השופטת ע' ארבל:
לפנינו שני ערעורים הסבים סביב אירוע של מרוץ מכוניות שבו השתתפו המערער בע"פ 6461/11 (להלן: יאסין) והמשיב בע"פ 2674/13 (להלן: הוואש), אשר הוביל למותו של פעוט ופציעתם של שלושה אנשים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת צ' קינן) גזר על יאסין ביום 17.10.2010 בת"פ 153-11-10 עונש של 10 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה; וביום 27.2.2013, באותו הליך, גזר על הוואש עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה ופסילת הרישיון על תנאי. בע"פ 6461/11 מערער יאסין על חומרת העונש שנגזר עליו, ואילו בע"פ 2674/13 מערערת המדינה על קולת העונש שנגזר על הוואש.
רקע והשתלשלות
1. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 17.10.2010 בשעה 22:00 לערך, נפגשו הוואש ויאסין בצומת כפר טמרה. הוואש הציע ליאסין לערוך תחרות מכוניות על מנת לבחון מכוניתו של מי מהם מהירה יותר. יאסין נעתר להצעה והשניים פתחו בתחרות בכביש בינעירוני, תוך סיכון חייהם-שלהם וחיי יתר משתמשי הדרך. במהלך התחרות נהגו השניים במהירות גבוהה מאד שעלתה על120 קמ"ש, תוך שהם עוקפים כלי רכב מימין ומשמאל, יורדים לשוליים וחוזרים חזרה לכביש. בשלב מסוים עקף הוואש רכב סובארו שנסע באותה עת בכביש, וזאת מימין כשהוא נוסע בשול הימני. יאסין, שהיה מאחורי הוואש, נהג אף הוא על השול הימני. משהחל לחזור לכביש, הבחין יאסין ברכב הסובארו שנסע לפניו אך לא הספיק לבלום והתנגש בו בעוצמה. רכב הסובארו היה נהוג בידי אבו אלהיג'א אחמד, כשאיתו ברכב אשתו שהינז, בנו מוחמד, יליד שנת 2010, וכן אישה בשם כינאי שירוק ובתה אריג בת ה-5. כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של מוחמד עקב חבלות קשות; לאריג נגרמו חבלות קשות, ובין היתר, קרעים מרובים בטחול ובכליה, שברים באגן ושברי דחיקה מרוסקים בראש. היא נזקקה לאשפוז במחלקה לטיפול נמרץ, שם נותחה ונכרת הטחול מגופה; לנהג הסובארו נגרמו חבלות שונות, כולל שברים בצלעות ובאגן; ולשירוק נפרקה הכתף והיא נדרשה לקיבוע בגבס.
יאסין שידע כי בתאונה נפגעו אנשים, יצא מרכבו ונמלט מהמקום מבלי שהגיש לנפגעים עזרה. זאת ועוד, יאסין נהג ברכבו כאשר אין בידו רישיון נהיגה ומעולם לא הורשה לנהוג, כשהוא שיכור לאחר ששתה מספר רב של בקבוקי בירה. יאסין והוואש נהגו ברכביהם מבלי שהיתה למי מהם פוליסת ביטוח בתוקף.
בגין האמור הואשמו יאסין והוואש בעבירות של הריגה לפי סעיפים 298 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין), סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיפים 332(2) ו-29 לחוק, חבלה חמורה לפי סעיפים 333 ו-29 לחוק, מהירות מופרזת לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 ותקנות 38(2) ו-68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. נוסף על האמור, הואשם יאסין בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודת התעבורה ונהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.
2. ביום 5.4.2011, בטרם שמיעת הראיות בתיק, הודה יאסין בעובדות כתב האישום והורשע שלא במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו. ביום 19.6.2011 דן בית המשפט המחוזי את יאסין לעונש של 10 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שנתיים מאסר על תנאי כי לא יעבור במשך 3 שנים עבירות הריגה, הפקרה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, 12 חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור במשך 3 שנים עבירות של נהיגה בפסילה וללא רישיון נהיגה. כן נפסל יאסין מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 15 שנים. בגזר הדין הדגיש בית המשפט את נסיבותיה החמורות של התאונה - הן מבחינת התנהגותו של יאסין, הן מבחינת תוצאותיה הקשות. צוינה לחובה גם התנהגותו של יאסין לאחר קרות התאונה, שעזב את הזירה תוך הפקרת נפגעי התאונה. בית המשפט סקר פסיקה המלמדת על מגמה עקבית של החמרה בענישה בעבירות תעבורה שתוצאתן קטלנית, במיוחד בנסיבות של הפקרה לאחר התאונה. לצד זאת, התחשב בית המשפט בהודאתו המיידית של יאסין, עברו הנקי, נסיבותיו המשפחתיות המורכבות והקושי הנפשי שממנו הוא סובל מאז קרות האירוע.
3. ביום 16.1.2013 הורשע הוואש בעובדות ובעבירות שיוחסו לו, לאחר שמיעת ראיות. ביום 27.2.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו בלי שקבע מתחם עונש הולם למעשים ובלי שנימק את גזר דינו בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין (שחל בעניינו של הוואש, ובעניינו בלבד). בית המשפט עמד על חומרת המעשים שביצע הוואש, אשר יזם את המרוץ בכביש בינעירוני סואן, תוך סיכון המשתמשים בכביש. כן עמד על התוצאה הטרגית של מעשיו. בית המשפט שב והזכיר את מגמת ההחמרה בענישה בעבירות הנדונות, וסבר כי ראוי שנקודת המוצא לעונש במקרה דנן תהיה עונש בן 16 חודשים שנגזר בע"פ 9647/10 פלוני נ' מדינת ישראל (3.1.2013) (להלן: עניין פלוני), שם נדון עניינו של נאשם שהשתתף בתחרות מכוניות, שבמהלכה איבד אחד המשתתפים במרוץ את השליטה על רכבו וכתוצאה מכך נהרג הוא והנוסע שלצדו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ראוי לגזור על הוואש עונש נמוך מזה שנגזר על יאסין, שפגיעתו הישירה ברכב גרמה לתוצאה הקטלנית, ושהורשע בעבירות חמורות נוספות. על יסוד כל האמור, הטיל בית המשפט על הוואש עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 24 חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור במשך 3 שנים עבירות הריגה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, 10 חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור במשך 3 שנים עבירה נהיגה ללא רישיון ונהיגה בהיותו בפסילה. כן נדון ל-10 שנות פסילת רישיון נהיגה ו-12 חודשי פסילה על תנאי כי לא יעבור במשך שנתיים עבירה של נהיגה ללא רישיון.
הערעורים
4. יאסין מערער על חומרת עונש המאסר שהוטל עליו. לטענת בא-כוחו, בגזר הדין לא ניתן משקל הולם להודאתו המיידית, לכך שנטל אחריות למעשיו, לעברו הנקי, לחרטתו הכנה ולצער שהביע על קרות התאונה. עוד הזכיר את הרקע "העגום" שבו גדל יאסין ואת המצוקה שחש עקב מעצרו וניתוקו ממשפחתו, כפי שעולה מהתסקיר שהוגש בעניינו. בנוסף, הוא מפנה למקרים דומים שבהם נגזרו עונשים קלים מזה שהושת וטוען להפרה של עיקרון אחידות הענישה, הפרה שקיימת גם ביחס לעונש שנגזר על הוואש. לבסוף, הוא טוען כי הגם שנדרשת החמרה בענישה בעבירות הנדונות, אין בכך כדי לאיין את עיקרון הענישה האינדיבידואלית המחייב את בית המשפט להתייחס לנסיבות המיוחדות של האירוע והנאשם שלפניו, מה שלא נעשה במקרה דנן.
5. במענה לערעורו של יאסין, טוען בא-כוח המדינה כי המקרים שאליהם הפנתה ההגנה אינם רלוונטיים, בין היתר, משום שמדובר בנאשמים שאיבדו שליטה על רכבם ואילו בענייננו מדובר בנטילת סיכון מודעת במסגרת מרוץ מכוניות. מכל מקום, העונש שנגזר הוא ראוי והולם ואינו מצדיק התערבות.
6. באשר לערעור נגד הוואש, גורס בא-כוח המדינה כי העונש שנגזר עליו הוא מקל ביותר ואינו הולם את מעשיו ואת מידת אשמו. בפתח הדברים הוא טוען כי בית המשפט קמא טעה בכך שלא יישם בגזר דינו את הוראות תיקון 113, ובכלל זה לא קבע מהו מתחם העונש ההולם. לגופו, נטען כי נקודת המוצא לעונשו של הוואש צריכה להיות עונשו של יאסין ולא העונש בן 16 החודשים שנגזר בעניין פלוני, שהוא מקרה פחות חמור בנסיבותיו לעומת המקרה שלפנינו. הוא מטעים כי על הוואש הושת חמישית העונש שהוטל על יאסין, כאשר השוני ביניהם אינו מצדיק פער גדול שכזה. לדבריו, מידת אשמו של הוואש גדולה ומתקרבת לזו של יאסין, אף שלא היה זה רכבו שפגע ברכב הסובארו. עוד נטען כי מעשיו של הוואש - נטילת סיכון מודע לחיי אדם בפעילות שאין לה שום ערך חברתי, מצדיקה הטלת עונש מאסר ארוך באופן משמעותי מהעונש שהוטל עליו. זאת במיוחד בנסיבות שבהן הסיכון התממש והביא לפגיעות קשות בגוף ובנפש. לבסוף, נטען כי העונש סוטה בצורה ניכרת מרף הענישה המקובל בעבירות מן הסוג שבו הורשע הוואש, ובפרט בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
7. בא-כוחו של הוואש מתגונן בטענה כי עד לעת האחרונה, התנהלותו של הוואש כלל לא נתפסה כמכוננת עבירה של הריגה. לדבריו, מדובר באחד המקרים הראשונים שבהם מורשע בעבירה של הריגה מי שהשתתף במרוץ מכוניות אך לא גרם ישירות לקטילת חיי אדם. הוא סבור כי נכון היה להקיש מעניין פלוני לענייננו, שכן מדובר במקרים דומים. קווי שוני, אם ניתן למצוא בין המקרים, דווקא מאירים את עניין פלוני באור חמור יותר מעניינו של הוואש. עוד הוא עומד על ההבדלים בין התנהלותו של יאסין לבין התנהלותו של הוואש, שלא הפקיר את הנפגעים, לא נהג שיכור ואחז ברישיון נהיגה. כמו-כן, הוא מפנה למקרים דומים בפסיקה שבהם נגזרו עונשים קרובים או זהים לזה שנגר על הוואש, ומסיק מכך כי מתחם העונש בעבירות הנדונות נע סביב 24 חודשי מאסר.
הכרעה
8. לאחר שעיינתי בכתבי הערעור ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, הגעתי לידי מסקנה כי יש לדחות את ערעורו של יאסין ולקבל את ערעור המדינה, באשר עניינו של הוואש הוא מקרה חריג הדורש את התערבותנו.
ערעורו של יאסין
9. אין צורך להרחיב את היריעה ביחס לחומרה העזה שבה נגועים מעשיו. מדובר במקרה חמור ביותר, המקבץ לתוכו מגוון נסיבות קשות - כל אחת כשלעצמה, לא כל שכן בהצטברותן. יאסין נטל לידיו הגה מבלי שאי פעם הוציא רישיון נהיגה, כאשר בעברו הרשעה קודמת בגין נהיגה ללא רישיון, שלא היה בה כדי להרתיעו מלהוסיף ולנהוג. אף פוליסת ביטוח לרכב לא היתה באמתחתו. את ההגה נטל כשהוא תחת השפעת אלכוהול לאחר ששתה בקבוקי בירה רבים. במצב דברים זה - כאשר הוא שיכור, נטול רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח - נעתר להצעתו של הוואש לערוך מרוץ מכוניות וזאת בכביש ראשי, בשעה שבה יש תנועה ערה של מכוניות. ברי כי מעשים אלה טומנם בחובם סיכון אדיר לשלומם ולביטחונם של המשתמשים בדרך ויש בהם כדי לבטא זילות של ממש בחיי אדם. במקרה שלפנינו הסיכון התממש ביתר-שאת, באופן שהוביל למותו של תינוק רך בשנים, פציעתה הקשה של ילדה ופציעתם של שניים נוספים. אם בכך לא די, הרי שגם לאחר שנוכח יאסין בתוצאות נהיגתו הפרועה ומשולחת הרסן, בחר הוא להימלט תוך הפקרת הפצועים בזירה, וגם לכך נודעת חומרה בעלת עוצמה.
לצד כל זאת, אין להתעלם גם מקיומם של שיקולים מקלים בענייננו. כך, הודה יאסין במיוחס לו בהזדמנות הראשונה, כבר בחקירתו במשטרה, ובהמשך בפתח משפטו ובכך הביא לחיסכון בזמן שיפוטי. הוא נטל אחריות למעשיו והביע צער וחרטה על התאונה ועל תוצאותיה הקשות. ליאסין אין עבר פלילי, הוא אב לשני ילדים קטנים ושימש כמפרנס היחיד של משפחתו. עוד ראוי לציין כי מאז התרשמותו המקורית של שירות המבחן בתסקיר שנערך בבית המשפט קמא, לפיה יאסין אינו רואה עצמו כמי שזקוק להשתלבות בהליך טיפולי, הרי שכיום דווחנו בתסקיר עדכני כי חלה התפתחות חיובית בתחום זה והרושם הוא כי יאסין נמצא בהליך טיפולי חיובי ומצליח להפיק ממנו תועלת.
ברם לא שוכנעתי כי בהתפתחות חיובית זאת יש כדי להצדיק את המתקת עונשו. גם לא מצאתי בפסיקה שהובאה על-ידי ההגנה עילה להתערבות בעונש. העונש שנגזר על יאסין אכן מצוי ברף העליון של הענישה המקובלת במקרים דומים, אך לא מצאתי כי יש בכך משום הצדקה להתערב בעונש ראוי כשלעצמו בנסיבות העניין. כאמור, מדובר במקרה חמור מאין כמוהו: יאסין השתתף במרוץ מסוכן בכביש סואן במכוניות, כאשר הוא ללא רישיון, ללא פוליסה ותחת השפעת אלכוהול, וכתוצאה מכך קיפח חיי תינוק ופצע שלושה נוספים. לטעמי, בית המשפט המחוזי איזן נאמנה בין השיקולים המקלים לבין השיקולים לחומרה. התרשמתי כי איזון זה הוביל לעונש המשקף בצורה הולמת את חומרת העבירות בנסיבות שבוצעו, את מידת אשמו של יאסין ואת נסיבותיו האישיות. נכון שמדובר במאסר ארוך וממושך, בוודאי למי שזה לו מאסרו הראשון. ואולם השיקולים לחומרה מטילים צל כל כך כבד על המקרה, שדרוש טעם כבד משקל לצורך התערבות. טעם כזה, כאמור, אינו בנמצא.