פסק-דין בתיק ע"פ 8584/13

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם ניתן לסמוך על זיהוי של נהג רכב אשר לא עצר במחסום, על-ידי שוטרים שעמדו בו? כמו כן, האם ניתן להרשיע את מי שנהג ברכב גנוב כתשעה ימים לאחר המועד שבו נגנב על בסיס החזקה העובדתית של "חזקה תכופה"? שאלות אלה שעמדו ביסוד הרשעתו של המערער שבפנינו, כמו גם שאלות הנוגעות לעונש שהושת עליו, עמדו במרכז ערעורו.

התשתית העובדתית

2.        ראוי להתחיל באותם היבטים של התשתית העובדתית של כתב האישום שאינם שנויים במחלוקת.

3.        ביום 29.3.2013 הגיעו שני אנשים שנסעו ברכב מסוג מאזדה בצבע לבן מספר 73-848-35 (להלן: הרכב) למחסום שהוצב על כביש 443 בסמוך לעיר מודיעין לפני צומת שילת. לאחר שהתבקשו להזדהות בפני השוטרים השניים החלו בנסיעה מן המחסום והלאה. לרקעה של ההימלטות זו, החל מרדף לאחר הרכב הבורח, שנסע במהירות מופרזת, חצה צמתים באור אדום, כמעט התנגש ברכב אחר שעמד באור אדום ואף כמעט ופגע בשוטר. בשלב מסוים, סטה הרכב מן הכביש והתנגש במעקה הבטיחות. הנהג ברח מן הרכב ונמלט ברגל. ברכב עצמו נמצא אדם בשם אחמד קורעאן (להלן: קורעאן).

4.        בעקבות חיפושים שנערכו במשך מספר דקות בכיוון בריחתו של הנהג נמצא המערער כשהוא שוכב על הקרקע. השוטרים שהיו מעורבים באירועים האמורים טענו כי הם מזהים את המערער כמי שנהג ברכב.

5.        בהמשך התברר כי הרכב נמצא בבעלותו של אזרח ישראלי וברגיל משמש את העובדים בעסקו. בעל הרכב סיפר כי אחד מעובדיו החנה אותו כשמונה או תשעה ימים קודם לכן ברחוב ההגנה בתל-אביב, מקום שממנו נגנב הרכב. עם זאת, הוא לא ידע לנקוב במועד המדויק שבו הוחנה הרכב במקום. יצוין בהקשר זה כי בעליו של הרכב לא ידע כי נגנב עד אשר זה נתפס בידי המשטרה.

6.         יצוין עוד שאין מחלוקת על כך המערער הוא שוהה שלא כדין בישראל.

כתב האישום ופסק דינו של בית המשפט קמא

7.        בגין האירועים המתוארים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 5078-04-13, השופט הבכיר צ' גורפינקל) כנגד המערער וכנגד קורעאן  (שיכונו להלן יחד: הנאשמים). למערער יוחסו העבירות הבאות: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין; כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; וכן נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1971. לקורעאן יוחסו העבירות הבאות: גניבת רכב; כניסה לישראל שלא כחוק; והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

8.        הנאשמים הודו בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין אך לא בשאר העבירות שיוחסו להן, וניהלו בעניין זה משפט הוכחות. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הרשיע את שני הנאשמים בכל העבירות שיוחסו להם. מאחר שבפנינו נמצא רק עניינו של המערער יפורטו הדברים ביחס אליו בלבד.

9.        השאלה שעמדה במרכז פסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למערער נסבה על זיהויו. בית המשפט המחוזי קבע כי זיהויו של המערער על-ידי השוטרים מספק וניתן לסמוך עליו. הוא ציין בהקשר זה כי נאמנה עליו עדותם של השוטר המתנדב מתן הילל ושל השוטר יעקב ברקוביץ' אשר עצרו את הרכב במחסום ובהמשך זיהו את המערער, לאחר שזה נתפס, ב"זיהוי ודאי" כמי שנהג ברכב. בית המשפט המחוזי התייחס גם לאמרתו של קורעאן בעת שלווה בידי שוטר לטיפול רפואי לאחר תום האירוע: "ישבתי ליד לואי ברכב, לא נהגתי, עצרנו במחסום ואז פתאום לואי התניע את הרכב והחל לפרוץ את המחסום ולנהוג בפראות. ואז הוא יצא מהרכב ואני נשארתי ברכב ופחדתי לחיים שלי עד שהרכב נעצר". יובהר בהקשר זה כי "לואי" הוא שמו של המערער בפי קורעאן. בית המשפט המחוזי ציין כי בחקירתו במשטרה הכחיש קורעאן שאמר את הדברים וכך גם בעדותו במשפט. אולם, הוא הוסיף וציין כי השוטר שליווה את קורעאן הזהיר אותו לאחר שאמר את הדברים כי כל מה שאמר עלול לשמש נגדו בבית המשפט, וכי ניתן לקבל את אמרה זו על פי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. בית המשפט המחוזי קבע כי קורעאן אמר את האמרה המפלילה מיוזמתו ולא כתוצאה מתרגיל חקירה שנערך לו על-ידי השוטר, שכל תפקידו היה לשמור עליו ולא נטל חלק בחקירתו. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי מדובר באמרה ספונטאנית ואותנטית שיש להעניק לה משקל מלא.

10.      בהתייחס לגרסתו של המערער, ציין בית המשפט המחוזי כי הוא בחר לשתוק בחקירתו במשטרה, וכי בעדותו בבית המשפט טען שישן במקום בו נתפס בידי המשטרה וכלל אינו קשור לרכב. בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו מכל וכל וקבע כי אינה אמינה. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער אכן נתפס כשהוא שוכב, וייתכן שהיה מעולף, וכן שהשאלה מדוע שכב ולא המשיך במנוסתו לא קיבלה מענה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי ייתכן שאפסו כוחותיו של המערער או שניסה להתחזות לעובר אורח תמים, אך מכל מקום אין בכך כדי לעורר ספק סביר ביחס לזהותו של המערער כמי שנהג ברכב. בית המשפט המחוזי קבע גם כי עדויותיהם של השוטרים הרבים שנטלו חלק במרדף אחרי הרכב משכנעות ומשתלבות זו בזו ויש בהן כדי להוכיח מעל לכל ספק סביר כי המבקש נהג במהירות מופרזת ובאופן שסיכן חיי אדם, כמפורט בכתב האישום.

11.      לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן להרשיע את המערער אף בעבירה של גניבת רכב על בסיס החזקה העובדתית של "חזקה תכופה". בהקשר זה צוין אמנם שמועד גניבתו של הרכב לא היה ידוע, ויכול היה להתרחש אף שמונה או תשעה ימים קודם לכן, אך בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן להניח ששוהה בלתי חוקי יבקש לעזוב את ישראל עם רכב גנוב בסמוך לאחר גניבתו.

12.      בית המשפט המחוזי גזר על המערער את העונשים הבאים: בגין העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה - 4 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה דומה ועוד 6 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של נהיגה ללא רישיון ונהיגה בזמן פסילה; בגין העבירה של גניבת רכב - שנתיים מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים עבירת רכוש מסוג פשע; בגין העבירות של כניסה לישראל שלא כחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו - 6 חודשי מאסר בפועל ועוד 6 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות דומות (ביחס לשתי העבירות). בית המשפט המחוזי קבע כי עונשי המאסר בגין העבירות של גניבת רכב, כניסה לישראל שלא כחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה ללא רישיון יהיו חופפים, וכי שנה מתוך העונשים שנגזרו בגין עבירות אלה תצטבר לעונש שנגזר על המערער בגין העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. כן הורה בית המשפט המחוזי על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 5 חודשים שנגזר על המערער בתיק קודם, וזאת במצטבר לעונש שנגזר עליו במקרה דנן. בסיכומו של דבר, נגזר על המבקש עונש מאסר בפועל בן 5 שנים ו-5 חודשים, בניכוי ימי מעצרו. כמו כן, הוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון לרכב מנועי למשך 4 שנים.

13.      להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט המחוזי גזר על קורעאן 30 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות שבהן הורשע, בניכוי ימי מעצרו.

הערעור שבפנינו