1. נגד המערער (ושלושה אחרים), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מפגע לפי פקודת בריאות העם, 1940, עבודה באזבסט שלא כדין, גרימת זיהום אויר חזק או בלתי סביר, וניהול עסק ללא רישיון. כל העבירות נעברו, על פי הנטען, בעת שביצע עבודות של פירוק גג אזבסט, באמצעות עובדים, במבנה צרכניה במושב בית זית, על פי הזמנת ועד האגודה. על פי הנטען, ביצע המערער, שהוא קבלן לפירוק גגות, את העבודות מבלי שהעובדים קיבלו הדרכה מתאימה, מבלי שננקטו אמצעי זהירות הנדרשים על פי דין, ומבלי ששטח העבודה שולט כנדרש. עוד נטען כי העבודות בוצעו ללא אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק, ללא סילוק מיידי של פסולת אסבסט, ללא רישיון עסק, ותוך גרימת זיהום אויר חזק או בלתי סביר.
2. בית משפט השלום (כב' השופט י' מילנוב), לאחר ששמע את הראיות, זיכה את המערער, בהכרעת דין שניתנה ביום 3.5.10, מכל העבירות שיוחסו לו. בית משפט השלום קבע, בחלק הרלבנטי לענייננו, כי לא הוכח כי מדובר היה בגג אסבסט, מאחר שלא הוכח קיומם של "סיבי אזבסט" כהגדרתם בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ"ד-1984. המשיבה ערערה על הכרעת הדין וערעורה התקבל. בפסק הדין שניתן בערעורה, בוטל זיכויו של המערער מהעבירות שיוחסו לו (למעט העבירה של עיסוק ללא רישיון עסק שלגביה לא עמדה המשיבה, כבר בבית משפט קמא, על הרשעתו של המערער). בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מיום 6.10.10, קבע, כי הוראות החיקוק הרלבנטיות אינן מחייבות הוכחת הימצאות "סיבי אסבסט" כחלק מהוכחת הרכיבים העובדתיים של העבירות שיוחסו למערער, ודי בהוכחת הימצאות "אסבסט". בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת המערער לפיה על המשיבה להוכיח שבאסבסט שבו בוצעה העבודה נכללו בפועל סיבים מזיקים, או שבמהלך העבודה השתחררו בפועל סיבים מזיקים. הדיון הוחזר, לפיכך, לבית משפט השלום על מנת שישלים את הכרעת הדין ויתייחס לכל יתר טענות הצדדים (ע"פ 25821-06-10).
3. ביום 26.12.10, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשלים את טענותיהם, הרשיע בית משפט השלום את המערער בביצוע שתיים מן העבירות שיוחסו לו:
האחת
, ביצוע עבודה באסבסט ללא אישור הועדה הטכנית לאבק מזיק, עבירה לפי ס' 71א-71ד לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן- הפקודה), ותקנה 29(ה) לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ"ד-1984 (להלן- התקנות).
והשניה,
ביצוע עבודה באסבסט ללא סילוק מיידי של פסולת האסבסט, עבירה לפי ס' 71א-71ד לפקודה, ותקנה 4(3) לתקנות. המערער זוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בית משפט הוסיף ודחה את בקשתו של המערער לביטול הרשעתו, והטיל על המערער, בגין העבירות בהן הורשע, קנס בסך 10,000 ש"ח לתשלום ב-10 תשלומים חודשיים, והתחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע ע"ס 2,000 ש"ח לתקופה של שלוש שנים.
4. המערער משיג על הכרעת הדין, ולחלופין על חומרת העונש. עיקר טענתו של המערער בערעורו היא שלא הוכח, במידה הנדרשת במשפט פלילי, ביצוע של עבודה ב"אסבסט" כהגדרתו בתקנות. לענין זה נטען, כי קיימים ספקות ממשיים באשר לקשר בין הגג שפורק לבין דגימת האסבסט שהוגשה כראיה, וכי לא הוכח פוטנציאל לזיהום בדרך של היווצרות סיבי אסבסט מזיקים כהגדרתם בתקנות מן הגג. זאת, בין היתר, בשל השיהוי בנטילת דגימת החומר מן האתר, בשל מקום נטילת הדגימה, בשל פגמים בשרשרת משמורת הדגימה ועוד. עוד נטען כי טעה בית המשפט קמא בכך שקבע כי שברי הגג לא סולקו באופן מיידי, וכאשר נמנע מלקבוע כי פירוק הגג בוצע ע"י קבלן אחר, ולא ע"י המערער. ולבסוף נטען כי טעה בית משפט קמא בדחותו את טענת המערער כי אין להשיב לאשמה. באשר לעונש נטען כי בית משפט קמא החמיר בעונשו של המערער מעבר לרף המקובל במקרים דומים, וכי היה על בית המשפט להסתפק בשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.
5. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות.
הוראות החיקוק הרלבנטיות עליהן נסמכה הרשעת המערער הן הוראת תקנה 29(ה) ותקנה 4(3) לתקנות:
תקנה 29(ה) לתקנות קובעת כי "לא יבצע אדם עבודת בניה באסבסט, אלא באישור הועדה הטכנית".
תקנה 4(3) לתקנות קובעת כי במקום עבודה בו מתבצעת עבודה "בחומר" או עבודת בניה באסבסט, על המעביד או בעל מקום העבודה, המבנה או האתר "לדאוג לסילוק מיידי של פסולת רכה ופסולת קשה בדרך שתמנע נזק אפשרי לבריאות העובדים או הציבור".
"חומר" הוגדר בסעיף ההגדרות כ"אסבסט, סיבי אסבסט, טלק..."
"פסולת רכה" הוגדרה כ"אבק או שבבים שמקורם בחומר, הנשאבים למערכות היניקה, הניקוז והפליטה או הנוצרים תוך כדי עבודה בחומר".
"פסולת קשה" הוגדרה כ"פסולת מוצרים או חלקי מוצרים של חומר או אריזותיהם".
הגדרות אלה מורות, כפי שקבעה ערכאת הערעור בערעור הראשון, כי על המשיבה מוטל הנטל להוכיח כי המערער ביצע עבודות באסבסט. לא מוטל עליה להוכיח, כטענת המערער, קיומו של פוטנציאל לזיהום בדרך של היווצרות סיבי אזבסט מזיקים, ולענין זה קורא ב"כ המערער בפסק הדין בערעור הראשון את מה שאין בו. כפי שקבע בית משפט קמא, עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה. לענין זה הושתתה הרשעתו של המערער על מספר ראיות: עדותו של המערער עצמו בבית המשפט, על פיה פנה אליו קבלן וביקש לרכוש ממנו את לוחות האסבסט שעל הגג, ובהסכמת המערער "פירק את האסבסט בצורה נכונה, לא שבר כלום, שם את הכל על משאית, כיסה בברזנט ולקח" (בע' 78 לפרוטוקול). המערער גם אישר בעדותו כי העבודה שנטל על עצמו, בחוזה עם ועד המושב, היתה "פירוק גג אזבסט פלוס תקרת רביץ ופינוי פסולת" (בע' 81 לפרוטוקול), עדותו של חוקר המשרד להגנת הסביבה, ינאי היערי, שהגיע למקום לאחר פירוק הגג וראה את שברי האסבסט במכולת אשפה, ואת גג הצרכניה ריק מלוחות (ת/1), וכן דגימת אזבסט שנלקחה ע"י החוקר של המשרד להגנת הסביבה, ינאי היערי, ביום 17.1.07, מ"חתיכת אזבסט שבור מפרוק גג לא חוקי בצרכניית בית זית" (ת/7), אשר נבדקה בדיקה מעבדתית וזוהתה כאסבסט. דגימת אסבסט זו, אליה כיוון ב"כ המערער את עיקר טענותיו, לא היתה, אפוא, ראיה בלעדית להימצאות האסבסט, אלא רק אחת מצבר ראיות עליהן נסמך בית משפט קמא.
6. יש לדחות גם את טענת המערער כי העבודות בוצעו ע"י קבלן אחר, ולא ע"י המערער. המערער הודה בעדותו, כפי שקבע בית משפט קמא, כי עבודות פירוק הגג שבוצעו ע"י אותו קבלן נעשו בהסכמתו, עבורו ותחת אחריותו (בע' 78 לפרוטוקול). כן הוכח כי לאחר פירוק הגג נותרו שברי אסבסט במקום (בע' 79 לפרוטוקול). לאור האמור, מסקנותיו של בית משפט קמא נשענות על אדנים מוצקים, ודין הערעור על הכרעת הדין להידחות.
7. לא מצאנו להתערב גם בהחלטת בית המשפט אשר דחה את בקשת המערער להימנע מהרשעתו, ובעונש שהוטל עליו. כידוע, הימנעות מהרשעה של נאשם בגיר אשר ביצע עבירה, מהווה חריג שיופעל רק במקרים יוצאי דופן, שעניינו של המערער לא נמנה עמם. גם במידת העונש לא מצאנו חריגה לחומרה, באופן המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.
7. התוצאה היא כי אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.
מזכירות בית המשפט תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים, בהתאם להסכמתם, עם וידוא טלפוני.
ניתן היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
גילה כנפי שטייניץ, שופטת
|
|
ד"ר יגאל מרזל, שופט
|
|
|