רכישת הזכויות הגישה המערערת בקשות חוזרות ונשנות לקבלת היתר בניה (לא הובהר לאיזה סוג מבנה) ואולם, כל בקשותיה נדחו. יחד עם זאת, עפ"י הסיכומים, המערערת עשתה במקרקעין במשך שנים ארוכות שימוש באופן עסקי אחר, כדלקמן:
א. משרדי המערערת מצויים בנחלה החל מיום רכישת המקרקעין ועד היום (עמוד 25 לפר' מיום 14.12.09, חקירת מר יצחק מזרחי);
ב. בניית הכלובים, מכלי האיסוף, המפוזרים בכל הארץ (כ-8,500 מכלים), נעשתה בנחלה;
ג. בשנים 2003 ו-2004 אחסנה המערערת חבילות של בקבוקים בשטח הנחלה;
ד. בגין פעילות זו של התקנת מכלי האיסוף ואחסון הבקבוקים הועמד אביב בן יעקב (הבעלים הרשום) למשפט, והמערערת שילמה קנס גבוה
;
ה. בשנים 2005-2007 אחסנה המערערת שברי זכוכית בנחלה בהיקף של למעלה מ-7,000 טון;
ו. צי-הרכבים של המערערת חנה בשטחי הנחלה במשך שנתיים וחצי. מדובר ב-
13 משאיות ו-5 טנדרים שהיו יוצאים בבוקר וחוזרים בערב. המערערת מדגישה את החיסכון הכספי הכרוך בכך, מר
יצחק מזרחי העיד כי בגין החניית רכבי המערערת בברקת משלמת המערערת כיום 12.5-11 אלף ש"ח לחודש (פר' מיום 14.12.09 עמ' 25). לכן, לשיטת המערערת
פעילות זו לבדה חסכה למערערת סך של כחצי מיליון ש"ח;
ז. העירייה הוציאה את הודעות תשלום הארנונה למערערת והמערערת היא זו ששילמה את
הארנונה בגין הנחלה. סיווג הארנונה שהוטל על המערערת היה בהתאם לפעילות המערערת בפועל -
סיווג עסקי, אחסנת חומרי גלם;
ח. על המקרקעין מאוחסנים (בידיעת הרשויות) 500 טון של שברי זכוכית ליישום תשתיות לאומיות. המערערת מציינת, כי באופן דומה נסלל הכביש ליד הטכניון בחיפה והדבר מהווה חלק מפעילותה היצרנית והמחקרית. כמו-כן טוענת המערערת, כי במשך תקופה של שנה אחסנה ציוד תעשייתי של מפעלה;
ט. המערערת מפיקה דמי שכירות ראויים משני מבנים שנבנו בנחלה ליום זה.
המדובר בסכום של 91,200 ש"ח לשנה עליהם משלמת החברה מס הכנסה כדין.