המשנה לנשיא מ' נאור:
המערערת, עדי בניטה, הורשעה בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין). על העובדות שיוחסו לה לא הייתה למעשה מחלוקת: ביום 25.12.08 נעצה המערערת סכין בחברתה הטובה - אולי חברתה היחידה - טליה אברמוביץ ז"ל בבית אמה של המנוחה בבני ברק וגרמה למותה. השאלה שהייתה טעונה הכרעה לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים היא אחת: האם עומד למערערת סייג אי שפיות הדעת לפי סעיף 34ח לחוק, כתוצאה מכך שבעת המעשה הייתה חסרת יכולת של ממש, בשל מחלה שפגעה ברוחה, להימנע מעשיית המעשה. בית המשפט המחוזי (השופטים א' שהם, מ' סוקולוב ו-י' שבח) השיב על שאלה זו בשלילה והרשיע את המערערת פה אחד בעבירה של רצח בכוונה תחילה. התביעה הסכימה, על רקע מצבה הנפשי של המערערת והפרעת אישיות חמורה ממנה היא סובלת - הכל כפי שעוד יפורט - כי חל בעניינה של המערערת סעיף 300א לחוק העונשין, כך שניתן להטיל עליה עונש מופחת. בדעת רוב השופטים - השופטים שהם ו-שבח - הוטלו על המערערת 22 שנות מאסר, מהן 20 שנה לריצוי בפועל החל מיום מעצרה, והיתרה על תנאי לבל תעבור המערערת כל עבירה של אלימות למשך שלוש שנים. דעת המיעוט (השופטת סוקולוב) הייתה שיש להטיל על המערערת 16 שנות מאסר בפועל. המערערת אף חויבה בתשלום פיצויים בסך 200,000 ש"ח לאמה של המנוחה וכן בפיצוי של 25,000 ש"ח לסבת4 של המנוחה.
הערעור הוא על ההרשעה ועל תקופת המאסר בפועל. המערערת טוענת כי היה מקום לקבוע, ולו מחמת הספק, כי עומד לה סייג אי השפיות. לחלופין מבקשת המערערת לקצר את תקופת המאסר בפועל. המערערת הגישה ערעור גם על רכיב הפיצוי שהוטל עליה, אך בבוקר הדיון הודיעה על כך שהיא חוזרת בה מטענותיה בעניין זה.
כאמור, עובדות האירוע שבמוקד הערעור לא היו שנויות במחלוקת. המנוחה הייתה רווקה והתגוררה עם אמה בבני ברק. היא הייתה בתחילת הריון בלתי רצוי, ותכננה לבצע הפלה. כמה ימים לפני האירוע, במוצאי שבת ה-20.12.2008, הגיעה המנוחה לבית אמה של המערערת בירושלים, שם התגוררה המערערת בתקופה זו. המנוחה נכנסה לחדרה של המערערת, ומן החדר עלו, לפי עדותה של אם המערערת, קולות של צחוק ומוזיקה. אחר כך יצאו השתיים, והמערערת אמרה לאמה שהן יוצאות לבלות. כעבור יומיים, ביום שני בשעת בוקר מוקדמת, ביקשה המערערת מאמה להסיע אותה לתחנה המרכזית בירושלים. היא הסבירה שעליה לנסוע לחברתה טליה, שאמורה לבצע הפלה. אין מחלוקת שהמערערת אכן נסעה עם המנוחה באותו יום בעניין זה לרופא, ולבסוף חזרה לביתה בירושלים. ביום רביעי ה-24.12.2008, הסיעה אמה של המערערת את בתה בשעות הערב שוב לתחנה המרכזית בירושלים. המערערת אמרה לאמה כי טליה אמורה לבצע בבוקר הפלה ולכן היא רוצה לנסוע אליה עוד בערב. המערערת הגיעה לבית המנוחה בשעת ערב מאוחרת. אמה של המנוחה הייתה בבית. היא פגשה במערערת, ובשלב מסוים הלכה האם לישון.
על מה שארע משלב זה ואילך, עד לרגע בו קטלה המערערת את חיי המנוחה, אין ראיות זולת גרסת המערערת. בית המשפט המחוזי הפנה לעניין השתלשלות האירועים לאחר שהלכה אם המנוחה לישון אל הודעתה של המערערת במשטרה שנגבתה ביום 25.12.08, מספר שעות לאחר האירוע (ת/48א). בין בליל הדברים שאמרה המערערת בהודעה זו, היא מסרה שהיא קבלה באוזני המנוחה על כך שהמנוחה וידיד של המערערת, יניב שמו, "מדברים עליה מאחורי הגב" ורוצים "לחנך" אותה. לדברי המערערת, היא אמרה למנוחה כי היא מדמיינת שהמנוחה ויניב היו בקשר וכי היא לא במצב נפשי טוב, ואף התקשרה מבית המנוחה לבית החולים "שלוותה" כדי להוכיח למנוחה שהיא מתכוונת להתאשפז. למרות כל זאת, המנוחה לא אישרה כי הייתה בקשר עם יניב, אלא שתקה מול דרישותיה של המערערת, עד שלבסוף, כך לדברי המערערת, המנוחה התפרצה עליה ואמרה "אמרו לך את לא משוגעת, אז מה את רוצה עוד? כאילו מה? את רוצה לאשפז את עצמך, לכי תאשפזי את עצמך" (ת/48א, בעמ' 10). המערערת נעלבה מתגובת המנוחה, שלא גילתה הבנה כלפי מצוקתה ולא עזרה לה, והסבירה כי "אני אומרת לך [למנוחה - מ"נ] תראי באיזה מצב אני, שאני בדמיונות, שאני מדמיינת שהייתם בכזה קשר, ואת עצבנית עליי? כאילו בתור חברה היית באה, מחבקת, מנשקת אותי [...] אני יעזור לך להתאשפז אפילו" (שם, שם). יצוין כי שיחת טלפון לשלוותה אכן התקבלה במציאות, בשעה 4:37.
לאחר שיחת הטלפון, יצאה המערערת מבית המנוחה. לדבריה, יצאה במטרה להגיע למשטרה ולהתלונן, אך הבינה שאין לה בסיס להגשת תלונה. בהמשך הלילה, כך סיפרה המערערת בחקירתה במשטרה, היא צלצלה לאחותה מיקי שהייתה בתאילנד ואמרה לה "שכל מה שחשבתי [הקשר בין יניב והמנוחה - מ"נ] התברר כנכון" (שם, בעמ' 27). האחות יעצה לה בתגובה להתרחק מאנשים אלה וללכת משם. לאחר מכן, נכנסה המערערת למרכול, קנתה מעדן חלב, שוקו וכן את הסכין בעזרתו פגעה במנוחה.
המערערת חזרה לבית המנוחה לקראת השעה 6:00 בבוקר. כאשר אם המנוחה פתחה לה את הדלת, סיפרה לה המערערת כי שכחה את תעודת הזהות שלה בחדר של המנוחה, ונכנסה לחדר. המנוחה ישנה אותה שעה, וכעבור כעשר דקות, יצאה האם לעבודה. זמן קצר לאחר שהמנוחה התעוררה, תקפה המערערת את המנוחה בסכין ויצאה מן הבית כשהיא מותירה את המנוחה מתבוססת בדמה.
עם צאתה מבית המנוחה, התקשרה המערערת למוקדנית 100 במשטרה ואמרה "אני רצחתי מישהי". המערערת, שהזדהתה בשיחה בשם "עדי", מסרה את שם הרחוב בו בוצע הרצח ללא מספר בית. אחר כך, בשעה 6:45, התקשרה המערערת לד"ר רוט - הפסיכיאטרית שטיפלה בה, הזדהתה בשמה, סיפרה שדקרה את טליה חברתה וביקשה עצה אם לברוח או להתאבד. ד"ר רוט השיבה בשלילה לגבי שתי האפשרויות, וביקשה לדעת אם המערערת הזמינה אמבולנס, אך המערערת ניתקה את השיחה. המערערת עזבה את המקום במונית ונסעה לבית של אחותה אפרת. בינתיים, הגיעה המשטרה, בעקבות המידע שנמסר לה, אל דירת המנוחה, שם מצאו את המנוחה ללא רוח חיים. במקביל, המערערת נסעה בלווי אחותה לביתה של ד"ר רוט, ועם הגיען נעצרה על ידי אנשי המשטרה.
מערכת היחסים שבין יניב, טליה והמערערת
אקדים וארמוז, ופירוט עוד יבוא, כי לדעת מומחה ההגנה ד"ר גיל זלצמן, סובלת המערערת מפסיכוזה המאופיינת על ידי דלוזיות (מחשבות שווא) מסוג יחס ורדיפה. ד"ר זלצמן השתכנע, כמתואר בחוות דעתו, כי קיים ספק סביר לגבי יכולתה של המערערת בעת האירוע להימנע מעשיית המעשה. המנוחה הייתה לדעתו במצוקה אמיתית בערב האירוע והיא "האמינה באמת ובתמים כי נרקמה מזימה נגדה ע"י גורמים רבי עוצמה המונהגים ע"י יניב, וכי טליה [המנוחה - מ"נ], מידן ויניב הם בני ברית בנסיון לפגוע בה" (ס/9, בעמ' 23). נוכח חוות דעת זו וחוות דעת דומה של מומחה ההגנה ד"ר גל שובל, אעמוד על קביעותיו של בית המשפט קמא בנושא יחסיה של המערערת עם יניב ועם המנוחה, יחסים העומדים במרכז טענות ההגנה בעניין סייג אי השפיות.
יניב, המבוגר מהמערערת בכמעט עשור, היה ידיד שלה שאיתו גם קיימה לעיתים יחסי מין, כאשר היה כנראה פער צפיות ביניהם באשר לטיב מערכת היחסים. בית המשפט קמא פתח, בצדק, במתואר בהודעתו של יניב במשטרה מיום 28.12.2008 (ת/4), ימים ספורים לאחר הרצח. הודעה זו, כך אוסיף אנוכי, נראית ספונטאנית, ולא פרי תיאום כלשהו. יניב סיפר בהודעתו כי הכיר את המערערת כשהייתה בת 17, הייתה ביניהם מערכת יחסים קצרה של חודשיים, מערכת היחסים נותקה ושוב חודשה, ואחר כך נסע לחו"ל. אחרי שובו חודש הקשר, שלדברי יניב, נועד מבחינתו "למטרות סקס" בלבד. יניב נוכח לדעת כי המערערת מפתחת אשליות לגבי מהות הקשר ביניהם והחליט, כלשונו, "לחתוך".
באשר לקשר עם המנוחה: טליה הייתה כאמור חברתה של המערערת. השתיים הכירו בלימודים ב"אנקורי" והקשר ביניהן התחדש מספר חודשים לפני האירוע. יניב סיפר בהודעתו שהמערערת אמרה לו כי היא חושדת שהוא מתקשר לטליה "ושואל אותה מה קורה עם החיים של עדי [המערערת - מ"נ], כביכול עוקב אחריה דרך טניה [המנוחה - מ"נ]" (ת/4, בעמ' 11). הוא חש כי המערערת מאמינה בכך והחליט לנתק את הקשר עמה. עם המנוחה שוחח יניב בטלפון שלוש פעמים, ובפעם האחרונה - מספר ימים לפני הרצח. המנוחה אמרה לו כי הוא מסית את המערערת נגדה ולכן המערערת אינה מוכנה לדבר עמה. יניב מצדו אמר למנוחה כי הוא אינו בקשר עם המערערת וכי לדעתו "יש לעדי [למערערת - מ"נ] בעיה, היא חושבת שאני בכלל עוקב אחריה, דרכך [דרך טליה - מ"נ]" (שם, בעמ' 13). יניב מסר כי הוא לא פגש את המנוחה מעולם.
עוד סיפר יניב בחקירתו כי המערערת הייתה מאוהבת בו ושלחה לו מסרונים רבים. היא גם אמרה לו כי היא צריכה אשפוז, כי לא טוב לה וכי קשה לה לשרוד. בבית המשפט העיר יניב כי הוא ניתק את הקשר עם המערערת כשלושה שבועות לפני הרצח, וזאת לאחר ש"היא חזרה ואמרה שהיא חושבת שאני עוקב אחריה, שאני מנסה מאחורי הגב שלה לחנך אותה ואני עוקב אחריה פשוט. וזה לא נכון, זה לא היה נכון" (עמ' 34 לפרוטוקול). לפי עדותו, המערערת החלה להטיח בו האשמות אלה מספר חודשים לפני הרצח. המערערת באה אל יניב גם בטענות כי הוא מדבר עם אמה מאחורי גבה, מדבר עם טליה מאחורי גבה ומנסה לחנך אותה מאחורי הגב שלה. יניב חש כי משהו "לא בסדר" אצל המערערת, המדמיינת דמיונות על דברים שלא קיימים ומאמינה בהם.
בית המשפט הפנה לעניין הקשרים של המערערת עם יניב ועם המנוחה גם לעדותה של ד"ר רוט, המטפלת הפסיכיאטרית של המערערת. לגבי יניב, סיפרה המערערת לד"ר רוט כי יחסיה איתו התבטאו ביחסים מיניים פוגעניים המלווים בשימוש בסמים. לדברי ד"ר רוט, המערערת סיפרה כי יניב נהג להתקשר לנשים אחרות במהלך יחסים אינטימיים עמה. המערערת סברה כי יניב לא ראוי לה, אך היא נהנתה מסוג היחסים. המערערת הייתה עסוקה מאוד ביניב, בשאלה מה הוא חושב עליה ובשאלה האם המנוחה באמת מעבירה ליניב מידע אודותיה. ד"ר רוט הציעה מצידה כי המערערת תשוחח עם יניב ועם טליה על מנת לברר את הדברים. לדברי ד"ר רוט, הגיעה המערערת לאחת הפגישות איתה כשהיא מרוצה ושמחה ואמרה לה: "אני דברתי עם יניב, שאלתי אותו זה פרנויה או אינטואיציה שאתם מדברים עליי [...] אז הוא אמר לה זאת אינטואיציה, זה לא פרנויה" (עמ' 86 לפרוטוקול). המערערת הייתה מאוד שמחה מכך שהצליחה להבין מתוך ההקשר ומכך שקיבלה אישור לכך ששני האנשים הקרובים לה מדברים ביניהם, "שהיא מישהי שמספיק חשוב שידברו עליה בשביל טובתה" (שם, שם).
לגבי המנוחה, סיפרה המערערת לד"ר רוט כי היא חברתה הטובה. עוד סיפרה לה שהיא רוצה לדעת אם יניב וטליה מדברים ביניהם. יודגש כי הקשר בין המנוחה ויניב כפי שתיארה אותו המערערת בפני ד"ר רוט לא היה קשר רומנטי, ואף מדברי המערערת לחוקרים במשטרה ולרופאים שטיפלו בה לאחר האירוע עולה כי היא לא חששה שמא היה קשר רומנטי בין השניים. הדבר עולה גם מעדותה של המערערת בפני בית המשפט קמא. המערערת אמרה לד"ר רוט כי היא חושבת שבתקופה שהיא ויניב לא היו בקשר, דאגה המנוחה לדבר עם יניב ולספר לו כל מה שעובר על המערערת ולהעביר לו דברים שהיא, המערערת, הייתה מספרת למנוחה. בהקשר זה, כתבה המערערת בפורום "וואלה" באינטרנט כי "יש רק שתי אופציות - או שזה פראנויות שלי או שהאינטואיציות שלי מאוד חזקות ובריאות" (ס/17).
בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המערערת לא ייחסה למנוחה כוונה לפגוע בה. המערערת מסרה לד"ר רוט שהיא מוטרדת בשאלה אם המנוחה ויניב מדברים ביניהם מאחורי גבה על בעיותיה. נראה היה לה כי יניב יותר חביב אליה ופחות פוגעני, והיא סברה כי התנהגות זו היא תוצאה של "עבודה מאחורי הקלעים" של טליה, שניסתה לעזור לה. בית המשפט הזכיר בהקשר זה גם כי המערערת סייעה למנוחה בימים האחרונים לחייה בעניין הפסקת ההיריון הלא מתוכנן.
למערכת היחסים של המערערת עם טליה עוד אשוב אגב דיון בטענות ההגנה בעניין מחשבות השווא. אפנה תחילה למחלוקות בעניינים הפסיכיאטריים.
המחלוקת בין הפסיכיאטרים
בין המומחים לא הייתה מחלוקת על כך שהמערערת סובלת מהפרעה נפשית מסוג Borderline Personality Disorder (הפרעת אישיות גבולית). הפרעת אישיות גבולית באה לידי ביטוי בחוסר יציבות ביחסים בינאישיים, המאופיינים על ידי תנודות חריפות בין הערצה לבוז; הפרעה בזהות: דימוי עצמי או תחושת עצמי בלתי יציבים באופן מובהק ולאורך זמן; אימפולסיביות בהקשרים שיש להם פוטנציאל לפגיעה עצמית; התנהגות אובדנית, איומי התאבדות או חבלה עצמית החוזרים שוב ושוב; חוסר יציבות רגשית הנובעת מתגובתיות יתר של מצב הרוח (כגון עצב חריף, רגזנות או עצבנות הנמשכים מספר שעות); תחושות כרוניות של ריקנות; כעס עז ובלתי מוצדק לרבות קושי לשלוט בו; ומחשבות פרנואידיות חולפות הקשורות למצבי דחק או תסמינים דיסוציאטיביים חמורים.