המשנה לנשיא מ' נאור:
1. לפנינו ארבעה ערעורים אשר נוגעים לפרשה אחת, בגינה הוגשו שני כתבי אישום נפרדים.
המערער ב-ע"פ 7545/13, אשר היה הנאשם 1 בכתב האישום הראשון (להלן: נאיל) והמערער ב-ע"פ 7543/13, אשר היה הנאשם 2 באותו כתב אישום (להלן: האיל), הורשעו על פי הודאתם בעובדותיו של כתב אישום מתוקן (ת"פ 15368-10-12) בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). האיל הורשע גם בעבירה של נהיגה בלי רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).
המערער ב-ע"פ 8234/13 שהוא המשיב ב-ע"פ 8272/13 (להלן: נאסר), אשר הואשם בנפרד, הורשע אף הוא על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן (ת"פ 46700-06-13), בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק בצירוף סעיף 29(ב) ובעבירה של בידוי ראיות לפי סעיף 238 לחוק.
כתב האישום הראשון
2. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד נאיל והאיל ונגד נאשם נוסף (להלן: הנאשם 3), ביום 27.9.2012 נהג המתלונן ברכבו בכביש היוצא מהכפר צור באחר. שלושת הנאשמים בכתב אישום זה נסעו יחד עם נאסר, שהואשם בנפרד, ועם שלושה אחרים שזהותם אינה ידועה (להלן יקראו יחד: החבורה), בשני כלי רכב. הנאשם 3 נהג ברכב שנסע לפני רכבו של המתלונן ואילו האיל נהג ברכב שנסע מאחוריו. להאיל כלל לא היה רישיון נהיגה באותה עת. בהגיעם לכיכר, עצרה החבורה את שני הרכבים ואילצה את המתלונן לעצור את רכבו אשר נסע בתווך. האיל ונאיל נגשו אל רכבו של המתלונן, נאיל פתח את דלת הרכב וביקש מהמתלונן לצאת ממנו. משסרב המתלונן לצאת מהרכב וניסה לסגור את הדלת, אחז נאיל בחולצתו וניסה להוציאו בכוח, בעוד האיל מחזיק את הדלת ומונע מהמתלונן לסגור אותה. משלא עלה בידיו של נאיל להוציא את המתלונן מהרכב, שלף נאיל מיכל גז מדמיע וריסס את הגז בפניו של המתלונן. בהמשך, משכו נאיל והאיל את המתלונן מהרכב והיכו אותו. כאשר היה המתלונן שרוע על הרצפה, נכנסה החבורה לרכבים ונסעה מהמקום, יחד עם רכבו של המתלונן. כתוצאה מהאירוע נזקק המתלונן לטיפול רפואי.
בגין העובדות המתוארות הורשעו נאיל, האיל והנאשם 3 בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק. האיל הורשע בנוסף, בעבירה של נהיגה בלי רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א)לפקודה.
במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי האירועים המתוארים התרחשו בעקבות סכסוך קודם בין נאיל לבין אחיו של המתלונן, בענין הבעלות ברכב בו נהג המתלונן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה על העונש, אך הוסכם כי האיל, נאיל והנאשם 3 יפצו את המתלונן בסכום כולל של 15,000 ש"ח. עוד הוסכם, כי נאיל והאיל לא יודו במעשים שיוחסו לנאסר בכתב האישום, לפיהם בשלב מסוים, משלא הסכים המתלונן לצאת מהרכב, איים עליו נאסר באקדח.
כתב האישום השני
3. בהתאם לעובדותיו של כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד נאסר, בשלב מסוים במהלך הפרשה, לאחר שרוסס המתלונן בגז, יצא נאסר מהרכב בו ישב, ניגש אל רכבו של המתלונן, הצמיד חפץ קשיח לראשו ודרש ממנו לצאת מהרכב. כשיצא המתלונן מהרכב, דחף נאסר את ראשו באמצעות החפץ הקשיח ונכנס למושב הנהג. המתלונן ניסה לפתוח את הדלת, אך נאסר דחף אותו באמצעות רגליו. לאחר ששכב המתלונן על הקרקע נסע נאסר מהמקום, יחד עם האחרים, באמצעות רכבו של המתלונן ושני הרכבים האחרים.
ביום 30.9.2012 יצא נאסר מישראל למצרים וחזר רק ביום 12.6.2013, כאשר במשך תקופה זו ידע נאסר כי הוא דרוש לחקירה בגין מעורבותו באירועים המתוארים. כששב נאסר לארץ נעצר. לפני כן, דאג להכין מסמכים המעידים כי במועד הרלוונטי לכתב האישום עבד כמלצר באולם אירועים. נאסר אף תיאם גרסאות עם מנהל האולם, כדי שיתאימו למסמכים המזויפים. במהלך החקירה טען נאסר כי במועד התרחשות האירועים עבד באולם והציג את המסמכים המאששים את טענתו. כל זאת, שעה שידע שהמסמכים שמציג הינם מזויפים.
בגין המעשים המתוארים הורשע נאסר בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק בצירוף סעיף 29(ב) ובעבירה של בידוי ראיות לפי סעיף 238 לחוק.
ההליכים בבית המשפט המחוזי
ת"פ 15368-10-12
4. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' נועם) גזר את דינם של האיל ונאיל ביום 1.10.2013. בגזר דינו קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם, תוך שהוא מביא בחשבון את החומרה הגלומה בעבירת השוד, בייחוד כאשר היא נעשית תוך שימוש באלימות ובחבורה. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה ההולם בעניינם של נאיל והאיל נע בין שנה וחצי לארבע שנות מאסר. בית המשפט פסק כי חלקו של הנאשם 3 היה קטן יותר ועל כן המתחם ההולם בעניינו נע בין שישה חודשים לשלוש שנות מאסר.
5. בקביעת העונש המתאים, הביא בית המשפט בחשבון את תסקירי שירות המבחן בעניינם של האיל ונאיל. מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של נאיל עלה כי נאיל נטל אחריות למעשיו, והסביר את התנהגותו בהתגרותו של המתלונן. נאיל טען, בניגוד למתואר בכתב האישום, כי פעל מתוך הגנה עצמית וכי מטרתו היתה להפעיל לחץ על המתלונן וכן כי לא היה בכוונתו לגנוב את הרכב. בתסקיר צוין כי נערך ניסיון ל-"סולחה" בין הצדדים, במסגרתו אף שולם פיצוי למתלונן. שירות המבחן המליץ, לנוכח חומרת העבירה והמודעות הנמוכה של נאיל למשמעותה, ולאור תיפקודו התקין בדרך כלל ועברו הנקי אשר הופכים את ההליך למרתיע עבורו, על ענישה מוחשית ומציבת גבולות. עם זאת, כדי למנוע חשיפה לחברה העבריינית בכלא, הומלץ על הטלת עונש מאסר קצר שיביא בחשבון את תקופת המעצר ואת מעצר הבית שריצה.
6. מתסקיר המבחן בעניינו של האיל עלה כי האיל נטל אחריות חלקית למעשיו. לטענתו, ראשית ניסתה החבורה להשיב את הרכב באופן לגיטימי, אך משהדבר לא צלח בידה, פעלה באופן המתואר בכתב האישום. האיל הביע חרטה ואין לו דפוסי עבריינות מושרשים. שירות המבחן מציין כי ההליך המשפטי והמעצר היוו עבורו גורם מרתיע. על כן, המליץ שירות המבחן כי ככל שיוטל עליו עונש מאסר הוא לא יהיה ממושך, על מנת שיוכל לחזור במהרה למסלול חיים תקין.
7. בגזר דינו הביא בית המשפט בחשבון גם את הודאת הנאשמים והחרטה שהביעו על מעשיהם, את נסיבותיהם האישיות ואת העובדה שמדובר בנאשמים אשר ניהלו אורח חיים נורמטיבי וזוהי להם מעידה חד פעמית, אשר בוצעה על רקע סכסוך כספי. בהתאם לזאת, קבע בית המשפט כי העונש המתאים צריך לעמוד על הרף הנמוך של מתחם העונש ההולם.
8. נוכח האמור, גזר בית המשפט קמא על האיל ונאיל שנה וחצי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרם. כן גזר עליהם בית המשפט עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעברו בתוך שלוש שנים מיום שחרורם מהמאסר עבירת שוד או עבירת אלימות שתסב לאדם חבלה של ממש, וכן פיצוי המתלונן בסך 5,000 ש"ח כל אחד. נוכח חלקו הקטן באופן יחסי והמלצת שירות המבחן בעניינו, על הנאשם 3 הוטל עונש של שישה חודשי מאסר שירוצה בעבודות שירות, ארבעה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 5,000 ש"ח.