השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כהן) מיום 6.10.08 (הכרעת הדין מיום 7.9.08) בת"פ 35/03. נציין, כי תחילה עירערה המדינה על קולת עונשו של המערער (ע"פ 9387/08) אך בדיון לפנינו הודיעתנו באת כוח המדינה, כי המשיבה איננה עומדת על ערעורה והוא נמחק. הפרשה עניינה עבירות חמורות של סחר בסמים.
רקע
ב. כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער (יליד 1959) מייחס לו מעורבות ביבוא מאות קילוגרמים של סם מסוכן מסוג חשיש מלבנון. כעולה מכתב האישום, במהלך חודש ספטמבר 2001 צורף המערער, על ידי אדם ושמו צ'רלי פרץ (להלן פרץ), לרשת שייבאה סמים מלבנון. הרשת הורכבה, בין היתר, משלושה תושבי חלקו הישראלי של הכפר ע'ג'ר, שכנודע נחלק שטחו בין ישראל ללבנון: סעד קמהוז (להלן גם סעד), בנו (להלן יוסף) ואחיו (להלן אחמד). השלושה קיבלו סמים מסוג חשיש בגבול ישראל-לבנון, אותם הפיצו ישירות ל"לקוחותיהם" או לחלופין הושארו בנקודות איסוף (נקודות "מישלש"). לאחר שהופגש עם אחמד ויוסף, וביקר בנקודות העברת הסם מלבנון לישראל, החל המערער - כך נטען בכתב האישום - להעביר את הסמים לנקודות האיסוף השונות באמצעות משאית החברה בה הועסק.
ג. לאחר משפט ממושך (בין היתר, עקב בריחת עד מרכזי (סעד) ללבנון ומתן אפשרות לצדדים לנסות להגיע להסדר), הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: ריבוי מקרים של יבוא וסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973; החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. הושתו על המערער 6 שנים ו-6 חודשים מאסר בפועל; מאסר מותנה בן שנתיים ושישה חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים או עבירה אחרת מסוג פשע; הפעלת מאסר מותנה בן 30 חודשים שהושת על המערער בת"פ 2691/06 באופן ש-24 חודשים ירוצו בחופף לעונש שהושת בתיק דנא ו-6 חודשים ירוצו במצטבר - ובסך הכל 7 שנות מאסר בפועל; קנס כספי בסך 60,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו; פסילה מקבלת או החזקת רשיון נהיגה לתקופה של 3 שנים ופסילה מותנית בת שנה. בית המשפט הורה על העברת הדיון בחילוט כספי משפחת המערער להליך אזרחי.
ההליכים בפני בית המשפט המחוזי והכרעת דינו
ד. במהלך הדיון התכחשו עדי התביעה המרכזיים יוסף, אחמד וסאמר חליל (להלן העדים) לנאמר מפיהם בחקירות המשטרה והשב"כ בדבר מעורבותו של נהג משאית, שהמערער עונה למאפייניו, בעסקאות סמים, והשלושה אף הוכרזו עדים עוינים. בית המשפט קבע, כי הסברי העדים להבדלים בין גרסאותיהם אינם אמינים, ואינם מתיישבים עם דבריהם בחקירותיהם ועם עדויות חוקרי המשטרה והשב"כ שנמצאו מהימנים - ועל כן קיבל את הודעותיהם לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971. מאחר שהמערער טוען נגד הגשת הודעות אלה ונגד העדפתן על פני העדויות בפני בית המשפט - נפרט בקצרה את נימוקי בית המשפט בעניין זה:
(1) יוסף - בית המשפט עמד על הסתירות בעדותו. תחילה טען יוסף, כי כל שנאמר בחקירתו בשב"כ הומצא על-ידו, אך בהמשך טען כי הונחה על-ידי החוקרים מה לומר. חרף טענתו כי חוקרי השב"כ איימו עליו, נשמע יוסף בהקלטת אחת מחקירותיו משיב בחיוב כשנשאל האם היחס כלפיו נאות. כן נקבע, כי טענתו אינה עולה בקנה אחד עם זכרונות הדברים מחקירותיו, ומעדויות חוקרי השב"כ שנמצאו מהימנות. סתירה נוספת נמצאה בהכחשתו הראשונית בדבר מעורבותו בעסקאות סמים, לפיה "לא היה לי שום קשר לסמים" (פרוטוקול הדיון מיום 29.10.06, עמוד 76 שורה 4), אך בהמשך הודה במעורבות בעסקאות סמים עם אביו.
(2) אחמד - בית המשפט דחה טענה בדבר לחץ שלכאורה הופעל עליו בחקירתו, בין היתר, כיון שרק בשלב מאוחר טען כי נכבל וכי איימו עליו, אף שנשאל שאלות רבות בנושא. בעדויותיהם הכחישו חוקרי השב"כ טענות אלה ועדותם נמצאה אמינה. צוין גם, כי טענותיו עומדות בסתירה לכך שבחקירותיו הודה על היחס הטוב שקיבל. לבסוף, אחמד עצמו ציין לבסוף כי יתכן שבדה את הדברים מלבו. בניגוד לאמור בראשית עדותו, אישר אחמד שחתם על הודעותיו בשב"כ רק לאחר שאלה הוקראו לו.
(3) סאמר חליל - הוא סייע בהעברת הסמים. בעדותו טען, כי במהלך חקירתו הופגש עם אחמד והושאר עמו לבד, והאחרון הנחהו כיצד ומה להשיב בחקירותיו. עם זאת מעדותם של השוטרים, שנמצאה אמינה, עולה כי השניים לא הושארו לבדם. בנוסף, חרף טענה זו ציין סאמר בעדותו כי "לא עזבו אותנו השוטרים" (פרוטוקול הדיון מיום 3.1.05, עמוד 27 שורות 16-14). כן לא עלה בידי סאמר להסביר סתירות בין הודעתו לבין הודעתו של אחמד, או כיצד הוסיף פריטי מידע שלא עלו בהודעתו של אחמד. לבסוף נקבע, כי טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בהודעתו של סאמר (בה תועד העימות) עליה חתמו סאמר ואחמד.
ה. בית המשפט דחה את טענתם של אחמד ויוסף, לפיה לא נחקרו במשטרה ושהאמרות המיוחסות להם הועתקו מהודעותיהם בשב"כ; זאת נוכח עדויות החוקרים והתימוכין שנמצאו לכך בהודעות עצמן; כך, למשל, ההודעות במשטרה מפורטות מן האמרות שהובאו בזכרונות הדברים של חוקרי השב"כ.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
ו. בפסק דין מפורט ומנומק סקר בית המשפט קמא - שנדרש גם לגלגולי התיק, בנסיבות המיוחדות - את הודעותיהם של העדים והאופן בו קשרו נהג משאית, שהמערער עונה על תיאורו, ליבוא הסמים והפצתם:
יוסף - בחקירותיו סיפר, כי העביר תיקי סמים, בעזרת אחמד, לנהג משאית בשם "שלמה או משה", אשר הוצג לו על-ידי פרץ (חקירותיו בשב"כ ובמשטרה מיום 22.1.03 והודעתו במשטרה מיום 27.1.03 - אז נקב בשם שלמה). עובר למסדר הזיהוי ציין יוסף, כי נהג המשאית מתגורר בקרית שמונה, כבן 40, ממוצא יהודי, בעל גוון עור כהה וחזות "הודית" (עלה גם בחקירתו במשטרה מיום 29.1.03). דברים אלה, יצוין כאן, תואמים את חזות המערער. עוד סיפר יוסף, כי המערער הגיע לנקודות המפגש (באזור נחל הבניאס - קבר סולטן אבראהים, ופעם אחת בקרבת הקיבוצים הגושרים ושדה-נחמיה - חקירת שב"כ מיום 4.2.11) במשאית לבנה עליה התנוסס הכיתוב "יוסי אברהם" (החברה בה הועסק המערער) והסמים הועמסו לארגזים בצדי המשאית. מידע דומה נמסר גם בסיור ההובלה (מיום 28.1.03). בית המשפט למד על מהימנות דו"ח הסיור מחתימת יוסף המאשרת את האמור בו, ומכך שאומת מידע נוסף שנמסר במהלך הסיור (מיקומם של צמיגי רכב בהם הוחבאו סמים).
אחמד - לאחר שנמסר לו כי יוסף מסר מידע על מעורבותם בעסקאות סמים, החל אחמד לשתף פעולה עם חוקריו וחזר בו מהכחשותיו הכוללניות. בין היתר, סיפר כי העביר סמים לנהג משאית שאת שמו לא הכיר, ותואר על-ידו כבעל פנים שחומות עם שיער קצר, וכי סייע לו בהעמסת הסמים על משאית לבנה מסוג סמיטריילר בארגזיה הצדיים (חקירתו בשב"כ ובמשטרה מיום 28.1.03). נקודת המפגש שצוינה על-ידו תואמת את האמור בעדותו של יוסף. לאחר מסדר הזיהוי, חזר ותיאר את המערער כיהודי, כבן 40-35, גבוה וכהה בפנים (חקירותיו בשב"כ ובמשטרה מיום 29.1.03).
סאמר - לאחר שהכחיש מעורבות בעסקאות סמים, נערך ביום 5.2.03 עימות בינו לבין אחמד. העימות תועד בגוף הודעתו של סאמר. לאחר העימות החל סאמר לשתף פעולה, וסיפר כי נהג לסייע לאחמד בהעברת סמים, בין היתר, ל"נהג סמיטריילר הודי כושי" (ת/13 גליון 4 שורה 27); זאת גם באזור הבניאס ליד קבר סולטאן אבראהים. עוד ציין סאמר, שעל המשאית התנוסס הכיתוב "יוסי אברהמי" או "יוסי אברהם". דברים דומים עלו גם בחקירתו בשב"כ (זכרון דברים מיום 9.2.03). כאמור, בית המשפט דחה את טענת סאמר, לפיה הונחה על-ידי אחמד מה לומר בחקירותיו (פסקה ד').
ז. במסדר זיהוי תמונות שנערך ליוסף ואחמד זיהו השניים בתמונת המערער את נהג המשאית לו העבירו סמים. בית המשפט עמד על כך, שככלל יש לבכר מסדר זיהוי חי על-פני מסדר תמונות; והדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, שכן בעת עריכת המסדרים כבר הוצא צו מעצר נגד המערער. עם זאת, הוסבר כי אין בכך כדי לשלול לחלוטין את ערכו הראייתי של מסדר הזיהוי, אלא אך לגרוע ממשקלו. טענות המערער בנוגע לזהות המצולמים נדחתה אף היא, לאחר שנקבע כי לניצבים בתמונות מראה חיצוני דומה, ואין בתמונת המערער סממן ייחודי שעלול היה להכשיל את המסדר. ביחס לאי עריכת מסדר זיהוי לסאמר נאמר, כי הדבר אכן עולה בגדר מחדל, שכן המערער היה עצור בעת חקירתו, אך לא היה במחדל זה ובאחרים כדי לקפח את הגנת המערער.
ח. בית המשפט קבע, כי עדותו של המערער - בה הכחיש את המיוחס לו - מאופיינת בסתירות, שינויי גרסאות, העדר הסברים הגיוניים והתעלמות מפרטים מפלילים. כך למשל, בעדותו טען המערער כי מזה שנתיים נוהג הוא במשאית כחולה ללא כיתוב, אף שהדברים עומדים בסתירה לתמונה שצולמה על-ידי יחידת העיקוב, בה נראה המערער במשאית לבנה עם שם החברה. סיוע נוסף נמצא בכך שלא עלה בידי המערער לספק הסבר לסכומי כסף גדולים שהופקדו בחשבון הבנק של רעייתו. התנהגותו בעת מעצרו תוארה כ"התנהגות מפלילה", שכן המערער הציע לשוטרים לבדוק את משאיתו, אף שטרם הובהר לו כי החשדות נגדו כוללים שימוש במשאית.
ט. נקבע גם, כי אמנם בהיעדר ציון מועדים מדויקים לקיומן של עסקאות הסמים נפגעה במידה מסוימת יכולתו של המערער לבסס טענת אליבי, אך ממילא לא היה בכך כדי לסייע לו, נוכח מקבץ הראיות המשמעותי נגדו, המבסס את אשמתו מעבר לכל ספק. בית המשפט דחה אף את טענת המבקש להגנה מן הצדק, כיון שתמונות יחידת העיקוב לא הועברו לידיו במועד. הוסבר, כי אי העברת חומר חקירה עולה בגדר מחדל, בפרט נוכח פניות חוזרות מצד ההגנה לבירור הנושא. עם זאת, המחדל נבחן על רקע נסיבות המקרה, ובענייננו אין מדובר בהסתרה מכוונת, וממילא הרשעת המערער איננה מבוססת אך על התמונות, בחינת הראיה "שבלעדיה אין". כן נדחתה טענת המערער בדבר אי העדתו של סעד קמהוז, מן הטעם שהאחרון נמלט ללבנון והניסיונות לאתרו עלו בתוהו. בנוסף נקבע, שהסדר הטיעון עם פרץ, שלא נכללו בו עבירות הסמים נשוא תיק זה, אינו בגדר "דיבור בשני קולות", כלשון המערער, נוכח הנסיבות הייחודיות שליוו את חתימת ההסדר, ובעיקר הימלטות העדים ללבנון.