השופט ס' ג'ובראן:
לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 10364-11-09 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 10364-11-09 end_of_the_skype_highlighting (כבוד השופטים י' אלרון, מ' גלעד ו-א' אליקים) מיום 19.9.2010. המערער בע"פ 9144/10 (להלן: המערער) הגיש ערעור נגד הכרעת הדין ככל שהיא מתייחסת לאישום הראשון בכתב האישום ונגד גזר הדין. כפי שעולה מהודעת הערעור, המשיבה באותו הליך (להלן: המשיבה) הסכימה לכך שהמערער יזוכה מהעבירות המפורטות באישום הראשון מחמת התיישנות. לפיכך, הערעורים שלפנינו מופנים אך לגבי גזר דינו של בית המשפט המחוזי.
נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המונה חמישה אישומים. כאמור, האישום הראשון התיישן ולפיכך אינו רלבנטי עוד. האישום השני מייחס למערער עבירות רבות של מעשים מגונים בכפיה ותקיפה מינית וכן מספר עבירות של מעשים מגונים במשפחה. המתלוננת באישום השני היא י', אחייניתו של המערער ילידת שנת 1975. בעת שהייתה כבת 11 הבטיח המערער לתת לה כסף וכשהגיע לביתו השכיב אותה על המיטה ונגע באצבעותיו באיבר מינה מתחת לבגדיה. על פעולה זאת חזר המערער מספר פעמים, בתדירות של כמה פעמים בשבוע, תוך שהוא מציע לה דברים שונים על מנת שתגיע לביתו. המערער המשיך במעשיו עד לאחר שמלאו ל-י' 15 שנים. לאחר שנת 1990 הציע לה המערער במקרה אחד חמישים ש"ח. לאחר מכן, נעל את דלת הבית, השכיב אותה במיטה, הפשיטה מבגדיה והחל ללקק את גופה. האישום השלישי מייחס למערער עבירות רבות של מעשים מגונים במשפחה. המתלוננת באישום השלישי היא נ', אף היא אחיינית של המערער, ילידת 1995. המערער נהג לגעת בגופה של נ', להתפשט ולאונן בפניה, לנגוע באצבעותיו באיבר מינה מתחת לבגדיה ולהורות לה ללקק את איבר מינו. האישום הרביעי מייחס אף הוא למערער עבירות רבות של מעשים מגונים במשפחה. המתלוננת באישום הרביעי היא אחיינית נוספת של המערער בשם ל', ילידת 2001. לפי המתואר באישום זה, החל מהשנה שבה הייתה ל' בכיתה ב', נהג המערער לגעת בגופה, בחזה מתחת לחולצה ובאיבר מינה וכן להתפשט בפניה ולאונן עד שהגיע לסיפוק מיני. האישום החמישי מייחס למערער עבירה של מעשה מגונה בבן משפחה. המתלונן באישום החמישי הוא מ', יליד שנת 1977, אחיינו של המערער. לפי המתואר בכתב האישום, המערער חיבק את מ' ובאותה עת מישש את ישבנו לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני.
ביום 25.4.2010 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וזאת לנוכח הודאתו במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש. באותו מועד הורה בית המשפט על הכנת חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות וכן הכנת תסקירי קרבן עבירה. כפי שמפורט בגזר הדין, מחוות הדעת מהמרכז להערכת מסוכנות עולה כי מסוכנותו של המערער היא בינונית-גבוהה. מתסקירי קורבן העבירה עולה כי הפגיעה במתלוננות י, נ' ו-ל' היא פגיעה קשה. בייחוד הפגיעה הייתה קשה ב-נ' וב-ל' ומתואר כי הנזקים שנגרמו להן באים לידי ביטוי בכל מישור בחייהן וכי הן זקוקות לטיפול מקצועי משמעותי ואינטנסיבי.
ביום 19.9.2010 הטיל בית המשפט על המערער עונש הכולל 14 שנות מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן פיצוי למתלוננים ש' י', נ' ו-ל' בסך של 50,000 ש"ח לכל אחד ופיצוי למתלונן מ' בסך של 5,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לחומרת העבירות שביצע המערער. בית המשפט ציין כי מדובר בריבוי של מעשים מגונים, שבוצעו לאורך תקופה ארוכה בחמשת אחייניו הקטינים. עוד התייחס בית המשפט לנסיבות ביצוע המעשים וביניהן למצבה הקשה של משפחתו של אחיו (אבי המתלוננים) ולכך שהמתלוננים נתנו בו אמון בהיותו בן בית בביתם, אמון אשר הופר לשם צרכיו המיניים. עוד ציין בית המשפט כי על העונש שיוטל על המערער להלום את המעשים הקשים שביצע ואת ההשפעה שלהם על המתלוננים, כפי שזו מצטיירת מהתסקירים שהוגשו בעניינם. כמו כן, התייחס בית המשפט למדיניות הענישה המחמירה הנהוגה בעבירות מין המבוצעות בתוך המשפחה ולחובתו של בית המשפט להגן על הקטינים שנפגעים מעבירות מסוג זה. מבחינת נסיבות לקולה התייחס בית המשפט לכך שהמערער הודה במיוחס לו במסגרת הסדר הטיעון ובכך חסך מהמתלוננים את הצורך להתייצב לחקירה נגדית. עם זאת, ציין בית המשפט כי לא שוכנע בכך שחרטתו של המערער היא כנה או כי נסיבותיו הרפואיות יכולות להיחשב כנסיבה מקלה. נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי במקרה זה גוברים שיקולי הגמול וההרתעה על נסיבותיו האישיות של המערער.
מכאן הערעורים שלפנינו.
המערער טוען כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור ומבקש כי נורה על הפחתתו. ראשית, טוען המערער כי נוכח העובדה שזוכה מהעבירות שיוחסו לו באישום הראשון, שלטענתו הוא אחד משלושת האישומים החמורים שבכתב האישום, יש להקל בעונש המאסר שהוטל עליו ובפיצויים שנקבע כי עליו לשלם למתלונן באותו אישום. שנית, טוען המערער כי בית המשפט הטיל עליו עונש חמור שאינו תואם את כתב האישום המתוקן אלא את כתב האישום המקורי. לבסוף, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לכך שהודה במיוחס לו, וכן לנסיבות חייו הקשות ובכללן למצבו הנפשי והבריאותי הקשה ולמצבה הבריאותי של אשתו.
מנגד, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער אינו הולם את חומרת מעשיו ואת הנזקים הכבדים שנגרמו למתלוננים. המשיבה מדגישה את חומרת הפרשה ואת נסיבותיה הקשות שבהן ביצע המערער מעשים קשים באחייניו הקטינים במשך תקופה ארוכה, למרות שאלו ראו בו כמקור תמיכה בשל נסיבותיהם המשפחתיות הקשות. לטענת המשיבה, מדיניות הענישה במקרים אלה קובעת כי שיקולי הגמול, ההרתעה והצורך בהגנה על קורבנות העבירה גוברים על נסיבותיו האישיות של המערער. לטענתה, בית המשפט לא יישם הלכה זו שכן העונש שהטיל על המערער אינו הולם את חומרת המעשים, נסיבותיהם וריבוי הקורבנות והפגיעה הקשה שנגרמה להם. עוד טוענת המשיבה כי אין בעונש שהוטל על המערער מענה הולם למסוכנות הרבה הנשקפת ממנו ולצורך בהרחקתו מהציבור.
לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעות הערעור ובנספחיהן, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור שהגיש המערער על גזר הדין להתקבל אך בכל הנוגע לפיצוי למתלונן ש' וכי דין יתר רכיבי הערעור, כמו גם הערעור שהגישה המשיבה, להידחות. בנוסף, כאמור, בהסכמת המשיבה החלטנו לזכות את המערער מהעבירות המיוחסות לו באישום הראשון.
כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבותנו, זאת משלא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לסוג העבירות שבהן הורשע והנסיבות החמורות שאפפו את ביצוען. לטעמנו, העונש שהוטל על המערער בבית המשפט המחוזי, ביחס לעבירות המקוריות שבהן הורשע נוטה לקולה. יחד עם זאת, החלטנו שלא לקבל את ערעור המשיבה לנוכח העובדה שהמערער זוכה, בהסכמה, מהעבירות שיוחסו לו במסגרת האישום הראשון בכתב האישום.
נדמה כי אין עוד צורך להכביר מילים על חומרת המעשים שביצע המערער. כבר נכתב לא פעם כי:
"חומרתן היתרה של עבירות המין, בפרט כאשר מדובר בעבירות שבוצעו כנגד קטינים בתוך המשפחה, הודגשה שוב ושוב בפסיקתו של בית משפט זה, כמו גם חובתו של בית המשפט להשיב על עבירות אלו בענישה משמעותית, כגמול על מעשיו של העבריין וכביטוי לסלידתה של החברה ממעשים אלו" (ע"פ 10632/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.5.2007)).
בענייננו, מדובר בריבוי של מעשים חמורים אשר בוצעו במשך תקופה ארוכה, החל משנת 1986 ועד לחצי שנה עובר להגשת כתב האישום. בנוסף, מדובר במקרה של ריבוי קורבנות, אחייניותיו ואחיינו הקטינים של המערער, אשר ראו בו כבן משפחה שיש לתת בו אמון, בייחוד נוכח נסיבותיהם המשפחתיות הקשות והמצערות. נדמה כי בנסיבות אלה, ונוכח חומרת העבירות, צדק בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי שיקולי הגמול וההרתעה גוברים על נסיבותיו האישיות והרפואיות של המערער. מסקנה זו מתחזקת לאחר קריאת תסקיר הנפגע שנערך למתלוננות, ובייחוד נוכח הכתוב בו בכל הנוגע לנזק הנפשי הכבד שנגרם לנ' ו-ל'. בין היתר, נכתב בתסקיר כי העובדה שהפגיעות המיניות התרחשו בסביבתן הקרובה של הקטינות ועל ידי בן משפחה קרוב, העצימה את חווית הפגיעה וגרמה לכך שהשלכותיה קשות ומתמשכות. בכל הנוגע למתלוננת י', יש להדגיש כי אמנם מדובר במעשים שבוצעו לפני שנים רבות, בהיותה קטינה, אך בהקשר דומה נכתב כי:
"אין ספק שפגיעה מינית בגיל צעיר יש בה כדי להשפיע בצורה קשה ומקיפה יותר על אישיותו של הנפגע ועל עולמה הפנימי של הנפגעת. אל לנו לשכוח כי בשלב זה בחייו של הפרט יש למרבית החוויות שהוא נחשף להן פוטנציאל לגבש ולעצב עוד נדבך ועוד פן באישיותו המתפתחת, והדברים הם בבחינת מקל וחומר כאשר החשיפה היא לחוויות טראומטיות ואלימות, כדוגמת תקיפה מינית" (ע"פ 6092/10 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 18.7.2012)).
באותו מקרה, הוטל עונש הכולל 16 שנות מאסר בפועל על נאשם שהורשע בביצוע עבירות מין בשלוש אחייניותיו הקטינות ונכתב כי יש להטיל בגין מעשים כגון אלו עונש חמור בעל אפקט חינוכי והרתעתי. כך גם במקרה שלפנינו. נוכח כל זאת, לטעמנו העונש שהוטל על המערער אינו עונש מחמיר כלל ועיקר וניתן אף לומר שמדובר בעונש מקל לנוכח חומרת המעשים ונסיבות ביצועם. אלא, שכאמור, החלטנו לזכותו מהעבירות שיוחסו לו באישום הראשון, ואך בשל כך לא מצאנו לנכון להחמיר בעונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי.
סוף דבר, דין הערעור על הכרעת הדין להתקבל, בהסכמת המשיבה, כך שהמערער מזוכה מהעבירות המיוחסות לו באישום הראשון. בכל הנוגע לגזר הדין, דין הערעור שהגיש המערער להתקבל אך במובן זה שהפיצוי שנפסק למתלונן באישום הראשון יבוטל. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.
ניתן היום, כ"ד בתשרי התשע"ג (14.10.2012).