השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 17.1.2011 ועל גזר דין מיום 30.6.2011 שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ, השופטת ו' מרוז והשופט א' ואגו) בתפ"ח 1071/07. המערער הורשע במספר רב של עבירות ביטחון - מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945; קשירת קשר למסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה לפי סעיף 92 בצירוף סעיף 111 לחוק; מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה לפי סעיף 111 לחוק; חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור; וכן בעבירות ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק ועבירות נשק לפי סעיף 144 (א)-(ב) לחוק. על המערער הושתו 20 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; וכן מאסר על תנאי למשך 24 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו.
העובדות לפי כתב האישום
1. כנגד המערער הוגש כתב אישום הנושא 11 אישומים אשר בבסיסם העובדה כי המערער התגורר בצפון רצועת עזה, קרוב לגבול עם ישראל, במרחק כקילומטר ממעבר ארז, ובשל כך פנו אליו נציגי ארגוני טרור שונים וביקשו ממנו להצטרף אליהם ולסייע בפעולות טרור שיבוצעו באזור. המערער נענה לבקשותיהם, וכנטען, הצטרף לאותן פעולות, תוך שהוא דואג שפעולות הטרור לא יתבצעו בקרבת ביתו כדי שצה"ל לא יפגע ויהרוס את הבית.
אישום ראשון; בשנת 2003 הגיע לביתו של המערער פעיל ארגון חמאס, שהוא התאחדות בלתי מותרת, ושמו האני, הביא עימו טיל מסוג בתאר וביקש מהמערער לירות אותו לעבר מעבר ארז כדי לגרום למות ישראלים. המערער הסכים, אך הציע לבצע את הירי שלא בסמיכות לביתו, ואכן האני הניח את הטיל בפרדס מסויים, ששמו קרמוט או אבו רמאדן, והמערער שמר עליו לבקשתו. למחרת האני והמערער ירו את הטיל לכיוון מעבר ארז.
אישום שני; פעיל של ארגון ועדות ההתנגדות, שהוא ארגון טרור, ושמו ראמי, הגיע לבית המערער יחד עם אחרים שהובילו עימם שני טילים במכונית. ראמי ביקש שהמערער יראה לו מהיכן לירות טילים לעבר שטח ישראל והמערער "המליץ" שהירי יבוצע מאותו פרדס קרמוט. כאשר ראמי ביקש שיראה לו את המקום המדויק, המערער הוביל אותו ואת חבריו לפרדס, והראה להם את המיקום. הטילים נורו בשלב שבו המערער עשה דרכו חזרה לביתו.
אישום שלישי; בסוף שנת 2006 או תחילת שנת 2007, פנה אל המערער אדם בשם חאמד, פעיל חמאס או ארגון הג'יהאד האיסלאמי (שאף הוא ארגון שהוכרז התאחדות בלתי מותרת), וביקש ממנו לעדכן אותו טלפונית כאשר כוחות צה"ל יכנסו לרצועת עזה על מנת לאפשר לפעילי הארגון לסגת ממוצביהם. המערער הסכים לבקשתו, ובמועד מאוחר יותר הגיע חאמד עם עוד שלושה אחרים לבית המערער כשהם מצויידים במטען חבלה שנועד לפיגוע נגד כוחות צה"ל וגרימת מות חיילים. הם ביקשו מהמערער לשמור על המטען, חאמד הניחו בפרדס ליד הבית ובא לקחתו למחרת.
אישום רביעי; בשנת 2004, הגיעו לבית המערער פעיל של ארגון גדודי חללי אל אקצה (שאף הוא התאחדות בלתי מותרת), ושמו סופיאן כפארנה, וכן פעיל הג'יהאד פאדי אלזעאנין וביקשו ממנו עגלה, חמור ומעדר כדי להטמין מטען חבלה שיגרום למות ישראלים. המערער סיפק להם את המבוקש, ושני הפעילים לקחו את העגלה לפרדס אבו רטמה והחלו להניח את המטען. משנזקקו למקוש להשלמת העבודה, ביקשו את הכלי מהמערער. לאחר הנחת המטען, המתינו שני הפעילים לכוחות צה"ל, כדי להפעילו, אך משלא הגיעו כוחות למקום, הם פירקו את המטען לאחר כשבועיים.
אישום חמישי; בראשית שנת 2007, הגיע פעיל חמאס, אבו סאלמה, יחד עם אחר לבית המערער, ועימם טיל. הם אמרו לו שבן אחיו שלח אותם כדי שהמערער יראה להם מהיכן לירות את הטיל. המערער תיאר לשניים את הדרך לפרדס אבו רמאדן, ואחרי שעתיים הם ירו את הטיל לעבר שטח ישראל.
אישום שישי; במועד כלשהו בשנת 2002 או 2003, הגיעו אל המערער פעיל ארגון ועדות ההתנגדות ראמי, ועימו עוד פעיל, איברהים, ועימם ארבעה צינורות פלסטיק של ביוב ובתוכם פצצות מרגמה. הם ביקשו מהמערער לקחתם למקום מתאים לירי מרגמות לעבר מעבר ארז והוא הוביל אותם לפרדס סמוך למעבר ארז, שם ראמי ואיברהים הכינו את הצינורות עם הפצצות לירי והורו למערער לחזור לביתו. שני הפעילים הגיעו אף הם לבית המערער ומסרו לו שהפצצות יופעלו כעבור שעה, באמצעות שעון, אך לא כך קרה, ולמחרת סילקו ראמי ואיברהים את הצינורות עם הפצצות מהמקום בו הוצבו.
אישום שביעי; כעבור יומיים, שוב הגיעו ראמי ואיברהים לבית המערער ועימם שני צינורות ובהם פצצות מרגמה, והמערער הובילם לפרדס סמוך למחסום ארז. שוב הם הניחו את הצינורות והפצצות, והורו למערער ללכת לביתו, ובמקרה זה נורו הפצצות לעבר מחסום ארז, על מנת לגרום למות ישראלים.
אישום שמיני; במועד לא ידוע בשנת 2003 או 2004, אותו האני, שנזכר קודם, הגיע אל בית המערער כשהוא נושא עימו טיל קסאם וביקש מהמערער שיוביל אותו למקום נוח לירי. בעקבות כך, הוליך אותו המערער לפרדס אבו רמאדן, צפונית לבית חנון, כשהאני נושא את הטיל. האני ירה את הטיל לעבר שדרות במטרה לגרום למות ישראלים.
אישום תשיעי; במועד שאינו ידוע במדויק בשנת 2004, פנה אל המערער אבו סאלמה, שהוזכר לעיל, כשהוא נושא עימו טיל ביטאר ולבקשתו הוביל אותו המערער למקום נוח לירי הטיל, מקום המכונה קרמוט, ואבו סאלמה שנשא עימו את הטיל, ירה אותו לעבר מעבר ארז כדי לגרום למות ישראלים.
אישום עשירי; במועד כלשהו בשנת 2006, פעיל חמאס בשם עבדל כרים חאמד, התקשר אל המערער וביקש ממנו לקחת אותו למקום המתאים לירי טילים לעבר שטח ישראל. המערער הוליך אותו ופעיל חמאס נוסף בשם עדואן לעבר פרדס אבו רחמה, בקרבת בית חנון, כששני הפעילים נושאים שלושה טילים, אותם ירו לכיוון מעבר ארז כדי לגרום למות ישראלים.
אישום אחד עשר; במועד כלשהו בשנת 2006, אחרי ירי הטילים שתואר לעיל, הגיע אל המערער אבו סאלמה ועימו טיל ביטאר, אותו השאיר בפרדס ליד בית המערער, ואחר הצהריים באותו יום, לאחר פנייה של המערער אל הפעילים כפארנה וראמי חמד, שבה ביקש מהם לירות את הטיל, הם עשו זאת על מנת לגרום למות ישראלים, כאשר הטיל כוון לשטח המדינה.
על כן, הואשם המערער בעבירות שברישא.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי ועיקרי הכרעת דינו
2. ראיות המשיבה להוכחת האישומים הן הודעותיו של המערער לפני חוקרי המשטרה אשר הגיעו בעקבות חקירותיו בשב"כ, וזאת בנוסף למספר עדים העצורים או אסורים בגין עבירות ביטחון שתומכים בגרסת המערער בהודעותיו. המערער מצידו כפר באישומים השונים והודה בכך שהתגורר במועדים הרלבנטיים בקרבת גבול ישראל כקילומטר ממעבר ארז. לטענתו, הוא לא נטל באופן אישי חלק בירי הטילים לישראל וכן לא הייתה לו כל נגיעה להחזקה באמצעי הלחימה בהם נעשה שימוש. עוד טען כי מעורבותו באירועים נכפתה עליו בשל איומים מצד פעילי הטרור ולכן טען להגנת כורח לפי סעיף 34יב לחוק. המערער הציב את המחלוקות הבאות: האם הוכח "דבר מה נוסף" מעבר להודאתו בהודעותיו; מה תפקידו במסגרת הירי לעבר ישראל; והאם הונחה ראיה המצביעה על היותו שותף פעיל לאותו ירי. בית המשפט המחוזי דחה על הסף את טענת המערער לפיה לא הונחה תשתית ראייתית באשר לעצם קרות אירועי הירי, כיוון שהמערער לא כפר בעובדה זו במענה לכתב האישום.
3. בית המשפט המחוזי עמד על גרסת המערער בהודעותיו במשטרה התומכת בנטען באישומים השונים נגדו. בית המשפט הדגיש את הודאותיו של המערער המייחסות לו מעורבות פעילה כמבצע עיקרי ביחס לאישום הראשון, השלישי והאחד עשר; את הודאתו המייחסת לו מעשי סיוע ביחס לאישום הרביעי והחמישי; וכן את הודאתו המייחסת לו שותפות לביצוע העיקרי ביחס לאישום השני, השישי, השביעי, השמיני, התשיעי והעשירי, כפי שיפורט בהרחבה להלן. בית המשפט הדגיש כי נותר לבחון האם נפל פגם בקבילות הודאתו של המערער; האם התקיימה הדרישה ל"דבר מה נוסף" בעניין הודאתו; והאם קיימות למערער טענות הגנה טובות.