השופט שמואל צור
1. לפנינו ערעור על החלטה מיום 16.1.11 של רשם בית דין זה (כב' השופט אילן סופר; בר"ע 40549-12-10), בה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 18.11.10 (תיק דמ"ש 4427-09; השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור הגב' אינהורן ומר שוורץ).
הרקע
2. המשיבה עבדה כפקידה במשרדו של המערער, עורך דין במקצועו, החל מיום 9.12.07. ביום 19.2.09 נישאה המשיבה לבחיר ליבה ולאחר מכן יצאה לחופשת ירח דבש. עם שובה של המשיבה מחופשתה זו היא הודיעה למנהלת המשרד של המערער כי לא תחזור מיידית לעבודה בשל החשש שנדבקה במחלה. על רקע זה זומנה המשיבה לשיחה עם המערער. ובמעמד זה הסתיימו יחסי העבודה ביניהם.
3. המשיבה הגישה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה נגד המערער לתשלום זכויות שונות המגיעות לה, לטענתה, מכוח יחסי העבודה שהתקיימו ביניהם. בית הדין האזורי (תיק דמ"ש 4427-09; השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור הגב' אינהורן ומר שוורץ) קיבל את תביעת המשיבה בחלקה וחייב את המערער לשלם לה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי מחלה, פיצוי על פיטורים שלא כדין ושכר טרחת עו"ד. מכאן הבקשה ל רשות ערעור.
4. ביום 22.12.10 עתר המערער לבית דין זה בבקשה לראות בפסק הדין שניתן בתיק דמ"ש 4427/09 ככזה שניתן במסגרת הליך רגיל ולקבל את הערעור שהוגש באותו היום כערעור בזכות. לחילופין ביקש המערער להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור.
5. בנימוקי הבקשה ציין המערער כי הדיון בבית הדין האזורי, על אף שנפתח במסלול של "דיון מהיר", התנהל במסלול רגיל בפני מותב. בנוסף ציין המערער כי בית הדין האזורי קבע שהתיק יתנהל במסלול רגיל וכחיזוק לכך ציין כי ניתן צו לגילוי מסמכים, צו להגשת תצהירים, ואת העובדה שהתיק נקבע לדיון הוכחות. לטענתו, עבר התיק להתנהל ב"פסים רגילים", ובשוגג לא ניתנה החלטה מפורשת בעניין.
6. בתגובתה טענה המשיבה, בין היתר, כי התיק מעולם לא עבר להתנהל כהליך רגיל . כמו כן טענה כי לבית הדין קמא נתונה הסמכות, בדונו בדיון מהיר, לתת את כל ההחלטות והצווים שניתנו על ידו וכי המועד להגשת בקשה לרשות ערעור חלף עבר לו.
החלטת הרשם
7. בהחלטה מיום 16.1.11 דחה הרשם את בקשת המערער וקבע כי הדיון בבית הדין קמא התנהל במסגרת "דיון מהיר" בסמכות שופט. וכי ההרכב שדן בתיק בבית הדין קמא לא החליט להעבירו להליך רגיל. עוד נקבע כי הצווים שניתנו על ידי בית הדין והעובדה שהתיק נקבע להוכחות, אין בהם כדי להעביר את התיק להליך רגיל. מכאן, כך קבע הרשם, נקבע כי הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי הינו ברשות, לפי סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, והמועד להגשתו הינו תוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה. לפי זה, כך קבע הרשם, המערער הגיש את הבקשה לרשות ערעור 21 ימים לאחר המצאת הפסק לידיו, היינו-באיחור של 6 ימים. בקשר לכך קבע הרשם כי המערער לא העלה כל עילה או טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה. אשר לסיכויי בקשת רשות הערעור, ציין הרשם כי הינם נמוכים מאחר ורובם מתבססים על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, והלכה ידועה היא שערכאת הערעור ממעטת מלהתערב בהן.
הערעור
8. על החלטה זו של הרשם הגיש המערער את הערעור שבפנינו. בין יתר טענותיו, טוען המערער כי הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי הוא בזכות, שכן דיון התנהל כהליך רגיל, על כל סממניו. לטענת המערער, העובדה שאין אזכור בפרוטוקול לכך שהדיון הועבר להליך רגיל מהווה לכל היותר פגם פרוצדורלי . עוד נטען כי על פי פסיקת בית דין זה, אי ציון המועד להגשת בקשת רשות ערעור בפסק הדין והעובדה שהבקשה הוגשה בטרם חלוף 30 הימים מיום המצאת פסק הדין, מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור.
נוסף על האמור טוען המערער כי קביעת הרשם כי סיכויי הערעור נמוכים שגויה, שכן נוכח ה"טעם המיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, אין מקום לשקילת סיכויי הערעור. כמו כן נימוקי הערעור, לטענתו, מתבססים ברובם על קביעות משפטיות ולא על קביעות עובדתיות, כפי שקבע הרשם.
המשיבה תומכת בהחלטתו של הרשם מטעמיה וטוענת כי התיק נוהל בפני בית הדין האזורי בהליך של "דיון מהיר" ולפיכך על המערער היה לבקש רשות ערעור ולהגיש את הבקשה תוך 15 ימים, כקבוע בתקנות. כמו כן טוענת המשיבה, כי אין יסוד לטענת המערער שבדיון מהיר נשמעות הוכחות ללא גילוי מסמכים, ללא הגשת תצהירים והסיכומים נשמעים בעל פה, שכן אין כל קביעה בתקנות באשר לדרך ניהול הדיון המהיר ובית הדין רשאי לנהלו על פי שיקול דעתו. לטענתה, גם בהליך של דיון מהיר מורה בית הדין לצדדים לגלות מסמכים ולהגיש תצהירים וסיכומים בכתב. כמו כן טוענת המשיבה, כי קביעתו העובדתית של בית הדין בפסק הדין כי מנהלת המשרד היתה מוסמכת לאשר חופשות לעובדים והיא אף אישרה למשיבה חופשה, השליכה על כל השאלות המשפטיות והובילה לתוצאה שהגיע אליה בית הדין בפסק דינו. משום כך,כך טוענת המשיבה, סיכויי הערעור נמוכים, כפי שקבע הרשם.
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור על החלטת הרשם. נפרט להלן את נימוקי החלטתנו.
10. אין לקבל את טענת המערער, כי הדיון בבית הדין האזורי התנהל כהליך רגיל, בהבדל מהליך של דיון מהיר. מדובר בתביעה שהוגשה במסלול של דיון מהיר ולא התקבלה כל החלטה - לא מפורשת ולא משתמעת - על העברת התביעה למסלול אחר. בנסיבות אלה צדק הרשם בפסיקתו כי מדובר בפסק דין שניתן במסגרת של דיון מהיר.
11. לאור קביעה זו, הערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי הוא ברשות ויש להגישו תוך 15 ימים (תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991). מכאן גם שהמערער איחר בהגשת הבקשה לרשות ערעור פרק זמן של 6 ימים ולא ניתן לקבל את הבקשה בלא הארכת המועד לכך.
12. בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך אם מצא לכך "טעם מיוחד". לעניין זה מקובל שטעות של בעל דין - לא כל שכן עורך דין או בעל דין שהוא עורך דין - אינה מהווה טעם מיוחד והדברים ידועים.