השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי) מיום 3.9.12 בת"פ 21876-12-11, בגדרו נגזרו על המערער 40 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), מאסר מותנה בן עשרים וארבעה חודשים למשך שלוש שנים, פיצוי בסך 35,000 ש"ח וקנס בסך 10,000 ש"ח; כן הופעל מאסר מותנה בן שבעה חודשים שהיה תלוי כנגד המערער, במצטבר לעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. גזר הדין ניתן בעקבות הרשעתו של המערער בעבירות הצתה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, היזק לרכוש לפי סעיף 452 לחוק העונשין והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.
רקע
ב. ביום 6.6.12 הורשע המערער, על פי הודאתו בעקבות הסדר טיעון, בעבירות הנזכרות מעלה. כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המערער וכנגד אחר, קטין, כולל שלושה אישומים, שניים מהם רלבנטיים למערער (ת"פ 21876-12-11). באישום הראשון נטען, כי סמוך לחודש אוגוסט 2011 החלו הקטין ואחד, ניזאר חורי (להלן ניזאר), למכור סמים מביתו של ניזאר בטבריה. נטען, כי במהלך חודש אוקטובר 2011 הפגיש הקטין את המערער עם ניזאר, וכי המערער, הקטין וניזאר קשרו קשר להצית רכב מסוג מרצדס השייך לקבלן עפר המתגורר בעיר טבריה. בכתב האישום נטען, בין היתר, כי במסגרת הקשר ולשם קידומו הציע המערער לניזאר סכום של 500 ש"ח וכן גרם של סם מסוג קריסטל תמורת מעשה ההצתה, וכי המערער הורה לניזאר למלא דלק בשני בקבוקים, מהם יצרו השניים בקבוקי תבערה. לפי הנטען בכתב האישום, באישון לילה ב-31.10.11, סמוך לשעה 0400, ידה ניזאר - בהדרכת המערער - את בקבוקי התבערה לעבר הרכב, וזאת במטרה ליצור תחושת פחד ואיום אצל קבלן העפר. נטען, כי רכב המרצדס, בשווי מאות אלפי שקלים, נשרף כליל, וכי ביתו של קבלן העפר ניזוק כתוצאה מן ההצתה. בגין מעשים אלה יוחסו למערער עבירה של הצתה ועבירה של היזק לרכוש. באישום השלישי בכתב האישום (הרלבנטי אף הוא למערער) נטען, כי ביום 29.11.11, במהלך החקירה המשטרתית, הופגשו המערער וניזאר, וכי במהלך המפגש ניסה המערער להניא את ניזאר ממסירת הודעה במשטרה, בהבטיחו כי ימחל לו על חוב בסך 1,400 ש"ח. בגין זאת יוחסה למערער עבירה של הדחה בחקירה.
ג. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי המשיבה תעתור לעונש של מאסר בפועל בן 55 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, ואילו המערער יטען לעונש כרצונו. עוד הוסכם, כי בטרם יטענו הצדדים לעונש, יופנה המערער לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו.
ד. בדיון בבית המשפט המחוזי עמדה באת כוח המשיבה בעיקר על חומרת העבירות שבהן הורשע המערער ונסיבותיהן. הודגש כי המערער הפעיל את הקטין ואת ניזאר, שניהם נטולי עבר פלילי, נטל חלק אקטיבי בהכנות ופיקח על ביצוע המעשים. כן צוין עברו הפלילי של המערער, הכולל - כך נאמר - מאסר מותנה התלוי ועומד כנגדו. באת כוח המשיבה ציינה, כי גם שירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית ומרתיעה, ועתרה למאסר בפועל בן 55 חודשים, הכולל את שבעת חודשי המאסר המותנה. בא כוחו של המערער טען, כי יש לזקוף לזכותו את העובדה, שכתב האישום אינו מייחס לו - בניגוד לקטין ולניזאר - עבירות סמים. לזכותו של המערער צוינו גם הודאתו והעובדה שהביע חרטה. נטען, כי המערער מבקש לצאת מהעולם העברייני, וכי רף הענישה הראוי הוא בין 15 ל-18 חודשי מאסר. עוד טען בא כוחו של המערער לאכיפה בררנית, וזאת על רקע אי הגשת כתב אישום כנגד נהג מונית, שלפי הנטען בכתב האישום היה מעורב במעשה ההצתה. כן נטען, כי כתב האישום הוגש על רקע היותו של קבלן העפר אחד האנשים החזקים בטבריה. המערער עצמו הביע בדיון חרטה על מעשיו.
ה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא כתילי) ניתן ביום 3.9.12. תחילה עמד בית המשפט המחוזי על תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, בו דווח על שימוש ממושך ואינטנסיבי בסם מסוג קנאביס על-ידי המערער ועל שימוש מזדמן באלכוהול, וכן על היעדר יציבות תעסוקתית. כן עמד בית המשפט המחוזי על התרשמותו של שירות המבחן מהמערער - קושי בהסתגלות למסגרות ובקבלת אחריות לתפקידיו כבן זוג, כאב וכעובד, וקיום קשרים בעייתיים עם גורמים עבריינים. שירות המבחן סבר כי מעשיו של המערער נעשו מתוך הפעלת שיקול דעת, ומסקנתו של שירות המבחן היתה כי ללא הצבת גבול מוחשי קיים סיכון גבוה להישנות מעשי עבריינות דומים בעתיד. בית המשפט המחוזי נדרש גם לחומרתן של העבירות בהן הורשע המערער. לחומרה גם צוין שמעשיו של המערער "כרוכים באישיותו העבריינית ובהיותו חבר בעולם הפשע", וכי הלה תכנן את מעשה ההצתה בקור רוח ובקפידה. בית המשפט ציין, כי בנסיבות העניין מתחם הענישה ההולם הוא בין 3 ל-5 שנות מאסר. באשר לנסיבותיו של המערער צוינו עברו הפלילי, הכולל הרשעות קודמות בין היתר בעבירות אלימות, רכוש וסמים, והעובדה שלא גילה נזקקות במישור הטיפולי חרף תלותו בסמים. התרשמותו של בית המשפט המחוזי היתה כי לא קיים "פוטנציאל גדול לשיקום הנאשם ולעריכת שינוי מהותי בחייו". נקבע, כי "לאור מאפייני הנאשם, עברו הפלילי המכביד ונסיבות ביצוע העבירה" יש מקום לקבוע כי המערער מהוה סכנה לציבור, וכי קיים חשש שישוב לבצע עבירות בעתיד. על רקע האמור, הוטלו על המערער העונשים המנויים מעלה.
הערעור והדיון
ו. מכאן הערעור, בו נטען כי בגזר הדין לא ניתן ביטוי להודאתו של המערער, להבעת החרטה ולנסיבותיו האישיות הקשות. נטען, כי גזר הדין שולל, שלא כראוי, כל סיכוי לשיקומו של המערער. נטען, כי עם מתן גזר הדין צורף המערער לבקשתו לתכנית שיקום וגמילה מסמים, והוא מתמיד ומתקדם בתכנית זו.
ז. מתסקיר עדכני של שירות המבחן מיום 16.6.13 עולה, כי בחודשים האחרונים שוהה המערער במחלקה טיפולית לגמילה מסמים בבית סוהר צלמון, וכי הוא משתף פעולה בטיפול לשביעות רצון הצוות המטפל. התרשמותם של הגורמים המטפלים, כך נאמר, היא כי המערער מכיר בהתמכרותו, ובהשלכותיה של זו על חייו ועל חיי בני משפחתו. לפי התסקיר, בעוד ארבעה חודשים צפוי המערער לעבור שלב בטיפול ולצאת למחלקה של אסירים נקיים מסמים, אז עתיד הוא ללמוד ליטול על עצמו תפקידים המאופיינים באחריות גדולה יותר. שירות המבחן ציין, כי תאריך תום ריצויים של שני שליש מתקופת מאסרו הוא 6.5.14, כי בשלב זה קשה להעריך את יכולתו בהליך הטיפולי לאורך זמן וקיימת חשיבות בסיום ההליך הטיפולי הכולל.
ח. בדיון בפנינו טען בא כוחו של המערער, כי הערעור נוגע לשאלת היחס הראוי בין שיקולי הגמול וההרתעה לבין שיקולי שיקום. עוד טען, כי בית המשפט המחוזי קבע שאין תוחלת לשיקומו של המערער והענישו על כך, וכי בניגוד לקביעה זו המערער קרוב לסיום תכנית הטיפול בה החל זה מכבר. נציגת שירות המבחן ציינה, כי ההתרשמות היא שכיום מבין המערער את בעיית ההתמכרות שלו. באת כוח המשיבה עמדה על עברו הפלילי של המערער, הכולל שמונה הרשעות, בין היתר בעבירות אלימות וסמים. כן טענה, כי דווקא העונש המשמעותי שהוטל על המערער גרם לו להתעשת (בפן הטיפולי). לטענתה, העונש שהוטל על המערער הולם את העבירות בהן הורשע. המערער עצמו טען בפנינו, כי הוא מכיר כיום בבעיותיו ונכון לטפל בהן, וכי בכוונתו לגדל את ילדיו.
הכרעה
ט. לאחר העיון, לא ראינו להיעתר לערעור. למותר יהיה להכביר מלים על חומרתה של עבירת ההצתה בה הורשע המערער, לגביה נאמר כי "טבעה של הצתה שראשיתה ידוע, אולם כיצד תתפשט ומה יהיה היקף הנזק הכרוך בה, הוא עניין שלמצית, בדרך כלל, אין שליטה עליו. מכאן חומרתה היתרה של עבירה זו, ועל כן חייב העונש הנגזר בצידה לתת מענה לשיקולי גמול, מחד, והרתעת הרבים, מאידך" (ע"פ 2599/07 קריין נ' מדינת ישראל (2007), השופט לוי); ובעניין אחר נזדמן לי לציין, כי "נוכח הסכנה המיוחדת, הבלתי נשלטת, שבעבירות אלה - שהרי בהן 'תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה' (שמות, כ"ב, ה'), ואחריתה מי ישורנה - יש צורך בענישה מרתיעה, שככלל תהא כליאה" (ע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה (2008)). אכן, גם בענייננו נגרם הנזק אך לרכוש - רכבו וביתו של קבלן העפר, אולם העובדה כי ההצתה לא גרמה פגיעות בנפש אינה יכולה להיזקף לזכותו של המערער, כי אם למקריות או למזל טוב ממעל. בהקשר זה לא למותר לציין את סעיף 40ט(3) לחוק העונשין, המורה לנו כי בגדר נסיבות ביצוע העבירה יש להביא בחשבון גם את "הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה". אכן, המעשים בהם הודה המערער מצביעים למצער על אדישות כלפי תוצאות פוטנציאליות הרסניות; זאת אין להלום. על כך יש להוסיף כמובן גם את העבירה של הדחה בחקירה, בה הורשע המערער. נתנו אל לבנו אף את תשע הפעמים שעמד בהם המערער בפני בתי המשפט, שראשיתן בהיותו קטין בעבירות רכוש, אלימות סמים, איומים ועוד, והמשכן בעבירות אלימות וסמים, לרבות מאסרים שלא הניבו הרתעה.
י. לוז הערעור הוא בטענתו של המערער, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לאינטרס השיקום. במישור הנורמטיבי, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 2330 (תשע"ב) 102)), העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, ולפי עיקרון זה יש לקבוע את מתחם העונש ההולם. לפי סעיף 40ג(ב), תיתכן סטיה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום, וניתן לקבוע מתחם ענישה שונה או לשנות בתוך המתחם ובודאי מחוצה לו. בהצטברות העבירות נראים לנו הן המתחם שקבע בית המשפט קמא והן תוצאת הכרעתו - ראויים. אכן, לפי תסקיר שירות המבחן, המערער עובר תהליך שיקום משמעותי, כנראה לראשונה בחייו. אנו מחזקים מאוד את ידיו בתהליך זה, ואולם, אין בו כדי לשנות מחומרת מעשיו. על כך יש להוסיף, כי המלצתו של שירות המבחן היא שהמערער יסיים את התהליך הטיפולי בו החל בבית הסוהר. על כן, איננו סבורים כי בנסיבות יש אף באינטרס השיקום כדי להקל בעונשו של המערער. נשוב ונטעים: איננו מקלים ראש כל עיקר במאמץ השיקום שהמערער נתון בו, ואנו מקוים כי אכן הפסימיות שעלתה מפסק הדין קמא באשר לסיכויי השיקום תהפוך לאופטימיות. מאמינים אנו כי הצלחה תיטיב עם המערער וגם עם זולתו. ועדיין, המערער ראוי לעונש הולם על מעשיו.
כללם של דברים
יא. נוכח האמור, אין בידינו להיעתר לערעור. אך הדעת נותנת, כי ככל שימשיך תהליך השיקום, יהא לכך ביטוי בבוא המערער לפני ועדת השחרורים, בלא שכמובן ניטע כל מסמרות. אנו תקוה, כי עד בוא אותו מועד - בעוד כעשרה חודשים - יסיים המערער את ההליך השיקומי לשביעות רצונם של הגורמים המטפלים, ובעתיד ייצא לדרך חדשה. לוא יהי.
יב. איננו נעתרים איפוא לערעור.
ניתן היום, ט"ז בתמוז תשע"ג (24.6.2013).