השופט א' שהם:
1. לפנינו ערעור שהוגש על-ידי שי קריאף (להלן: המשיב) וערעור שכנגד שהוגש על-ידי המדינה (להלן: המערערת), על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.1.2013, בתפ"ח 52896-01-12, שניתן על-ידי כב' השופטים: א' שיף - סג"נ; ח' הורוביץ; ו-ע' קינן.
2. המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בארבעה אישומים המצויים בכתב אישום מתוקן בשנית שהוגש במסגרת הסדר טיעון, כמפורט להלן: סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין; הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין (ארבע עבירות); ולקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין.
3. בעקבות הרשעתו בדין, גזר בית משפט קמא על המשיב 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ו-12 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור בתוך 3 שנים, אחת העבירות בהן הורשע.
שני הצדדים אינם משלימים עם גזר דינו של בית משפט קמא, כאשר המשיב מבקש להקל בעונש המאסר אשר הושת עליו, ואילו המערערת מבקשת להחמיר בעונש המאסר ולחייב את המשיב בתשלום פיצויים למתלוננות באישומים הראשון, השלישי והרביעי.
עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המשיב
4. באישום הראשון נטען כי המשיב הינו שוטר במשטרת ישראל ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום הוא שימש כקצין בוחנים במשטרת חדרה, כאשר קודם לכן הוא שימש כקצין סיור במשטרת חדרה. ביום 15.8.2011, בשעות הצהריים, התקשר המשיב אל ש.א. "המספקת שירותי מין בתשלום" (להלן: המתלוננת) ובירר עמה פרטים אודות שירותי המין שהיא מספקת, והתעניין בעלותם של השירותים. המתלוננת אמרה למשיב כי התשלום בעד יחסי מין עמה עומד על 200 ש"ח, ובתום השיחה מסרה המתלוננת את כתובתה למשיב. כעבור זמן מה, וכפי שסוכם מראש, הגיע המשיב, כשהוא לבוש מדי משטרה, לדירתה של המתלוננת בחיפה. המתלוננת הבחינה דרך עינית הדלת כי מדובר בשוטר במדים, וחששה לפתוח את דלת הדירה "שמא תעצר".
נטען בכתב האישום, כי המשיב נקש בחוזקה על דלת הדירה, תוך שהוא קורא בקול לעברה של המתלוננת "משטרה משטרה". בלית ברירה, פתחה המתלוננת את דלת הדירה בפני המשיב והלה הטיח בה כי מעשיה אסורים על-פי החוק וכי הוא יכול לעוצרה. בשלב זה, הציג המשיב את תעודת השוטר בפני המתלוננת ודרש ממנה להציג בפניו את תעודת הזהות שלה, והיא עשתה כן. לאחר מכן, נכנס המשיב לדירה ואמר למתלוננת כי ישלם לה 30 ש"ח תמורת יחסי מין עמו. את דבריו אלה ליווה המשיב באיום, באומרו: "אם את רוצה שנסגור את העניין בינינו ואני לא אעצור אותך, קבלי אותי". לטענת המאשימה, בשל האיום אותו השמיע המשיב, ובשל חששה של המתלוננת מפניו "שמא יורה על מעצרה או ירע לה בדרך אחרת", היא קיימה עם המשיב יחסי מין מלאים. מיד לאחר מכן, שילם המשיב למתלוננת 30 ש"ח ועזב את הדירה.
5. במסגרת האישום השני נטען כי ביום 5.7.2008 או בסמוך לכך, הגיע המשיב לדירתה של ד.ד. "שנהגה לספק שירותי מין תמורת תשלום" (להלן: המתלוננת 2 או ד.ד.) בפרדס חנה. המשיב הגיע לדירתה של ד.ד. כשהוא לבוש במדי משטרה, וזאת "בעקבות פנייה למוקד המשטרה". בכתב האישום לא הובהר מי פנה למוקד המשטרתי ובאיזה עניין. עם הכנסו של המשיב לדירה, הוא אמר לד.ד. כי נודע לו שבמקום "מתרחשים דברים". ד.ד. אשר חששה שמה המשיב הגיע לדירה על-מנת לעוצרה, החלה לדמוע. המשיב הרגיעה ואמר לה כי "כל עוד המעשים נעשים בביתה... פנימה - הם אינם מהווים בעיה". במהלך השיחה, אמר המשיב ל-ד.ד., כי אם תצטרך סיוע בעתיד היא תוכל לפנות אליו, והוא אף מסר לה את מספר הטלפון הנייד שברשותו.
ביום 20.7.2010, התקשרה ד.ד. אל המשיב וביקשה את סיועו עקב גניבת טבעת מדירתה, על-ידי אחד מלקוחותיה. המשיב הבטיח לסייע לה, לאתר את הלקוח ולהשיב לה את הטבעת שנגנבה. ואכן, המשיב יצר קשר עם החשוד בגניבת הטבעת, מבלי שהובהר בכתב האישום האם חזרה הטבעת לבעליה. המאשימה רואה בהתנהגותו זו של המשיב, משום הפרת אמונים כלפי הציבור, בכך שלא דיווח "לממונים עליו על האמור לעיל".
6. בגדרו של האישום השלישי נטען כי ביום 11.12.2009, במסגרת תפקידו של המשיב כקצין סיור במשטרת חדרה, הגיע המשיב, ביחד עם השוטרת רחל קבדה, לדירה בחדרה, שבה התנהל עסק למתן שירותי מין בתשלום, שנוהל על-ידי ז.נ. (להלן: המתלוננת 3 או ז.נ.). כשפגש המשיב את ז.נ., הוא אמר לה כי בדירה מתנהלת פעילות האסורה על-פי החוק "וכי ניתן בנקל לסגור את המקום". באותו יום בשעות הערב, התקשר המשיב אל ז.נ. והציג את עצמו כשוטר, אשר ביצע את החיפוש בדירה, וביקש ממנה להיפגש עמו, אך היא סירבה. עם זאת, כך נטען בכתב האישום, ז.נ. אשר חששה מפני סגירת העסק בידי המשטרה "ביקשה לנצל את עובדת היות [המשיב] שוטר, כדי שיסייע לה בעתיד, לכשתזדקק לכך".
בתאריך 19.3.2011, דרש המשיב מ-ז.נ. כי תקיים עמו יחסי מין "בדירה החדשה" (ככל הנראה מדובר בדירה אחרת מזו שבה התבצע החיפוש - א.ש.). ז.נ. סירבה לעשות כן, והמשיב הציע לנסוע יחדיו למלון "דן קיסריה". ז.נ. הסכימה לכך ואספה את המשיב ברכבה מתחנת המשטרה בחדרה, והשניים נסעו לבית המלון. בחדר בבית המלון קיימו המשיב ו-ז.נ. יחסי מין מלאים, שתמורתם לא שילם המשיב. במהלך מפגש זה, שאלה ז.נ. את המשיב אם יוכל לסייע לה "במתן התרעה מוקדמת אודות פשיטות משטרתיות על הדירה החדשה", והמשיב מסר לה כי הוא משרת כיום כבוחן "ואינו עוסק בפעילות מעין זו". המשיב ו-ז.נ. נפגשו פעם נוספת, במהלך שנת 2011, בחדר בבית דירות בחדרה, לשם הגיע המשיב כשהוא לבוש במדי שוטר, והשניים קיימו יחסי מין מלאים. לא נמסר בכתב האישום אם ניתנה תמורה כלשהי בגין שירותי המין שקיבל המשיב, בהזדמנות זו.
7. באישום הרביעי והאחרון, נטען כי ביום 15.8.2011 או בסמוך לכך, התקשר המשיב אל מ.א., המספקת שירותי מין בתשלום (להלן: המתלוננת 4 אומ.א.). המשיב בירר עם מ.א. פרטים אודות שירותי המין שהיא מספקת, לרבות עלותם. בתום השיחה, קבעו השניים להיפגש במקום כלשהו בחיפה. כחצי שעה לאחר מכן, הגיע המשיב למקום המפגש כשהוא לבוש במדי משטרה. מ.א. אשר הופתעה לראות כי מדובר בקצין משטרה, נדרשה על-ידו להציג תעודת זהות, ובהמשך הוא ביקש ממנה להתלוות אליה לדירתה. לשאלתה של מ.א. לסיבת הדבר, אמר המשיב כי הגיעה תלונה אנונימית נגדה, שהוא מופקד על חקירתה. המשיב הוסיף ואמר ל-מ.א. כי היא יכולה לבחור בין התלוות אליו לתחנת המשטרה לבין האפשרות לברר את הדבר בצורה "לא פורמלית" בדירתה. בלית ברירה, הובילה מ.א. את המשיב לדירתה בחיפה, שם היא נשאלה על-ידו מספר שאלות על עיסוקה בזנות ובין היתר שאל אותה "אודות המחיר עבור יחסי מין עמו". למשמע תשובתה של מ.א., אמר לה המשיב כי ברשותו 30 ש"ח בלבד, והוסיף כי אם לא תקיים עמו יחסי מין בסכום זה, הוא "ייקח אותה לתחנת המשטרה" ויעצור אותה. בכתב האישום נטען, כי בשל האיום אותו השמיע המשיב, ובשל חששה של מ.א. מפניו "שמא יורה על מעצרה או ירע לה בדרך אחרת", היא קיימה עמו יחסי מין מלאים, שלאחריהם עזב המשיב את הדירה.
גזר דינו של בית משפט קמא
8. בפתח גזר הדין, ציין בית משפט קמא כי הסדר הטיעון נקשר בין הצדדים במהלך דיוני ההוכחות, לאחר שהעידו חלק מעדי התביעה ובהם שתיים מהמתלוננות. הסדר הטיעון בין הצדדים אינו כולל הסכמה בדבר העונש.
המשיב הופנה אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו ובית המשפט עמד, במסגרת גזר הדין, על עיקרי הדברים המופיעים בתסקיר. מהתסקיר עולה כי המשיב הוא כבן 40, יליד ישראל, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 5 עד 15 שנים. המשיב הוא אקדמאי ושירת שירות מלא בצה"ל, בתפקיד חשמלאי טנקים בחיל השיריון.
את שירותו במשטרת ישראל החל המשיב בתפקיד שוטר סיור וחקירות, ולאחר מכן שימש כמדריך בבית הספר הארצי של המשטרה. לאחר שהמשיב התקדם לתפקידי קצונה, הוא שימש כקצין סיור ולאחר מכן כראש משרד בוחני תאונות דרכים במרחב חוף של משטרת ישראל. בעקבות האירועים המתוארים בכתב האישום, פוטר המשיב מהמשטרה וכיום הוא מובטל מעבודה. המשיב נמנה על משפחה נורמטיבית, ובשנתיים האחרונות נפטרו שני הוריו.
בהתייחסו לעבירות בהן הודה, קיבל המשיב אחריות חלקית על ביצוען, הוא הציג עמדה קורבנית ולא הביע כל אמפתיה כלפי המתלוננות. המשיב הביע את נכונותו להשתלב בתהליך טיפולי, אך שירות המבחן התרשם כי מדובר במוטיבציה חיצונית בלבד, כאשר המשיב "פועל מתוך שיקולים של תועלתיות ואינטרסים בפנייתו זו". לאור "העדר אמפתיה לקורבנות" ועקב הקושי של המשיב "לקחת אחריות אקטיבית על התנהגותו ולהתחבר רגשית לחומרת התנהגותו" ובשל חוסר מוטיבציה אמיתית לטיפול, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המשיב.
יצוין, כי בשל עמדתו של המשיב בנוגע לאחריותו לביצוע העבירות, הוא נשאל על-ידי בית המשפט אם ברצונו לחזור בו מהודייתו, אך הוא חזר ואישר את הודייתו, בכל עובדות כתב האישום.