השופט א' שהם:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 22.10.2012, בתפ"ח 1103/06, שניתן על-ידי כב' השופטים ר' יפה-כץ - סג"נ; א' ואגו; ו-י' צלקובניק.
2. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות אלה: מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור (להלן: הפקודה למניעת טרור או הפקודה) (6 עבירות); פעילות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 2 לפקודה (4 עבירות); קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין (5 עבירות); אימונים צבאיים אסורים, לפי סעיף 143 לחוק העונשין (5 עבירות); עבירות בנשק (נשיאת נשק), לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין (5 עבירות); עבירות בנשק (נשיאת תחמושת), לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין (3 עבירות); עבירות בנשק (החזקת נשק), לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין (4 עבירות); עבירות בנשק (החזקת תחמושת), לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין; וניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין (7 עבירות).
3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 30 שנות מאסר לריצוי בפועל שמניינן מיום מעצרו של המערער ביום 16.8.2006; ושתי שנות מאסר על-תנאי, לבל יעבור בתוך שלוש שנים מתום מאסרו, כל עבירה נגד הביטחון שהיא פשע.
כתב האישום שהוגש נגד המערער
4. כתב האישום בעניינו של המערער, יליד 1987, תושב עבסאן הגדולה ברצועת עזה, מונה עשרה אישומים, ולהלן יפורטו בתמצית העובדות הרלבנטיות.
באישום הראשון נטען, כי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשנת 2000, נפגש המערער עם אדם בשם רפיק איסמעיל אבו דקה (להלן: רפיק), פעיל בארגון הג'יהאד האסלאמי (להלן:הארגון) והמערער נענה להצעתו של רפיק להצטרף לארגון. לאחר הצטרפותו לארגון, החל המערער לעסוק בהדבקת כרוזים ותמונות של חללי הארגון, והשתתף בהפגנות וכנסים מטעם הארגון. עוד נטען, כי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הצטרף המערער לחוליית טרור של הארגון, שפעלה במסגד עומר אל חטיב בעבסאן הגדולה, ושימש במסגרתה כאחראי על ועדת הספורט.
באישום השני מסופר על ביצוע אימונים צבאיים על-ידי המערער מטעם הארגון, שכללו אימונים גופניים, צעידות וזחילות. בהמשך, התאמן המערער בזחילה וירי מכלי נשק אותו נשא, וכן למד כיצד להכין מטעני חבלה. באימון הרביעי שביצע המערער, הוא התאמן ביחד עם אחרים בהפעלת טילים. האימון החמישי כלל שימוש וירי ברובי קלצ'ניקוב, באקדחים, ירי טילי אר.פי. ג'י, והפעלת מטעני חבלה.
האישום השלישי מדבר בביצוע עבירות שונות לאחר סיום האימון החמישי, המתואר באישום הקודם. המערער הצטרף לחוליה צבאית של הארגון, שפעלה ברצועת עזה. בחודש יולי 2006, התמנה המערער לראש חוליה שכללה ארבעה פעילי הארגון. תפקידם הראשון של חברי החוליה היה לאתר משתפי פעולה עם ישראל באזור מגוריהם. עוד נטען, כי לאחר חטיפתו של החיל גלעד שליט, ביום 25.6.2006, קשר המערער קשר עם חברי חולייתו לשמור על גבול הרצועה עם ישראל, להזהיר מפני כניסת חיילי צה"ל, "ולירות לעבר חיילי צה"ל כדי לגרום למותם". המערער קיבל מפעיל הארגון רובה מסוג קלצ'ניקוב ומחסנית שבה 24 כדורים, ונשק זה נותר, באופן קבוע, ברשות המערער. במסגרת משימות השמירה, יצא המערער במספר מקרים לגבול הרצועה עם ישראל, ביחד עם חברי חולייתו, כאשר כולם מצויידים ברובי קלצ'ניקוב ובתחמושת. כמו כן, נשא עמו המערער מכשיר קשר, על-מנת ליצור קשר עם פעילי ארגון אחרים.
האישום הרביעי מתאר אירוע ספציפי שהתרחש ביום 12.8.2006 בסמוך לשעה 20:00, כאשר המערער וחברי חולייתו התמקמו על גג מסגד בבניה, המצוי במרחק של כ-3 ק"מ מגבול ישראל. לאחר שהמערער קיבל דיווח על רכב צבאי המתקרב למקום, הוא ירה 4 יריות לעבר המכונית, דיווח לממונים עליו על ירי זה, והסתלק מהמקום עם חבריו. כנטען בכתב האישום, במעשיו אלה ניסה המערער "לרצוח ישראלים בשל היותם ישראלים".
האישום החמישי עניינו בירי טיל מדגם אלקודס-1 לכיוון ישראל, בקיץ 2005, מתוך כוונה לרצוח ישראלים. מסופר באישום זה כי המערער נפגש עם שני פעילים של הארגון שמסרו לו כי בכוונתם לירות טיל לעבר ישראל, והוא נענה להצעתם לחבור אליהם. בהמשך, נעו השלושה לעבר גבול ישראל, כאשר הם מצויידים בכלי נשק אישיים ובטיל. בהגיעם למרחק של כ-3 ק"ממהגבול, ירה אחד מחברי החבורה את הטיל לכיוון ישראל, אך הטיל נפל בשטח פלסטיני.
באישום השישי מסופר באירוע שהתרחש למחרת ניסיון הירי הקודם, כאשר השלושה החליטו לירות טיל נוסף לעבר ישראל, מתוך כוונה לגרום למותם של ישראלים. המערער ושני חבריו נשאו טיל מדגם אלקודס-1 וניסו לירות אותו לעבר ישראל, אך הטיל לא נורה.
האישום השביעי מתאר ניסיון נוסף לירות טיל לעבר ישראל, בחודש אוקטובר 2005, כאשר המערער וחבריו ניסו לירות טיל שהיה ברשותם, אך גם הפעם "הטיל לא עבד", כלשון כתב האישום.
האישום השמיני עוסק אף הוא בירי טילים לעבר ישראל, מתוך כוונה לרצוח ישראלים. נטען באישום זה, כי בחודש אוגוסט 2006 פגש המערער מספר רעולי פנים שמסרו לו טיל מתקדם יותר, מדגם אלקודס-2 או אלקודס-3. רעולי הפנים הכינו את הטיל לירי לעבר ישראל, ולאחר מכן נורה הטיל המשופר לכיוון ישראל, בנוכחותו של המערער, וזאת מתוך כוונה לרצוח "ישראלים בשל היותם ישראלים".
באישום התשיעי מדובר במפגש נוסף עם חמישה רעולי פנים, אשר הוציאו מספר טילים מתוך מטע זיתים, לצורך ירי לכיוון ישראל. המערער הצטרף לירי הטילים, כאשר אותה חבורה ירתה שני טילים לעבר ישראל. אחד הטילים נפל בשטח ישראל והאחר בשטח הפלסטיני.
האישום העשירי והאחרון מתאר שמירה של מטען חבלה במשקל 30-25 ק"ג בביתו של המערער. נאמר למערער כי עליו להשתמש במטען זה במידה שכוחות צה"ל יכנסו לאיזור מגוריו. המערער החזיק את המטען ברשותו, מיום 9.8.2006 ועד ליום 15.8.2006. בהמשך, נפגש המערער עם פעיל הארגון והציע לו להצטרף אליו להנחת המטען, כדי לפגוע בג'יפ של צה"ל ולגרום למותם של חיילים. לאחר זאת, יצא המערער ביחד עם שלושה פעילים נוספים של הארגון כדי להניח את המטען ולגרום לנפגעים בקרב כוחות צה"ל. המערער וחבורתו הלכו לכיוון הגבול כדי להניח את המטען, כאשר המערער עצמו נשא "את החוט והבטריה שנועדו להפעלתו". בהגיע המערער לאזור הגבול, ומשנעשה ניסיון להניח את המטען, הבחינו חיילי צה"ל בפעילות זו ופתחו באש לעבר חברי החוליה. אחד מהפעילים נהרג ואילו המערער עצמו נפצע ונעצר על-ידי חיילי צה"ל.
גזר דינו של בית משפט קמא
5. בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי פעילותו הטרוריסטית של המערער הלכה והסלימה במהלך השנים. המערער לא בחל "מקטינות ועד בגירות, במשך מספר שנים, מלשלוח ידו בדבקות ובהתלהבות, בכל סוג של פעילות פוגענית נגד ישראל, באמצעות כלי משחית שונים". למרות שלא הוכח כי מעשיו של המערער הביאו לפגיעה בנפש, נקבע על-ידי בית משפט קמא, כי מדובר "בתוצאה אקראית", כאשר רק סיכול הנחת המטען על-ידי כוחות הביטחון, הביא למעצרו ולהפסקת פעילותו של המערער. לצד הקולה, התחשב בית משפט קמא בעובדה כי מרבית המעשים בוצעו על-ידי המערער בהיותו קטין, וכי הוא נפצע כתוצאה מירי צה"ל, בהיותו כבן 19 "עדיין צעיר לימים". עוד ציין בית משפט קמא, כי המערער יצטרך לרצות עונש מאסר ממושך כשהוא מנותק מבני משפחתו השוהים בעזה. עם זאת, הוסיף וקבע בית משפט קמא, כי לגילו הצעיר של המערער יש ליתן משקל מופחת לקולה, מאחר שכמו צעירים אחרים בעזה, גם המערער "הוכשר למעשי הטרור משחר נעוריו" וכי התחשבות יתר בנתון זה עלולה להחטיא את מטרת ההרתעה. צוין בנוסף, כי המערער לא הודה במיוחס לו ולא הביע חרטה על מעשיו, דבר שאינו פועל לזכותו. לאור האמור, ומתוך התחשבות בעובדה כי "ניסיונות הרצח באמצעות כלי הנשק השונים, לא הביאו לפגיעה באדם או רכוש", גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפיסקה 3 לעיל.
הערעור על חומרת העונש