השופט י' עמית:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע מיום 8.7.2008 (כבוד השופטים ר' כץ, ו' מרון, א' ואגו), בגדרו הורשע המערער בשתי עבירות אינוס לפי סעיף 345(ב)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חטיפה לפי סעיף 369 לחוק; ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק (מספר עבירות), ונגזרו עליו 4.5 שנות מאסר בפועל.
הרקע וכתב האישום
1. המתלוננת, קטינה ילידת 1992, בת להורים גרושים, ננטשה עוד בהיותה תינוקת על ידי אביה והתגוררה עם אמה, עד שפונו מדירתן ונותרו ללא קורת גג. בכיתה ז' נשרה המתלוננת מהלימודים, לא הצליחה להשתלב במסגרות חינוכיות אחרות, הייתה מעורבת בעבר בפלילים, וטופלה על ידי שירות המבחן. החל מגיל 13 התרועעה המתלוננת עם בני מיעוטים ואף התגוררה עם בן מיעוטים כבן 21 שהפך לבן זוגה. שכניה של המתלוננת לקחו אותה תחת חסותם, ועובר לאירועים מושא כתב האישום המתלוננת גרה עמם. בהמשך נתייחס לביתם של השכנים כאל ביתה של המתלוננת.
2. על פי עובדות כתב האישום, המערער, יליד 1990, הכיר את המתלוננת בעקבות חברותה עם חברתו דאז (להלן: א'). עובר לאירוע מושא כתב האישום, הודיעה א' למערער על רצונה להיפרד ממנו. ביום 7.9.2007 סמוך לשעה 21.00, פגש המערער את המתלוננת ודרש כי תתלווה אליו לביתה של א', בטענה כי זו זקוקה לעזרתה. המתלוננת התלוותה למערער לדירתה של א', יחד עם שכנתה (להלן: השכנה) ובתה של השכנה (להלן: בת השכנים). השתיים נשארו ליד הכניסה לבניין, והמערער והמתלוננת עלו לדירתה של א' ונקשו על דלתה, אך ללא מענה. בעקבות כך, המערער רגז, משך את ידה של המתלוננת בחוזקה ודרש כי תאמר לשכנה ולבתה ללכת לדרכן, שכן הוא מעוניין לשוחח איתה על משהו חשוב בנוגע לא'. המתלוננת סירבה בנימוק כי עליה לשוב הביתה, ובתגובה המערער תפס בגרונה, חנק אותה ואיים עליה כי אם לא תתלווה אליו הוא יהרוג אותה. בשל האיומים המתלוננת נאותה להיפרד מהשכנה ובתה ולהתלוות אליו, והמערער הובילה לחצר בית ספר שומם (להלן: בית הספר), שם האשים אותה כי דרדרה את א' להתנהגות זולה ועבריינית, תוך שהוא לוחץ על גרונה, משליך אותה ארצה ובועט בה. לאחר מכן הוביל המערער את המתלוננת לדירתו (להלן: הדירה), נעל את דלת הדירה, אמר למתלוננת כי "היום היא מתה" ודרש כי תכבה את האור ותסיר את בגדיה, תוך שהוא מחזיק במכשיר חד. המתלוננת סירבה לדרישותיו, והמערער השכיב אותה על המיטה ואיים עליה כי תאפשר לו לעשות בה כרצונו, או שיהרוג אותה. תחת איומים אלה, הסירה המתלוננת את בגדיה והמערער התפשט והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, חרף התנגדותה. אגב ביצוע מעשה האונס, צבט המערער את המתלוננת באיבר מינה, נישק את חזה ושפתיה, חבל בשפתה התחתונה, חנק אותה וסתם את פיה בשל צעקותיה. בהמשך, חזר המערער והחדיר את איבר מינו בשנית לאיבר מינה של המתלוננת, בעודו חונק אותה. בתום מעשיו, הדליק המערער את האור והורה למתלוננת להתלבש. לאחר מכן הלך המערער עם המתלוננת למכולת סמוכה (להלן: חנות המכולת), שם קנה לה קופסת סיגריות והורה לה ללכת הביתה. בשל מעשים אלו נגרמו למתלוננת חבלות בגופה, לרבות בעינה ובשפתה.
3. בתום האירוע, בסביבות שתיים בלילה, שבה המתלוננת לביתה כשהיא נסערת ובוכייה, וצעקה כי המערער אנס אותה. נוכח מצבה, נבצר מהשוטרים שהוזעקו למקום לדובב אותה, והיא נלקחה לבדיקה רפואית בבית החולים. בערבו של היום למחרת, מסרה המתלוננת את הודעתה הראשונה במשטרה.
תמצית העדויות בפני בית משפט קמא
4. בנוסף למערער ולמתלוננת, העידו לפני בית משפט קמא מספר עדים וביניהם השכן ואשתו-השכנה; א' חברתה של המתלוננת; וחוקרת הנוער לימור אשכנזי. אעמוד להלן על עיקרי העדויות, ועל קביעות המהימנות של בית משפט קמא לגביהן.
המתלוננת
5. המתלוננת הובאה לבית החולים בסביבות שעה 03:30 בלילה, ודיווחה לרופא שבדק אותה כי נאנסה. ברישום הרפואי נכתב "היום נאנסה ע"י בחור שמכירה... הייתה חדירה, לדבריה והרביץ אותה בפנים [כך במקור - י.ע.] ונשך אותה...". עוד נרשם כי בבדיקה נמצאה נפיחות בשפה התחתונה ובעין ימין. בפני העובדת הסוציאלית בבית החולים ציינה המתלוננת כי הנאשם התיז לעיניה חומר צורב ולקח אותה לדירה כשעיניה עצומות ושם אנס אותה כשלוש פעמים למרות התנגדותה.
לאחר שנחה במהלך היום, מסרה המתלוננת ביום 8.9.2007 שעה 21:00 את הודעתה הראשונה במשטרה בפני חוקרת הנוער לימור אשכנזי (להלן: חוקרת הנוער) שאותה הכירה. הודעה שנייה ושלישית נגבו מהמתלוננת יומיים לאחר מכן גם כן על ידי חוקרת הנוער. המתלוננת הביעה בפני החוקרת את חששה לחזור לביתם של השכנים ובתיאום עם אמה ועם לשכת הרווחה נמצאה לה "דירת מסתור". בנוסף לשלוש הודעותיה במשטרה, נערך עימות בין המתלוננת לבין המערער, בו חזרה המתלוננת על עיקרי הדברים - "הוא אנס אותי בכוח ומי הוא שאני לא אתלונן עליו", והמערער הכחיש כי אנס אותה.
6. בהודעתה הראשונה תיארה המתלוננת את השתלשלות האירוע כמתואר בכתב האישום לעיל, וציינה כי המערער התנהג כ"מסטול", נדף מפיו ריח חזק של וודקה, וכאשר הוליך אותה לחצר בית הספר הלך ב"זיג-זג". בבית הספר נהג כלפיה באלימות, חנק אותה כשהוא לוחץ על גרונה ולאחר מכן הוליך אותה לדירה, שם "שמעתי דלת נטרקת וקולות של ערבים, טלוויזיה, היה רעש של הרבה ערבים שדיברו איתו בערבית. הבנתי מתוך מה שדיברו קצת. שאלו אותו מי זו והוא אמר איזה זונה אחת. שאלו מה אתה הולך לעשות לה והוא ענה 'לזיין אותה'". בהמשך תיארה המתלוננת את מעשה האינוס לאחר שנכנסו לחדר, סיפרה כי במהלך האירוע ביקשה מהמערער מים ומספר דקות לאחר ששתתה חשה חולשה וסחרחורת וחשדה בו כי החדיר למים חומר כלשהו. לאחר שכילה המערער לבצע בה את זממו, איים עליה כי בשבועות הקרובים הוא יפגע בשכנה ובבתה, ואם תספר למישהו על מעשיו יהרוג אותה. בסיום גביית ההודעה, ציינה המתלוננת שהיא חוששת מהמערער וגם מבני משפחתו וחבריו, שינקמו בה על שהתלוננה.
בהודעתה השנייה, חזרה המתלוננת על עיקרי הדברים.
7. בשתי ההודעות הראשונות במשטרה, המתלוננת שיקרה לגבי אופן השתלשלות הדברים. בהודעתה הראשונה מיום 8.9.2007 ובהודעתה השנייה מיום 11.9.2007 סיפרה המתלוננת, כי במהלך השיחה בחצר בית הספר, המערער התיז חומר צורב בעיניה ומיד כיסה אותן (נ/1א', עמ' 2, שורה 25):
"כשהגענו לשער הוא שם לי כמו ספריי או משהו, משהו שורף בתוך העיניים. זה סגר לי את העיניים ולא יכולתי לפתוח אותן ואז הוא שם לי כמו מטפחת בעיניים קשר חזק הצמיד אותי לגדר בבית הספר וחנק אותי ואמר לי עכשיו את באה איתי בלי להתנגד ואם את מתנגדת אני הורג אותך פה, הוא התחיל לסחוב אותי בידיים, הלכנו איזה ארבעים דקות, לא יודעת לאן, כי העיניים שלי היו מכוסות והוא רק סחב אותי."
כך גם בהמשך, בתארה את אירוע האונס עצמו (נ/1א' עמ' 6):
"ניסיתי לבקש ממנו להוריד את המטפחת מהעיניים כי הוא תפס לי את הידיים. כשהוא הלך לכמה דקות ניסיתי להוריד את המטפחת, אבל זה היה לוחץ לי בראש... אמרתי לו רק שיוריד לי את זה מהעיניים ושיסביר לי למה... ניסיתי להוריד את המטפחת ואז הוא נתן לי כאפה חזקה לפנים ואמר אל תגעי בזה, אל תורידי את זה."
ובהמשך מספרת המתלוננת כי בתום האירוע, המערער אחז אותה בצווארה, גרר אותה אל מחוץ לדירה, וכאשר הגיעו למכולת, הסיר את המטפחת מעיניה, קנה לה קופסת סיגריות והורה לה ללכת לביתה.
גם לחברתה א' - עמה שוחחה בבוקר שלאחר האירוע ועוד טרם נגבתה ממנה הודעה על ידי המשטרה - סיפרה המתלוננת אודות כיסוי עיניה וצריבתן, הגם שלא היה בפיה הסבר מדוע שיקרה לחברתה, ובמילותיה: "זה מה שיצא לי".