השופט א' שהם:
1. זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 1.7.2012, בת"פ 49197-10-11, שניתן על-ידי כב' השופטת ו' מרוז.
2. המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות כמפורט להלן: התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.
3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 23.10.2011; הופעל במצטבר עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים שהוטל על המערער על-ידי בית משפט השלום בכפר סבא, במסגרת ת.פ. 1315/09; הופעל עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהוטל על המערער על-ידי בית משפט השלום בכפר סבא, במסגרת ת.פ. 1872/08, כאשר 9 חודשים הופעלו במצטבר לשתי תקופות המאסר דלעיל והיתרה בחופף, כך שעל המערער לרצות 65 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו של המערער מהמאסר, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או כל עבירה נגד הרכוש; 5 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו של המערער מהמאסר, לבל יעבור עבירה של החזקת סכין; כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצויים למתלונן בשיעור של 10,000 ש"ח.
עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער
4. בכתב האישום נטען כי בתאריך 23.10.2011 בסמוך לשעה 19:30, הגיע המערער לבנין המצוי ברחוב שברץ 3 ברעננה (להלן: הבנין), בו מתגורר בקומה הראשונה מר ישראל ביננפלד (להלן: המתלונן). המערער הצטייד בסולם שמצא במקלט הבנין ועלה באמצעותו לדירה. הוא הסיט את תריס החלון בחדר השינה והתפרץ לדירה, בכוונה לבצע גניבה. המערער שהה בדירה כשעה, ובזמן זה הוא אסף דרכונים שמצא בבית, פרק את המחשב והטלוויזיה, אסף קופסאות תכשיטים, וסידר את הרכוש לצורך הוצאתו מהדירה. תוך כדי שהייתו של המערער בדירה, החלה לפעול האזעקה שהסבה את תשומת ליבה של שכנה, אשר יצרה קשר עם המתלונן. המתלונן הגיע לדירה וניסה להכנס לתוכה, כאשר השכנה ממתינה ליד הסולם. בשלב זה, קפץ המערער מהחלון כשהוא אוחז בסכין אותה נטל מהדירה. המערער ניסה להימלט כשבכיסיו שלל הגניבה, כולל יהלומים, תכשיטים ושעונים יקרי ערך רבים, בשווי כולל של כ-30,000 ש"ח, ואו אז, הבחין המתלונן במערער והחל לרדוף אחריו. תוך כדי כך, עצר המערער, הסתובב לעבר המתלונן ואיים עליו באמצעות הסכין שהחזיק בידו. המתלונן הצליח להשכיב את המערער ארצה בניסיון לעכבו, ואז דקר המערער את המתלונן באמצעות הסכין בבטנו התחתונה. מיד לאחר מכן, הגיע בעלה של השכנה, אשר חילץ את הסכין מידיו של המערער.
כתוצאה מהדקירה הובהל המתלונן לבית החולים "מאיר" באמצעות אמבולנס, שם נתגלו נוזלים בבטנו וחלה התדרדרות במצבו. לפיכך, עבר המתלונן ניתוח דחוף בו נסגר נקב דו צדדי שנמצא בבטנו התחתונה, והוא אושפז בבית החולים למשך 6 ימים.
גזר דינו של בית משפט קמא
5. בבואו לגזור את דינו של המערער, ציין בית משפט קמא כי מדובר באדם כבן 56, גרוש ואב לשלושה ילדים משתי מערכות יחסים שונות. טרם מעצרו התגורר המערער בדירה שכורה ברעננה והתפרנס ממכירת ירקות ופירות בדוכנים בעיר. למערער עבר פלילי מכביד, ולחובתו 19 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות. הוא ריצה 6 תקופות מאסר בגין ביצוע מגוון של עבירות ותלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי, האחד בן 8 חודשים בגין החזקת סכין, והאחר בן 12 חודשים בגין ניסיון התפרצות. המערער מכור מזה שנים לחומרים ממכרים ולאלכוהול, והוא מוכר היטב לשירות המבחן. בשנים האחרונות מקבל המערער תחליף סם במרכז "היבטים", אך בבדיקותיו נמצאו, מעת לעת, שרידי סמים. המערער טען כי ביצע את העבירות המתוארות בכתב האישום "על רקע חרדות ומצבים רגשיים קשים", ולדבריו הוא דקר את המתלונן בתגובה לכך שהלה תקף אותו. בהעדר יכולת לתפקד באורח תקין ולנוכח הנסיבות המתוארות, נמנע שירות המבחן מכל המלצה בעניינו של המערער.
בגזר הדין התייחס בית משפט קמא לעדותו של המתלונן, שהוא גימלאי של משמר הגבול, שם שירת כ-35 שנים. המתלונן סיפר כי האירוע הטראומתי שינה את חייו ואת חיי משפחתו. מאדם בריא ופעיל הוא הפך למוגבל בפעילות פיזית והוא מצוי במעקב רפואי מתמיד. נכדיו חדלו מלבקרו בשל חששות שפקדו אותם, וגם אשתו סובלת מפחדים ומחוסר ביטחון.
6. בית משפט קמא ציין, כי מעשיו של המערער קשים וחמורים. התפרצותו לדירה היתה נועזת, והוא גילה נחישות באיסוף שלל יקר ערך, כאשר מנוסתו, כשהוא מצויד בסכין, מצביעה על תכנון ותחכום. בית משפט קמא הוסיף, כי אין מקום להתחשב יתר על המידה בנסיבותיו האישיות של המערער, למרות מסכת חייו שהיא קשה ביותר. בית משפט קמא ציין, כי ברבות השנים נעשו ניסיונות רבים על-ידי הרשויות כדי לשקמו, אך כולם נדחו על-ידו. המאסרים הרבים שריצה המערער לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות, דבר הפועל לחובתו. לצד הקולה, זקף בית משפט קמא לזכותו של המערער את הודייתו באשמה, את החרטה שהביע, ואת בעיותיו הרפואיות.
לאחר זאת, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל.
תסקיר מעצר עדכני בעניינו של המערער
7. לקראת הדיון בערעור, ביקשנו לקבל תסקיר משלים מאת שירות המבחן בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי המערער הינו אדם בעל יכולות ומשאבים דלים, אשר גדל וחי בעזובה רגשית ופיזית. לפרקי זמן מסוימים הצליח המערער לגייס כוחות לשם הפסקת השימוש בסם, ובתקופות אחרות הוא חזר להתנהגות התמכרותית ושולית, והתקשה לתפקד באופן יציב. זהו מאסרו השביעי של המערער, ודווח על-ידי גורמי הטיפול בכלא "מעשיהו" כי הוא שוהה בביתן המיועד לחולים קשישים. כיום, המערער, ככל הנראה, נקי מסמים ובדיקות לגילוי שרידי סמים שנערכו לו נמצאו נקיות. חרף זאת, המערער לא נמצא מתאים למסגרת טיפולית אינטנסיבית ייעודית לגמילה מסמים בכלא "בשל מצבו הבריאותי, מוטיבציה נמוכה שגילה לכך והעדר כוחות". בהתייחס לעבירות בהן הורשע, המערער מודה בהן "באופן מילולי" ומביע חרטה. בשל מצבו הכלכלי, לא שולמו על-ידו הפיצויים שנפסקו למתלונן.
הערעור על מידת העונש
8. בהודעת הערעור, אשר הוגשה על-ידי עו"ד טל ענר, המייצג את המערער מטעם הסנגוריה הציבורית, צוין כי גזר הדין בעניינו של המערער ניתן טרם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113) (הכרעת הדין בתיק זה ניתנה ביום 15.1.2012, בעוד שהתיקון חל כאשר מדובר בהכרעת הדין שמועדה לאחר יום ה-10.7.2012). חרף זאת, הקדיש עו"ד ענר את חלקה הארי של הודעת הערעור לבחינת גזר הדין "במשקפי תיקון 113 לחוק העונשין". במהלך הדיון בערעור, הבהרנו לעו"ד ענר כי אין בדעתנו לבחון את גזר הדין לאורו של התיקון, שכאמור אינו חל, וביקשנו להתמקד בשאלה, מדוע יש להתערב בעונש שהושת על המערער (ראו, לעניין זה, ע"פ 7045/12 נתנאל נ' מדינת ישראל (13.3.2013) פסקה 14; ע"פ 8636/12 תרתיר נ' מדינת ישראל (11.7.2013) פסקה 12; ע"פ 6371/12 שלום נ' מדינת ישראל (10.12.2013) פסקה 16)).
בטיעונו בפנינו, התייחס עו"ד ענר בעיקר לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער ועמד על מסכת חייו "הקשה והאומללה". לטעמו של עו"ד ענר לא ניתן משקל ראוי לנסיבות אלה, ויש מקום להתערבות מקלה בעונשו של המערער.
עוד נטען, כי לא היה מקום להפעיל את העונשים המותנים במצטבר לעונש שהושת על המערער, מאחר שהעבירות מושא כתב אישום זה בוצעו לקראת תום תקופת התנאי, ובתיקים הקודמים לא הורשע המערער בעבירות הכרוכות באלימות. לדידו של עו"ד ענר, עונשו הכולל של המערער הינו מופרז ביותר לחומרה והוא אינו מידתי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה.
תגובת המשיבה